פרק א

שאלה: האם מותר לבשל ביו"ט תבשילים שאפשר להכינם מערב יו"ט? על מה יש להקפיד כשמבשלים ביו"ט? האם מותר להנמיך את האש במהלך הבישול, ולכבותה לאחר הבישול?

תשובה: נפסק בשו"ע^[1]: "כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב, חוץ ממלאכת^[2] אוכל נפש^[3] (שנאמר: "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם"^[4]), וחוץ מהוצאה והבערה כו'^[5]. הגה, ויש מחמירין אפילו באוכל נפש עצמו, כל שאינו מפיג טעם כלל אם עשאו מערב יום טוב (כדי שלא יעבור עליו כל היום במלאכה ויימנע משמחת יום טוב). מיהו, אם לא עשאו מערב יום טוב ויש בו צורך יו"ט, מותר לעשותו ע"י שינוי"^[6]. דהיינו, לדעת השו"ע מאכל שאינו מפיג טעם אילו עשאו מעיו"ט, אעפ"כ מותר מעיקר הדין לעשותו ביו"ט, וכן כתבו הפוסקים^[7] בדעת השו"ע. ואילו לדעת הרמ"א, מותר לעשות מלאכת אוכל נפש (כבישול ואפייה) ביו"ט, כל שהיה נפגם טעמו אילו היה מכינו מערב יו"ט, ואם לא היה נפגם טעמו אילו היה מכינו בעיו"ט, מותר לעשותו בשינוי^[8].

עם זאת, נאמר בגמרא^[9]: "אין מוציאין את האוּר (ביום טוב) לא מן העצים ולא מן האבנים (באמצעות חיכוכם או הכאתם זה בזה). מאי טעמא? משום דקא מוליד ביום טוב". וכתב הרמב"ם^[10]: "אין מוציאין את האש לא מן העצים ולא מן האבנים כו', שלא הותר ביום טוב אלא להבעיר מאש מצויה, אבל להמציא אש, אסור, שהרי אפשר להמציא אותה מבערב". ולכן הורו הפוסקים^[11], שאסור להדליק גפרור ביו"ט על ידי חיכוכו בקופסת גפרורים, שהרי הוא כמוליד אש ביו"ט, אבל מותר להדליקו משלהבת נר וכיוצ"ב^[12]. וכן הורו הפוסקים^[13] שאסור להדליק חשמל ביו"ט, ומטעם זה אסרו להדליק תנור חשמלי לצורך אפיה ביו"ט (אא"כ הודלק ע"י שעון שבת שהוכן לכך מעיו"ט או על ידי גוי כשאין אפשרות אחרת)^[14].

עוד נפסק בשו"ע^[15]: "אסור לכבות דליקה ביו"ט, אפילו אם רואה ביתו שנשרף, אם אין שם סכנת נפשות. ואין מכבין הבקעת (גחלים), ואפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדירה". אמנם במקום אחר מבואר^[16]: "תנורים שלנו (שאופים בתחתיתם את הפת, ולא רק מדבקים אותה בכתלי התנור), כיון שאי אפשר לאפות בהם בלא גריפה, מותר לגורפו מהאפר והגחלים, ואף על פי שהוא מכבה, אי אפשר בלא כן, וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש, כך מותר לכבות לצורך אוכל נפש". דהיינו, אסור לכבות אש בגלל הפסד ממון (כגון כשחס על חומר הבעירה הבוער לריק), אך מותר לכבות אש כשהדבר חיוני לצורך הכנת המאכל (אם כי העירו האחרונים^[17] שאם הגחלים רק חורכים מעט את המאפה, אין היתר לכבותם).

על פי זה יש שכתבו^[18], שכאשר האש שתחת התבשיל חזקה ויכולה לשורפו, מותר להנמיכה במהלך הבישול, ויש שכתבו^[19] שאין להקל בכך אא"כ אין באפשרותו להדליק אש אחרת עם להבה נמוכה. למעשה נראה שיש לנקוט כדעת המקילים, מכיון שכיבוי שאינו לצורך עשיית גחלת אסור מדרבנן, ואף מסתבר לומר שרק בתום הבישול נאסר כיבוי האש, היות שאינו לצורך אוכל נפש, משא"כ בשעה שמבשל, שהנמכת האש נעשית לצורך אוכל נפש.

עוד יש להוסיף, שנפסק בשו"ע^[20]: "נר של שעוה שרוצה להדליקו ביו"ט וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלישרף (כגון חול וכד'), בענין שיכבה כשיגיע שם", ואילו הרמ"א כתב: "ויש מתירין לחתוך נר של שעוה באוּר". ובארו המפרשים^[21], שלדעת השו"ע אף שגרם כיבוי מותר (שו"ע סימן שלד סעיף כב), מ"מ אין היתר לגרום את הכיבוי אלא רק לפני ההדלקה ולא לאחריה, וגם אז דוקא באמצעות גורם חיצוני, ולא באמצעות פעולה בגוף הנר^[22], ואילו הרמ"א התיר אף גרם כיבוי בגוף הנר, ואף לאחר שהאש הודלקה. (ולמעשה הורו חלק מהפוסקים^[23] שנכון להחמיר כשיטת השו"ע).

ע"פ זה היה מקום לומר שלשיטת השו"ע יהיה אסור להשאיר קומקום מים רותח בכוונה על האש כדי שמימיו יגלשו ויגרמו לכיבוי (שהרי גורם לכיבוי לאחר שכבר האש הודלקה), או לסדר שעון הגורם לכיבוי האש לאחר זמן קצוב ('חגז') (שהרי עושה מעשה בגוף האש), אולם כתבו מפוסקי דורנו^[24] שאף לדעת השו"ע ניתן להקל בזה, הואיל וכיבוי גז אסור מדרבנן, ואינו ככיבוי עצים שאסור מן התורה לפי שעושה פחם, ומ"מ כתבו ששימוש ב'חגז' עדיף, לפי שעושה את המעשה קודם ההדלקה (ואפשר גם שלא נחשב כעושה מעשה בגוף האש, שכן אינו נוטל מחומר הבעירה עצמו). עם זאת, כתבו מפוסקי דורנו^[25] שאין לכבות את האש באמצעות סגירת ברז בלון הגז, הואיל וזה כבר נחשב למעשה כיבוי בידיים.

התורה התירה בישול ביום טוב בכדי להרבות את שמחת החג^[26], ומטעם זה אסור לבשל לנכרי ביום טוב שאינו מצווה בשמחת החג. אולם בצה"ל מותר לטבח לבשל לכלל החיילים אף אם רבים הנכרים^[27], אך ימנע מלומר בפירוש כי אופה עבורם.

מבואר א"כ, שלמנהג האשכנזים מותר לעשות מלאכת אוכל נפש (כבישול ואפייה) ביו"ט, כל שהיה נפגם טעמו אילו היה מכינו מערב יו"ט^[28], אלא שאם לא היה נפגם טעמו אילו היה מכינו בעיו"ט, עליו לעשותו בשינוי^[29], שאם רגיל לעשות על גבי השולחן, יעשה על גבי בגד וכיוצ"ב^[30]. ואילו למנהג הספרדים מותר לעשות מלאכת אוכל נפש ביו"ט, אף אם לא היה נפגם טעמו אילו היה מכינו מעיו"ט, (ואפילו כשטעמו טוב יותר אם היה מכינו בעיו"ט) אלא שנכון להחמיר לכתחילה לעשותו מעיו"ט, ואם לא עשאו מעיו"ט, נכון שישנה בעשייתו ביו"ט^[31].

ברם, אפילו לצורך אוכל נפש אסור להבעיר אש חדשה (כגון גפרור ע"י חיכוכו בקופסת גפרורים או תנור חשמלי), אלא רק להעביר אש מאש מצויה (על כן חשוב לזכור להשאיר לצורך זה 'נר נשמה' דולק מערב יו"ט^[32]).

כמו כן, אסור לכבות את האש, ויש אוסרים אף להנמיכה אלא א"כ הדבר חיוני לצורך הכנת המאכל, כגון שנצרך לבשל את התבשיל על אש 'קטנה' ואין באפשרותו להדליק אש אחרת עם להבה נמוכה (או להגביה מעט את הסיר מעל האש), ויש המורים להנמיכה, אך אין להקל בזה אם המאכל רק יחרך או יפגם ממנה, וכל שכן שאין לכבות אש בגלל הפסד ממון (כגון שחס על חומר הבעירה הבוער לריק) ואף לא כדי לחסוך חומר בעירה לצורך בישול בהמשך החג, אולם על ידי נוכרי מותר^[33]. עם זאת, ניתן לגרום לכיבוי אש ביו"ט, כגון באמצעות שעון הסוגר את זרימת הגז לאחר זמן קצוב ('חגז'), או באמצעות השארת קומקום על האש עד שמימיו יגלשו על האש מאליהם (ובלבד שישתה תה או קפה מן המים החמים, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש^[34]), אך אין היתר לכבות אש באמצעות סגירת ברז הבלון, מפני שזה כבר נחשב למעשה כיבוי בידיים.

יש להימנע לכתחילה מחימום מאכל ביום טוב באמצעות ערכת בישול[35], המבוססת על הפעלת ריאקציה כימית (ע"י עירוב מי-מלח במגנזיום והבאתם בכך לידי רתיחה ואידוי), אולם המקל בדבר יש לו על מה לסמוך[36], ובלבד שישתדל שלא לטלטל את הערכה בעת ערבוב המלח באבקת המגזניום עד שיתחמם המזון[37].

[1] סימן תצה סעיף א.

[2] מלאכת בורר הותרה ביו"ט לצורך אוכל נפש, אך יש לברור באופן שממעט בטרחה, ולכן כאשר הפסולת מועטה יש להוציאה ולהשאיר את האוכל (שו"ע סימן תקי סעיף ב). יש להשתדל לברור את האורז מבעוד יום, אולם אם לא עשה כן אף שהיה יכול לעשות זאת מבעוד יום, יכול לברור בחג, וישתדל לברור דווקא אוכל מפסולת סמוך לסעודה (שמירת שבת כהלכתה פרק ד, סעיף ג). ניפוי קמח ביום טוב אסור, כיוון שדרך לעשותו לזמן מרובה (שו"ע סימן תקו סעיף ב), אולם כמה מפוסקי דורנו הורו, שכיום שהקמח נברר במפעל, מותר לברור אותו שנית מתולעים, ויש לעשות זאת בשינוי, כגון שיברור על גבי השולחן (שו"ת אור לציון ח"ג פרק יט שאלה ו, פסקי תשובות סימן תקו אות ד). אסור לברור בכלי המיועד לברירה לימים רבים (שו"ע סימן תקי סעיף ב), בכל זאת התירו הפוסקים להשתמש במקלף לצורך קילוף ירקות, משום שרגילים להשתמש בו לצורך שימוש מיידי (שמירת שבת כהלכתה פרק ד סעיף יא, פסקי תשובות סימן תקי אות ג, אולם הגר"מ אליהו בספר מאמר מרדכי למועדים ולימים פרק יז סעיף ז כתב שיש לקלף דווקא בסכין).יש אומרים שמתוך שהותרה ברירה לצורך אוכל נפש, הותרה גם לשאר צרכים, ולכן מותר לברור מסמכים וכדומה כל שיש בו צורך היום (שו"ת אור לציון ח"ג פרק יט אות ז, שבט הלוי ח"י סימן עט אות א), ויש אוסרים (משנ"ב "דרשו" סימן תקו הערה 8 בשם הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ).

מלאכת לש הותרה ביום טוב (שו"ע סימן תקו סעיף ב), ולכן מותר להכין טחינה, מיונז וכדומה ביום טוב ללא שינוי (פסקי תשובות שם אות א) וכן מותר להכין 'מנה חמה'.

[3] עם זאת, מבואר בשו"ע (סימן תצה סעיף ב): "קצירה וטחינה ובצירה וסחיטה וצידה, אף על פי שהם מלאכת אוכל נפש אסרום חכמים (שהם עבודה רבה.. שהאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כאחד ולדרוך כל ענביו כאחד ולטחון הרבה בפעם אחת, וא"כ יטרד כל היום בעבודתו ויימנע משמחת יום טוב, ולכן אסרו חכמים)", וכעין זה כתב במשנה ברורה (שם ס"ק ה) לענין מלאכת אוכל נפש: "מיהו, בדבר שדרך לעשותו בפעם אחת לימים רבים, גם להמחבר אסור בדבר שטוב מאתמול ולא יפיג טעמו" (ומטעם זה מבואר בשו"ע סימן תקי סעיפים א-ב שאסור לטחון או לברור ביו"ט בכלים שרגילים לעשות בהם מלאכות אלו בכמויות גדולות לימים רבים). על אף האמור, מותר לרסק ירקות מבושלים כגון תפו"א (לעשותם פירה) בכלי המיועד לכך לצורך היום (אף שלא בסמוך לסעודה), והוא הדין פירות חיים שיתקלקלו אם יטחן אותם קודם החג (שמירת שבת כהלכתה פרק ז סעיף ב).

[4] שמות פרק יב פסוק טז.

[5] המשך דברי השו"ע שם: "וכן (הותרו) מכשירי אוכל נפש (מלאכות בדברים אחרים המסייעים להכנת האוכל, כהשחזת סכין מטבח או ביקוע עצי הסקה) שלא היה אפשר לעשותם מאתמול". ברם, לקמן (סימן תקט סעיף א) נפסק בשו"ע: "שיפוד שנרצף (שהתעקם), אף על פי שהוא יכול לפושטו בידו, אין מתקנין אותו. הגה, ודוקא שיוכל לצלות בו בלא תיקון, אבל אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר ביום טוב, מותר לתקנו, ואין מורים כן לרבים, שלא יבואו לתקן גם כן בנשבר מערב יום טוב. והוא הדין לכל מכשירין שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב", דהיינו, אין להורות היתר במכשירי אוכל נפש. ובאר במשנה ברורה (שם בריש הסימן): "דבמכשירי אוכל נפש פליגי בגמרא רבי יהודה ורבנן, דרבנן סברי מדכתיב 'אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם - הוא ולא מכשירין', ור"י סבר דזה קאי רק על מכשירין שאפשר לעשותן מבעוד יום, אבל אם אי אפשר, שרי כמו אוכל נפש עצמו. ופסקו רוב הפוסקים כר"י". וכתב בביה"ל: "הנה המחבר... ס"ל כרבנן ולפי"ז אפילו נכפף הרבה ביום טוב או שנשבר ואינו יכול לצלות כלל בלי תיקון אפ"ה אסור לתקנו, אבל דעת ההג"ה... לפסוק כר"י, וע"כ כתב דוקא כשיכול לצלות בו בלי תיקון אסור לתקנו משום דטירחא יתירא הוא, אבל בנשבר ביום טוב שא"א להשתמש בו כך וה"ה בנכפף הרבה מותר לתקנו ביום טוב (אך אין מורין כן)... ועיין בביאור הגר"א שדעתו דלא כב"י אלא כדעת היש"ש דגם הרמב"ם ס"ל כר"י דמכשירי אוכל נפש שא"א לעשות מבעוד יום מותר לעשות ביום טוב... וע"כ לדידיה מה שאמרו שיפוד שנרצף אסור לתקנו, היינו כשנשבר או שנעקם הרבה ומשום דשויא מנא הוא (ואף לר"י אסור לעשות כלי גמור)".

[6] ועיין בשועה"ר סימן תקד סעיף א ובלבוש סימן תקד סעיף א, שכתבו שהצורך בשינוי הוא כדי שיהיה ניכר שהיום הוא יו"ט, ולא יבואו לזלזל בו בשאר מלאכות. 

[7] משנה ברורה סימן תצה ס"ק ה וביאור הלכה שם ד"ה וכן, ועיין בשו"ת אור לציון (ח"ג סימן יט אות א) שפסק כן לכתחילה לספרדים.

[8] משנה ברורה שם ס"ק י, ביה"ל שם ד"ה מיהו, שער הציון סימן תצה ס"ק ח, וכן הורו רבים מפוסקי ספרד (שיורי כנסת הגדולה סימן תצה הגב"י ד-ו, פר"ח סימן תצה ס"ק א, ברכי יוסף סימן תצה ס"ק ב).

[9] ביצה לג ע"ב.

[10] פ"ד מיו"ט ה"א. וכעין זה בשו"ע סימן תקב סעיף א.

יש להוסיף שכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ד): "ובדיעבד אם עבר והוציא מותר להשתמש בהם". ברם בשמירת שבת כהלכתה (פרק יג הערה ח) כתב בשם הגרש"ז אויערבך שההיתר בדיעבד הוא דוקא באש ממש, כיון שלאחר זמן נהנה רק מתוצר של האש שהודלקה באיסור, אבל בחוט להט חשמלי שהודלק באיסור אסור להשתמש אף בדיעבד, כיון שגם לאחר זמן נהנה מאותה האש עצמה. ובחזון עובדיה (הלכות יום טוב סעיף טו סוף הערה פג) כתב: "ועכ"פ אם הדליק חשמל וגפרור, שיש מתירים בהם אף לכתחילה, וס"ל דלא הוי מוליד, בדיעבד מיהא שרי, כמ"ש מהרש"ם (ח"ה סימן מו דף מח רע"ג בשם ב"י אה"ע סימן קנט) שכל שי"א להתיר לכתחילה, אף דלא קיימא לן הכי, בדיעבד מותר, וציין לעוד פוסקים. ודון מינה ואוקי באתרין". אם כבה החשמל בחדר האוכל ביום טוב, ואחד החיילים הדליקו, יש להקל להנות ממנו גם למחמירים בהדלקת חשמל בסתמא, משום שבהדלקת חשמל שכבה ביום טוב אין איסור ברור (ראה שו"ת ציץ אליעזר ח"א סימן כ וראה להלן תשובה ה). בנוגע למזגן שהודלק ביו"ט (וכן שאר מכשירי חשמל שהפעלתם אינה כרוכה בהדלקת נורת להט), נחלקו הפוסקים אם מותר ליהנות ממנו בו ביום, י"א שמלאכת יו"ט לא נאסרה אלא במלאכה האסורה מן התורה (כך הסביר בספר שמירת שבת כהלכתה שם בשם הגרשז"א את דעת שו"ע הרב סימן תקב סעיף א, ועיין בשו"ת שבט הלוי ח"ו סימן סח, וראה מקור לדבריהם בשו"ת הרשב"א חלק ה סימן ח), ויש שהחמירו גם במלאכה האסורה מדרבנן שלא ליהנות ממלאכת יום טוב (שו"ת בצל החכמה ח"ו סימן ה וראה נשמת אדם כלל ט ס"ק ט, וראה בספר יו"ט כהלכתו פרק א סעיפים סא-סב שהאריך בפירוט השיטות). למעשה ראוי להחמיר בדבר שלא לגרום לזלזול בכבוד יום טוב, בייחוד אם הדבר נעשה בדרך זלזול ובקביעות (ראה ביצה יד ע"ב ומשנה ברורה סימן תקד ס"ק כ), אולם בשעת הדחק יש להקל.

מזון שהובא מחוץ לתחום ביום טוב אסור באכילה (שו"ע או"ח סימן תה סעיף ט) למעט במצבים מסויימים, ראה פרק מט תשובה ג ופרק מו תשובה ג. כמו כן, אסור (לכל הדעות) ליהנות ממלאכת יום טוב שעשה גוי עבור ישראל (משנה ברורה סימן תקיח ס"ק מה, וראה בשו"ת מנחת שלמה קמא סימן ה ענף ב ותניינא סימן כב).

[11] משנה ברורה סימן תקב ס"ק ד, ערוך השולחן סימן תקב ס"ק ו, שו"ת יביע אומר ח"ב חאו"ח סימן כז וח"ט חאו"ח סימן צא אות ו, חזו"ע הלכות יו"ט סעיף טו.

[12] וכן מותר להדליק גפרור מגחלים עוממות, אך לא מאפר (רמץ) חם שאין בו אש כלל. בדומה לזה, יש שהתיר להדליק גפרור מברזל שהאדים מאש חשמל (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סימן עה), ויש שהתירו זאת אף אם אינו אדום כל עוד הברזל רותח, וע"כ התירו להדליק גפרור מכיריים חשמליות (הלכות המועדים פ"ח הערה 11) ויש שאסרו (מועדי ה' עמוד יד). ואחר שהדליק מגפרור, יניחנו בנחת כדי שלא יגרום לכיבויו. ומכיון שהגפרורים ראויים להדלקה של היתר מאש מצויה, כתבו הפוסקים (חזו"ע שם, שולחן שלמה הלכות שבת ח"ג עמוד כו) שאין בהם דין מוקצה.

[13] חזו"ע שם סעיף טז וסעיף לא. ואף שיש מגדולי הפוסקים (שו"ת משפטי עוזיאל ח"א סימן יט, הגרצפ"פ בירחון קול תורה שנת תרצד חוברת א-ב) שהקילו בדבר, כי אין בהדלקת החשמל הבערה בידיים ממש אלא הסרת המונע, הנחשב לגרמא, מכל מקום, הסכמת רוב גדולי הפוסקים (שו"ת יביע אומר ח"ב חאו"ח סימן כו, שו"ת אבן ישראל ח"ט סימן סא אות יד ועוד) לאסור.

[14] חזו"ע שם, ומשום שאיסור מוליד אש ביו"ט מדרבנן, וע"י גוי הוי שבות דשבות במקום מצוה (לצורך יו"ט) ומותר.

[15] סימן תקיד סעיף א.

[16] סימן תקז סעיף ד.

[17] משנה ברורה שם ס"ק כג, כדעת רבים מהפוסקים, ובניגוד לשיטתו היחידנית של הט"ז.

[18] שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן קטו וח"ד סימן קג וכ"כ בספר חזון עובדיה הלכות יו"ט סעיף יט (בשונה מעט ממה שכתב בשו"ת יביע אומר ח"א או"ח סוף סימן לא שהמקילים בזה יש להם על מי לסמוך), הגריש"א (הובאו דבריו בספר שמירת יו"ט כהלכתו פ"יב הערה טו ובעבודת יו"ט פ"ז הערה ה) שו"ת תפילה למשה ח"ד סימן לט, ועיין גם בשו"ת חלקת יעקב או"ח סימן פג ובשו"ת משנה הלכות ח"ז סימן עה שכדי ללמד זכות על המקילים הביאו צדדים להקל בזה.

[19] ראה משנה ברורה סימן תקיד ס"ק ו-ז, וכן הורו למעשה בשמירת שבת כהלכתה פרק יג סעיף י (ובאר הטעם בהערה שהדלקת אש אחרת ניכרת יותר למלאכת אוכל נפש מאשר הנמכת אש קיימת), בשו"ת מנחת יצחק ח"א סוף סימן נו, ועוד מפוסקי דורנו.

[20] סימן תקיד סעיף ג.

[21] משנה ברורה שם ס"ק כ, וכב. ומקור הדין מהגמרא (ביצה כב ע"א) שאסרה להוציא שמן ביו"ט מנר דולק. ונחלקו ראשונים בטעם הדבר, התוס' בארו שמיד כשנוטל את השמן אור הנר נחלש, ונחשב לכיבוי גמור, אך אם רק גורם לכיבוי לאחר זמן, כגון שחותך תחתית של נר שעוה דולק, מותר. ואילו הרא"ש (ביצה פ"ב סימן יז) באר שגרם כיבוי מותר דוקא כשעושה מעשה חיצוני לנר, אבל אסור לעשות אף גרם כיבוי בנר עצמו, וממילא אסור גם לחתוך נר שעוה בשעה שהוא דולק.

[22] אם כי עיין במשנה ברורה (שם ס"ק כ) שיש פוסקים שנקטו כדרכו של השו"ע אך הקלו לגרום כיבוי אף לאחר ההדלקה כל שאינו עושה מעשה בגוף הדבר הנדלק.

[23] ראה משנה ברורה שם ס"ק כג.

[24] שו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סימן ל ושו"ת יחוה דעת ח"ב סימן סו, שו"ת תרומת הגורן ח"א סימן קט. מה גם שרבים מהפוסקים חלקו על דעת השו"ע ונקטו שמותר לגרום כיבוי אף לאחר שהודלקה האש. לעומת זאת בשמירת שבת כהלכתה (שם סעיף יג והערה נח) כתב בשם הגרש"ז אויערבך שההיתר לגרום כיבוי ביו"ט אינו אלא על דרך המקרה, ולכן אין להדליק אש ביו"ט בקביעות ותוך כוונה לכתחילה שיגרום לאחר מכן לכיבויה.

[25] שו"ת יביע אומר ח"ג סימן ל, שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סימנים ח-ט, שמירת שבת כהלכתה שם סעיף יב. ועיין בחזון עובדיה הלכות יום טוב סעיף יט, שכתב שאחר שתכבה האש יוכל לסגור את כפתור הגז או את ברז הבטחון, כדי למנוע את זרימת והתפשטות הגז.

[26] ספר החינוך מצוה רצז-רחצ.

[27] מחובתו של הטבח לבשל עבור כל החיילים ואין בידיו אפשרות לבשל עבור החיילים היהודים בלבד, נמצא שהבישול עבור הנכרים נצרך גם עבור היהודים. בדומה לכך כתב הרמ"א בסימן תקיב סעיף א, שמותר לישראל לאפות עבור עצמו בתנור של נכרי, אף אם צריך לתת את אחת הכיכרות לנכרי בשכרו, ובאר שו"ע הרב בסימן תקיב קו"א אות ג, שכיוון שעיקר כוונתו בשביל ישראל (שבלא זה לא יוכל לאפות בתנורו של הנכרי), מותר אף שלא במקום אונס. (לעומת זאת, כאשר עיקר הבישול עבור נכרי, מבואר בט"ז בסימן תקיב ס"ק ו, שאין להתיר על ידי שיאכל היהודי מקצת מהתבשיל אלא במקום אונס). מלבד זאת נפסק בשו"ע סימן תקו סעיף ו, שאסור לאפות ביו"ט פת משותפת ליהודי ולגוי, משום שהיהודי יכול לחלוק ולאפות את חלקו בלא חלקו של הגוי. ונקטו הראשונים (תוספות ביצה כא ע"א ד"ה חזינן, וכן פסק המג"א סימן תקו ס"ק י) שאם אין אפשרות לחלק את העיסה מותר לאפות את כולה, ומדברי הרשב"א (ביצה שם) עולה, שגם כאשר אי אפשר לחלק מסיבה של דרך ארץ נכנס לגדר זה, וסמך על סברא זו למעשה הבן איש חי בשו"ת רב פעלים ח"ב סימן נו עיי"ש. (ואף שלדעת הרשב"א סוגיא זו לא נפסקה להלכה, ייתכן שגם לשיטתו יש להתיר בנידו"ד שאין לישראל אפשרות לבשל כלל עבור עצמו בלי לבשל עבור הגוי). כמו כן, כתבו המג"א (סימן תקיב ס"ק ד) והמשנ"ב (שם ס"ק יד) שגם בעיסה ששייכת לישראל מותר לאפות עבור נכרי, כאשר יש אילוץ אמיתי לכך. 

בנוסף יש לצרף את דעת האורחות חיים שהתיר לרבות לכתחילה בתבשיל עבור נכרי שמזונותיו עליך, ויתכן שזוהי דעת הרמ"א בסימן תקיב סעיף א, והאחרונים לא פירשוהו בדרך זו משום שלא ראו את דברי האורחות חיים בפנים. אך אין לסמוך על סברא זו בפני עצמה, שכן הרשב"א (בספר עבודת הקודש בית מועד שער ג פרק א סעיף ה) סבר שאין להתיר גם בנכרי שמזונותיו עליך אלא באופן שיכול לפייס את הנכרי במזון אחר, מה שאינו שייך במציאות הצבאית שזכותם של כלל החיילים שווה בכל המזון, והר"ן (ביצה שם) החמיר אף יותר, והצריך שתהיה אפשרות מעשית ליהודי לאכול את כל התבשיל, וכדבריו פסק המשנ"ב.  

[28] בספר פסקי תשובות סימן תצה ס"ק ד, הביא דוגמאות נוספות להיתר בישול ביו"ט אף אם לא יפוג טעמו כשיבשל מעיו"ט: א) אם כתוצאה מכך שיבשל מעיו"ט ישתנה מראהו (כגון פירות שישחירו אם יקלפם מעיו"ט). ב) אם מעיו"ט עדיין לא החליט על צורת התבשיל או מינו שרשאי לבשל ביו"ט אף ללא שינוי. ג) אם בעיו"ט יכול להשיג את הכלים הדרושים להכנת המאכלים רק על ידי טרחא מרובה, בעוד שביו"ט יהיו אצלו בהישג יד. ד) הכנת המאכל מעיו"ט כרוכה בהוצאה כספית (כגון תבשיל שהדרך לאוכלו חם, לא חייבוהו חכמים לבזבז גז או חשמל לצורך שמירת חומו עד שעת אכילתו). ה) העדר מקום לאחסון המזון המבושל, הרי זה בגדר אי אפשר לעשותו מעיו"ט, ואינו חייב לטרוח לחפש פתרונות איחסון כדי לבשל מעיו"ט.

ואם מותר לכתחילה להמתין ליו"ט כדי להכין את המאכל בשינוי, עיין במשנה ברורה סימן תצה ס"ק י שנחלקו בכך האחרונים, והכרעת המשנה ברורה שאם אין לו שהות מערב יום טוב, יכול לסמוך על הדעות המקילות.

[29] בשועה"ר סימן תצה סעיף ה כתב: "אפילו שכח ולא עשאה, או שהיה טרוד ולא היה לו פנאי לעשותה, מכל מקום כיון שלא היה אנוס בדבר, אסור לעשותה ביום טוב, אלא אם כן משנה קצת בעשייתה מדרך החול", וכן פסקו החיי אדם כלל פ סעיף א והמשנה ברורה בסימן תצה ס"ק י, ובשעה"צ שם ס"ק יא כתב, שכן מוכח מביצה יד. ואם היה אנוס בעיו"ט, אף שהיה יכול לבשל קודם לכן, מ"מ מותר לו לבשל ביו"ט וללא שינוי (פסקי תשובות שם ס"ק ו). 

[30]שער הציון סימן תצה ס"ק ח.

[31] חזון עובדיה הלכות יום טוב סעיף ב.

[32] ובשעת הדחק, שנאנסו ולא יכלו להדליק נר מעיו"ט, או שכבה להם הנר ביו"ט ואין להם מהיכן להשיג אש דלוקה, הורו הפוסקים (משנה ברורה סימן תקי ס"ק כג, שו"ת שבט הלוי ח"ח סימן קכא ועוד) שמותר לומר לנוכרי להדליק אש או תנור חשמלי וכדומה לצורך שמחת יו"ט שהוא כצורך מצווה, ושבות דשבות הותר לצורך מצווה, ואם אין מצוי להם נוכרי, הורו הפוסקים (חזון עובדיה הלכות יום טוב סעיף טו, שו"ת שבט הלוי ח"ז סימן עא) שרשאים להדליק אש ביום טוב אף על ידי ישראל.

כמו כן, מבואר בחזון עובדיה שם, שאם עבר אדם והדליק אש במזיד, מותר ליהנות ממנה.

[33] שו"ת יביע אומר חלק יא סימן נא.

[34] חזו"ע שם סעיף יט, שו"ת אבן ישראל ח"ט סימן סב.

[35] מטעם איסור 'מוליד' וכפי שמחמירים בהדלקת סטיקלייט. ומה שבשו"ת במראה הבזק (ח"ו סימן מג) הקילו, הוא משום שאין בחום איסור מוליד, ובפרט במוליד לשעה.

[36] שו"ת במראה הבזק שם.

[37] נראה כי באדים הנוצרים יש איסור נולד ואסורים בשימוש וטלטול, אך מ"מ מותר להשתמש באדים אלו לחימום אם אינו מטלטלם, כי שימוש ב'נולד' נאסר רק אם מטלטלו (מאורי אש ענף ב), ויש מקום להקל ולומר כי אין כלל איסור 'נולד' באדים אלו, כפי שאין איסור נולד כשנהנה מריח מוגמר, כי אין בו ממש (מאורי אש שם).