פרק ח

שאלה: כיצד ינהג חייל שאין בידו 'נר ששבת'? האם ניתן בנסיבות מבצעיות לאכול במוצאי יוכ"פ לפני ההבדלה? האם חייל שנבצר ממנו להבדיל במוצאי יוכ"פ יוכל להבדיל במועד מאוחר יותר?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "אין מברכים במוצאי יוה"כ על האור שהוציאו עתה מן האבנים כו'. ישראל שהדליק מגוי אין מברכים עליו במוצאי יוה"כ, אף על פי שבמוצאי שבת מברכין עליו, שאין מברכים במוצאי יוה"כ אלא על האור ששבת מבעוד יום ממש, או על האור שהודלק ממנו", ובאר המשנה ברורה[2]: "דטעם שמברכין על האור במוצאי שבת אינו אלא לזכר שנברא האור במוצ"ש כו', אבל במוצאי יוה"כ מה שמברכין על האור הוא להורות שיום זה היה קדוש משאר ימים טובים ונאסר להבעיר בו אש ועתה הותר, והוי האש דבר חידוש ומברכין עליו, וזה לא שייך אלא באור ששבת, ר"ל, שהיה בעולם ביוה"כ בשעת שביתה ופסקה הנאתה ממנה בו ביום ועכשיו הותר לו, משא"כ באור זה שלא היה מעולם ביוה"כ".

מבואר א"כ שלא ניתן לברך במוצאי יוכ"פ אלא על נר שהודלק מערב יוכ"פ ('נר ששבת'), אמנם יש לזכור שבמקום צורך ניתן להסתמך על המקילים לברך גם על אור חשמלי של נורת להט[3], ועל כן מי שאין לו 'נר ששבת' יוכל לברך על תאורה כזו שהודלקה מערב יוכ"פ. יתרה מזאת, נפסק בשו"ע: "ומיהו אפילו אם הודלק ביום הכיפורים, אם הודלק בהיתר כגון לחולה, יכולים לברך עליו". על פי זה ניתן יהיה לברך גם על תאורה חשמלית שהודלקה במהלך יוכ"פ לצרכים בטחוניים.

מעבר לכך יש מהאחרונים[4] שכתבו שכשאין לו 'נר ששבת', רשאי בדלית ברירה לברך גם על נר שהודלק מאש שהודלקה במוצאי יוכ"פ, הואיל ודומה לנר שהודלק מנר ששבת[5].

מבואר א"כ שבשונה מברכת הנר במוצאי שבת, במוצאי יוכ"פ מברכים דוקא על נר שדלק בהיתר במהלך יוכ"פ (דהיינו שהודלק מערב יוכ"פ, או שהודלק ביוכ"פ לצורך פיקו"נ), או על נר שהודלק ממנו. אמנם יש לזכור שבמקום צורך ניתן לברך גם על אור חשמלי של נורת להט, על כן מי שאין לו 'נר ששבת' יוכל לברך על תאורה כזו שהודלקה מערב יוכ"פ (או על תאורה כזו שהודלקה במהלך יוכ"פ לצרכים בטחוניים[6]). ויש אף מקילים שכשאין לו 'נר ששבת' רשאי בדלית ברירה לברך על נר שהודלק מאש שהודלקה במוצאי יוהכ"פ.

אגב ראוי להזכיר הלכות נוספות בענין הבדלה במוצאי יוכ"פ: א. אין לברך על היין בשעה שיש לחם או מיני מזונות לפניו (מפאת דיני קדימה בברכות), על כן יש להקפיד להביאם לשולחן לאחר ההבדלה, או לכסותם במפה בשעת ההבדלה[7]. ב. אין מברכים על הבשמים במוצאי יוכ"פ, ומנהג הספרדים להימנע מברכה עליהם אף במוצאי יוכ"פ שחל בשבת[8]. ג. במקום צורך ניתן להבדיל קודם תפילת ערבית[9]. ד. מי שלא מתאפשר לו להבדיל, רשאי לשתות מים (ובמקום צורך מבצעי גם לאכול) לאחר שיאמר 'ברוך המבדיל'[10]. ה. מי שנבצר ממנו להבדיל במוצאי יוכ"פ רשאי להבדיל עד למחרת בשקיעה[11].

[1] סימן תרכד סעיפים ד-ה.

[2] שם ס"ק ז.

[3] עיין לעיל ח"ב פרק לה תשובה ז.

[4] אליה רבה שם ס"ק ו, ערוך השולחן שם סעיף ו, חיי אדם סימן קמה סעיף מ, כף החיים שם ס"ק יז, כדעת הי"א בשו"ע שם. ובניגוד לדעת הביה"ל (שם ד"ה 'וי"א שמברכין עליו') שכתב שאם אין לו 'נר ששבת' לא יברך על נר אחר, כפשט דעת השו"ע, וכן האריך להוכיח בשו"ת יחוה דעת ח"א סימן סג שכן דעת רבים מהראשונים והפוסקים.

אגב יש להעיר שנחלקו הפוסקים אם גם במוצאי יוכ"פ שחל בשבת צריך לברך לכתחילה על נר ששבת (עיין משנה ברורה שם סוף ס"ק ז ובשער הציון ס"ק ט, וביחוה דעת שם בסוף התשובה). כמו כן יש להוסיף שמובא בשו"ע (סימן רחצ סעיף א) שי"א שמי שאין לו נר במוצאי יוכ"פ צריך לחזר אחריו (בשונה ממוצ"ש שאם אין לו נר אין צריך לחזר אחריו).

[5] אגב יש להזכיר שמבואר בשו"ע (עיין סימן רחצ סעיפים י-יב) שמברכים בהבדלה דוקא על נר שהודלק למאור ולא על אש שהודלקה לצרכים אחרים, כגון לבישול או לכבוד (כנר שהודלק בביהכנ"ס מפאת כבוד היום). מטעם זה כתב הרמ"א (סימן תרכד סעיף ה) שניתן לברך בהבדלה על נר של ביהכנ"ס בצירוף נר שהודלק ממנו, והיינו לפי שבנר של ביכנ"ס יש טיבותא מצד שדלק מבעו"י, ובנר שהודלק ממנו יש טיבותא מצד שהודלק למאור, ועל כן ניתן לברך על צירופם יחד (ועיין עוד בענין זה בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן קכב, ובשמירת שבת כהלכתה פרק סב סעיף לד).

[6] נטעי גבריאל פרק סז סעיף יד. אומנם יש חולקים (שו"ת יחווה דעת ח"א סימן סג), משום שלדעתם החשמל אינו נחשב לנר ששבת אף אם הודלק מבעוד יום, היות שמתחדש כל הזמן.

[7] שו"ע סימן רצט סעיף ט: "אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה צריך ליזהר שלא יביא לחם לשולחן קודם הבדלה, ואם הביא פורס עליו מפה ומכסהו, לפי שהוא מוקדם בפסוק וצריך להקדימו אם לא יכסנו".

[8] שו"ע סימן תרכד סעיף ג: "מבדילים על הכוס ואין מברכים על הבשמים, אפילו אם חל להיות בשבת". משנה ברורה שם ס"ק ה: "אבל רבים מהאחרונים חולקין ע"ז וסוברין דכשחל בשבת יש לברך על הבשמים ואין כאן חשש ברכה לבטלה". אמנם עיין בשמירת שבת כהלכתה (פרק סב סעיף כח) שכתב שיברך על הבשמים לאחר שתיית היין ובכך יצא מן הספק.

[9] ראה לעיל ח"ב פרק לה תשובה יג.

[10] ראה לעיל ח"ב פרק לה תשובה ב, ועיין שמירת שבת כהלכתה (שם סעיף כה ובהערה שם) שכתב שדוקא במוצ"ש ניתן לשתות מים בלא לומר 'ברוך המבדיל', לפי שהיתר השתייה מבעוד יום ממשיך גם בלילה, אבל במוצאי יוכ"פ שהיה אסור לשתות מבעוד יום, יש להבדיל באמירה קודם שישתה.

[11] משנה ברורה סימן רצט ס"ק טז: "כתב בחידושי רע"א בשם ספר לשון חכמים דבמוצאי יו"ט אין להבדלה תשלומין, דבשבת שייך לומר דהג' ימים ראשונים שייכים עוד לשבת שעבר משא"כ יו"ט, ומ"מ הגרע"א מצדד שם דכל יום א' שאחר יום טוב יכול להבדיל, ע"ש". וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה שם סעיף כו.