פרק יג

שאלה: האם ניתן לברך על הדלקת החנוכיה בבית הכנסת כשאין שם מנין? האם ניתן לצאת ידי חובה, בהדלקת החנוכיה בביהכנ"ס היחידתי? האם חייל שהדליק את החנוכיה בביהכנ"ס, רשאי לברך שוב את כל הברכות (כולל ברכת 'שהחיינו') על הדלקת הנרות בחדר האוכל? האם ניתן לברך על הדלקת החנוכיה בביהכנ"ס, גם כשברור להם שיהיה עליהם לכבותה מיד בתום תפילת ערבית?

תשובה: מבואר בראשונים[1] שתיקנו חז"ל להדליק נרות חנוכה (בברכה) גם בבתי הכנסת, "מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא. וכן כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם, שיש בזה פרסום גדול להשי"ת וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות", ומ"מ אין יוצאים בהדלקה זו ידי חובה.

וכן נפסק בשו"ע[2]: "מדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא. הגה, ואין אדם יוצא בנרות של בית הכנסת, וצריך לחזור ולהדליק בביתו" (ברם, העירו האחרונים[3] שהמדליק בביהכנ"ס ביום הראשון, אינו חוזר ומברך 'שהחיינו' בביתו, אא"כ מוציא שם אחרים ידי חובה. ויש שכתבו[4] שהמדליק בביהכנ"ס אינו חוזר ומברך גם את ברכת 'שעשה ניסים'. לעומת זאת כתבו האחרונים[5] שהמדליק בביהכנ"ס לאחר שכבר הדליק בביתו, חוזר ומברך 'שהחיינו').

עוד נפסק שם: "ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום (כנרות המנורה, ומסדרן ממזרח למערב[6]) כו', ונוהגין להדליק בביהכנ"ס בין מנחה למעריב, ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה". ומבואר באחרונים[7] שצריך שיהיה שם מנין בשעת ההדלקה, ומנהג רבים מהאשכנזים[8] להקל ולהדליק בברכה גם כשידוע שיזדמן שם מנין לאחר מכן, ואילו רבים מהספרדים[9] מחמירים במקרה כזה ומדליקים בלא ברכה.

עוד יש להוסיף שכתבו מפוסקי דורנו[10] שיש לדאוג שהחנוכיה תדלק עד תום זמן ההדלקה (חצי שעה לאחר צאת הכוכבים), אולם יש שכתב[11] שבמקום צורך ניתן לכבות את החנוכיה בביהכנ"ס אף קודם זמן זה.

כמו כן יש לציין שנוהגים[12] להדליק חנוכיה בביהכנ"ס (בלא ברכה) אף בעת תפילת שחרית.

מבואר א"כ שנוהגים להדליק חנוכיה בברכה בבית הכנסת (בין מנחה לערבית[13]), כשיש שם מנין אנשים[14], ומנהג רבים מהאשכנזים להקל ולהדליק בברכה גם כשידוע שיזדמן שם מנין לאחר מכן. כמו כן נהוג להדליק חנוכיה בביהכנ"ס (בלא ברכה) בעת תפילת שחרית.

במקום צורך ניתן להקדים ולכבות את החנוכיה בביהכנ"ס אף קודם תום זמן ההדלקה.

אין יוצאים ידי חובה בהדלקת החנוכיה בביהכנ"ס[15], עם זאת, המדליק בביהכנ"ס, אינו חוזר ומברך בביתו את ברכת 'שהחיינו' (ויש אומרים גם את ברכת 'שעשה ניסים'), אא"כ מוציא שם אחרים ידי חובה[16]. לעומת זאת המדליק בביהכנ"ס לאחר שכבר הדליק בביתו, חוזר ומברך 'שהחיינו'.

[1] ב"י סימן תרעא, בשם הכלבו סימן מד, והריב"ש סימן קיא, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ז סימן נז (ובאר שם שאף שלא נהגו לברך על מצוות שמקורם ממנהג, כחיבוט ערבה והלל בר"ח, מ"מ נהגו לברך על הדלקת החנוכיה בביהכנ"ס, בגלל חשיבות פירסום הנס, וכן מפני שהיא נטפלת להדלקת החנוכיה בבתים).

[2] סימן תרעא סעיף ז.

[3] משנה ברורה שם ס"ק מה, שערי תשובה שם ס"ק ז בשם שו"ת זרע אמת, בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב הלכות חנוכה אות יא.

[4] שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן עז, שכן פסקו גם בספר טהרת המים ובשו"ת התעוררות תשובה, ושכן נראה מדברי המאירי שבת כג ע"א.

לעומת כל זה עיין בשו"ת אגרות משה (ח"א סימן קצ) שנקט שבכל מקרה חוזר ומברך בביתו את כל הברכות.

[5] שערי תשובה שם בשם שו"ת זרע אמת, ולפי שבהדלקה בביהכנ"ס יש פירסום נס גדול יותר.

[6] ומבואר במשנה ברורה (שם ס"ק כז) שהמנהג להניח את המנורה בביהכנ"ס במקום גבוה, ואין צריך להניחה למטה מי' טפחים.

[7] משנה ברורה שם ס"ק מז, ילקוט יוסף הלכות חנוכה סעיף יז.

[8] משנה ברורה שם, ובהרחבה בביה"ל שם ד"ה 'ויש נוהגין'.

[9] ילקוט יוסף שם סעיף יח, כדעת המור וקציעה וכף החיים שם ס"ק עח, וכן כתב בספר מקראי קודש פ"י סעיף ה בשם הגר"מ אליהו.

[10] שו"ת שבט הלוי ח"ח סימן קנו, ילקוט יוסף שם סעיף טו.

ואגב, עיין במשנה ברורה (סימן תרעה ס"ק ו) שלכתחילה נכון להקפיד גם בביהכנ"ס שלא לטלטל את הנרות ממקומן.

[11] שו"ת מלמד להועיל סימן קכא, שנהגו לכבות את החנוכיה לאחר ערבית, כדי לא להטריח את הגבאי לשוב מביתו לביהכנ"ס לכבותה ע"מ שידליקוה בשחרית. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי שם, במקום חשש גניבה או דליקה.

[12] עיין שו"ת ציץ אליעזר (חלק כב סימן לז אות ב) וילקוט יוסף (הלכות חנוכה סעיף כ).

[13] ועיין בשו"ת משנה שכיר (סימן רצט) שאם לא הדליקו חנוכיה בביהכנ"ס בזמן ההדלקה, רשאים להדליקה אף בשעה מאוחרת יותר, כשמתקבצים לשם ללימוד משותף (וכ"ש כשמתכנסים לשם בשעת לילה מאוחרת לתפילת ערבית). אולם אם אין מתפללים שם ערבית, ולא מתכנסים שם ללימוד משותף, לא ידליקו (משנ"ב מהדורת 'דרשו' סימן תרעא ס"ק לט בשם הגר"ח קנייבסקי). ועיין עוד (שם ס"ק מו) שנחלקו פוסקי זמננו, אם כשמתקיימים מספר מנינים של תפילת מנחה ידליק כל מנין חנוכיה, או שיתן כמות שמן שתספיק למנין האחרון (הגר"ח קנייבסקי והגר"נ קרליץ), או שרק המנין הראשון ידליק בברכה (הגר"ש וואזנר והגריש"א).

[14] בספר מקראי קודש פ"י סעיף ה כתב בשם הגר"מ אליהו, שאין נשים מצטרפות למנין זה, אך בשו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח סימן סב ובספר ילקוט יוסף מועדים עמוד 203 סעיף יז ובהערה מג, הקילו לצרפן למנין זה, בפרט אם מאוחר יותר יתקבץ מנין גברים. 

[15] יתר על כן, לדעת האגרות משה (שם) אין כלל לחנוכיה בביהכנ"ס גדר של נרות חנוכה, ועל כן מי שנבצר ממנו לקיים את מצות ההדלקה (ואף אין מדליקים עליו בביתו), אינו רשאי לברך את ברכת 'שעשה ניסים' על ראיית החנוכיה בביהכנ"ס. אמנם בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סימן סח) נקט שניתן לברך את ברכת 'הרואה' על חנוכיה בביהכנ"ס.

[16] ועיין בספר פסקי תשובות (סימן תרעא אות טז) שהביא את דברי הגר"ב פרנקיל שהעיר שאורח שהדליק בביהכנ"ס א"צ להדליק באכסניה, "דגופיה נפטר במה שהדליק בעצמו בביהכנ"ס, ובביתו מדליקים עליו". (כלומר, הגר"ב פרנקיל למד שמצות ההדלקה מורכבת מחובת הגוף על עצם ההדלקה, וחובת חנוכיה על הבית, ונקט שמאחר שבהדלקה בביהכנ"ס קיים את חובת הגוף, ובהדלקה שמדליקים עליו בביתו קיים את חובת הבית, ע"כ א"צ להדליק שוב בביתו). והביא בפסק"ת שחקרו מפוסקי דורנו האם להבנה זו אדם שאין לו בית שלו, כגון בחור ישיבה (או חייל) המתגורר בפנימייה, והדליק את הנרות בביהכנ"ס, צריך להדליק גם במקום מגוריו, או שמא במקרה כזה מוטלת עליו רק חובת הגוף, ודי בהדלקה שהדליק בביהכנ"ס. ולמעשה כתב שם שראוי במקרה כזה שישתתף עם דיירי הפנימייה בפרוטה, וידליקו את החנוכיה גם עבורו.