פרק ה

א. מתעטפים מבעוד יום בטלית בברכה, המאחר להתעטף בטלית לאחר השקיעה, מתעטף בלא ברכה[1].

ב. מנהג רבים מהאשכנזים לומר 'תפילה זכה' קודם 'כל נדרי', והספרדים נוהגים לומר אז את הפיוטים 'לך אלי תשוקתי' ו'שמע קולי'[2]. יש אומרים[3] שמי שנבצר ממנו לומר תפילות אלו לפני השקיעה, יאמר לכל הפחות "חטאתי עויתי ופשעתי", כדי להיכנס ליום הקדוש מתוך תשובה.

ג. מקפידים לומר 'כל נדרי' מבעוד יום, אולם אם התעכבו, רשאים לאומרם גם בלילה[4].

ד. יש נוהגים[5] לדלג בברכות השחר על ברכת 'שעשה לי כל צרכי', הואיל ואסור בנעילת הסנדל, ולכן יש מהאשכנזים שנהגו לברכה במוצאי הצום לאחר שנעל מנעליו.

ה. נזהרים להתחיל תפילת מוסף קודם זמן מנחה (חצי שעה לאחר חצות היום), ומ"מ גם אם הגיע זמן מנחה אין להקדים מנחה למוסף[6].

ו. מנהג רבים להשתחוות מספר פעמים במהלך סדר העבודה שבחזרת הש"ץ של מוסף. נזהרים לפרוס דבר החוצץ בינו (או לכל הפחות בין פניו) לרצפת אבן[7].

ז. מקפידים להתחיל תפילת נעילה כשלושת רבעי שעה לפני השקיעה[8], כדי שהש"ץ יספיק לסיימה מבעוד יום[9], וגם הכהנים יספיקו לעלות לדוכן קודם חשיכה[10] (אמנם אם בדיעבד נמשכה התפילה לזמן בין השמשות, רשאים הכהנים לשאת כפיהם עד שלוש עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה[11]).

ח. מי שהתפנה להתפלל בסוף היום יעדיף להתפלל מנחה על פני נעילה[12].

[1] משנה ברורה סימן תריט ס"ק ד: "יתעטף בטלית מבעוד יום כדי לברך, משום דבלילה אין מברכין אפילו על כסות המיוחד ליום". (ואם מסתפק אם כבר הגיע זמן בין השמשות, יתעטף בברכה). 

[2] שו"ע סימן תרז סעיף א: "צריך להתודות במנחה קודם סעודה המפסקת", משנה ברורה שם ס"ק א: "שמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה שיחנק או שתיטרף דעתו ולא יוכל להתודות אח"כ. ויש פוסקים שסוברין שצריך להתודות גם אחר אכילה קודם חשיכה (כדי שיכנס ליום הקדוש בתשובה), וראוי להחמיר כדעה זו (של"ה), וכן נהגו בזמנינו שאומרים אז תפילה זכה".

[3] ספר פסקי תשובות שם אות ב, בשם כמה אחרונים.

[4] שו"ע סימן תריט סעיף א: "ליל יום הכיפורים נוהגים שאומר שליח ציבור כו' כל נדרי כו', ואחר כך אומר 'שהחיינו' בלא כוס. הגה, ואח"כ מתפללים ערבית. ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום", משנה ברורה שם ס"ק ה: "דדמי קצת להפרת נדרים שאין מפירין בשבת ויו"ט".

אמנם למעשה הביא בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן נט) שהקלו למאחרים לאומרו בלילה, הואיל ויש בהתרת הנדרים משום צורך היום, וקי"ל (שו"ע סימן שמא סעיף א) "מתירים נדרים בשבת, אם הם לצורך השבת". וכן כתב בספר מקראי קודש (פ"ה הערה טו) בשם הגר"א נבנצל והגר"ש דבליצקי שאם התעכבו, רשאים לאומרו משחשיכה, מה גם שיש קהילות שנהגו לכתחילה לאומרו בלילה. (ואת ברכת 'שהחיינו' פשוט שניתן לברך בלילה, כשם שבכל מועד מברכים אותה בקידוש בלילה).

[5] כן מובא בטור ובב"י בסימן תריג בשם כמה ראשונים, וכ"כ כף החיים שם ס"ק י, ילקוט יוסף הלכות 'סדר התפילות ביוהכ"פ' סעיף יד, ובלוח א"י שכן נהג הגר"א.

אולם עיין בחזון עובדיה (ימים נוראים דיני חמישה עינויים סעיף כד) שהגר"ע יוסף חזר בו והורה לברך, משום שעיקר הברכה נתקנה על  מנהגו של עולם אף שאינו נועל בעצמו נעליים, ועוד, שרגילים לנעול נעליים שאינם של עור. 

[6] משנה ברורה סימן תרכ ס"ק ב: "לכתחילה ראוי להיות זהיר להתחיל תפילת מוסף קודם שש שעות ומחצה על היום, לפי שבשש ומחצה הוא זמן תפילת מנחה גדולה שהיא תדירה יותר מתפילת מוסף (ושם ס"ק א הוסיף: ואם הוא סוף שש, ידלגו 'אבינו מלכנו', כי אם יאחרו עד שעה ז' כבר הגיע זמן המנחה). ומ"מ בדיעבד אם אירע שנתאחר תפילת מוסף עד חצי שבע או אחר שבע, יש להתפלל מוסף קודם ואח"כ מנחה, אם לא שכבר הגיע זמן מנחה קטנה". אמנם עיין לעיל ח"ב פרק לב תשובה ט שלמעשה גם אם הגיע זמן מנחה קטנה (הרבע האחרון של היום) אין להקדים מנחה למוסף.

[7] רמ"א סימן תרכא סעיף ד: "נוהגין ליפול על פניהם כשאומרים והכהנים והעם, גם בעלינו לשבח, אבל ש"ץ אסור לעקור ממקומו בשעת התפילה כדי ליפול על פניו". משנה ברורה שם ס"ק יד: "ועיין סימן קל"א דיש להשתטח עשבים על הרצפה משום דאסור לשטוח אפיו על הרצפה, או יחוץ בטליתו", ובספר מקראי קודש (פרק יא הערה כ) הביא שעיקר הקפידא שתהיה חציצה בין פניו לקרקע, והוסיף, שכיום שמרצפים בקרמיקה אין צריך לחצוץ.

[8] בשער הציון סימן תרכג ס"ק ה כתב, שאין להקדימה לפני פלג המנחה (כשעה ורבע קודם השקיעה) וכן העתיקו כל הפוסקים. אולם, בכמה מקומות נהגו להקדים את תפילת נעילה לפני הפלג כדי להתפלל במתינות, וטעמם, שהרמב"ם והראשונים לא פירשו זמן לתחילת תפילת נעילה אלא לסופה, ומשמע שסוברים שאין לכך זמן מחייב, ונראה שבשעת הדחק אפשר לסמוך על שיטה זו, כל עוד שיסיימו את התפילה בתוך החצי שעה הסמוכה לשקיעה.

[9] שו"ע סימן תרכג סעיף ב: "זמן תפילת נעילה כשהחמה בראש האילנות, כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה. וצריך ש"ץ לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפילה, וגם אין לו למשוך בתפילת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפילות, כדי שיגמור קודם שקיעת החמה".

[10] משנה ברורה שם ס"ק ח: "אם כבר חשיכה אין נושאין כפיים, דאיתקש נשיא"כ לעבודה כדכתיב לשרתו ולברך בשמו, ועבודה הוא דוקא ביום. ולכן אם הזמן קצר יאמרו הפיוטים אחר התפילה, כדי שיהא נשיאת כפיים ביום".

[11] שו"ת יחוה דעת ח"ו סימן מ, ומשום שהוא ספק ספיקא, ספק הכהנים רשאים תמיד לשאת כפיהם בלילה (שכן יש ראשונים שמוכח מהם שלא נקטו איסור בכך), וספק שמא עד צאת הכוכבים דינו כיום. וכן הביא להקל בספר פסקי תשובות (שם אות ד) בשם הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב, ובצירוף שיטת שו"ע הרב (שם סעיף ח) שניתן לברך ברכת כהנים עד צאת הכוכבים. ועיין גם שער הציון שם ס"ק יא.

[12] שו"ת שבט הלוי ח"י סימן יז אות ה, וכפי שמצינו בפוסקים בסוף סימן רפו שיש להעדיף מנחה בשבת על פני מוסף לפי שתמידין קודמים למוספין. ואגב נחלקו הפוסקים אם יש תשלומים לתפילת נעילה, דעת הפמ"ג (מש"ז סימן קח ס"ק ה) שמי שלא התפלל נעילה מתפלל פעמיים ערבית, וכן הורו הגרי"י קנייבסקי והגרי"ש אלישיב (משנ"ב מהדורת 'דרשו' סימן תרכג). מאידך דעת החיד"א (ברכי יוסף סימן קח ס"ק ג), כף החיים (שם ס"ק יב) שו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן יג) ושו"ת יביע אומר (ח"ז סימן נד) שאין מתפללים תשלומין לתפילת נעילה, ובספר פסקי תשובות (סימן תרכג אות א) ונטעי גבריאל (פרק סד סעיף יז) כתבו, שלמעשה אין לחזור ולהתפלל משום שספק ברכות להקל.