פרק יב

שאלה: האם חייל (אשכנזי) שיוצא ידי חובה בהדלקת החנוכיה בחדר האוכל, והגיע לשם לאחר שכבר הדליקוה, צריך לברך ברכת 'שעשה ניסים' על ראיית נרות חנוכה? האם חייל נשוי שאשתו מדליקה עליו בביתו, צריך בכל זאת לברך ברכת 'שעשה ניסים' על ראיית נרות חנוכה? כיצד ינהג חייל שאינו יוצא בהדלקת אחרים, ולא מתאפשר לו להדליק בעצמו נרות חנוכה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך, ורב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך, אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך שתים ('שעשה ניסים' ו'שהחיינו') ומדליק מברך שלוש ('להדליק נר של חנוכה', 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו'), מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת". וכתב הר"ן[2]: "מסתברא שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק, ולא הדליקו עליו בתוך ביתו, ואינו עתיד להדליק בלילה, [הא לאו הכי, לא], שלא מצינו יוצא במצוה שיתחייב לחזור ולברך על הראייה".

כלומר, לא נתקנה ברכה על ראיית נר חנוכה אלא למי שלא יקיים כלל את מצות ההדלקה, ואף לא ידליקו עליו בביתו. וכן נפסק בשו"ע[3]: "מי שלא הדליק, ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך 'שעשה ניסים', ובליל ראשון מברך גם 'שהחיינו'".

ברם, יש ראשונים[4] שמשמע מהם שברכת הרואה תוקנה לכל מי שלא התאפשר לו להדליק את הנרות בעצמו (ובכלל זה אף מי שהדליקו עליו בביתו שלא בנוכחותו), וכן כתבו מקצת פוסקים[5]. אולם למעשה הורו האחרונים[6] שהואיל וספק ברכות להקל, יש לנהוג כדברי השו"ע שאין לברך על הראייה אלא כשלא יקיים כלל את מצות ההדלקה, ואפילו באמצעות אחרים.

והנה, בשונה מהפסיקה דלעיל, נפסק בהמשך דברי השו"ע[7]: "יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל, מדליק בברכות. הגה, כי חייב לראות הנרות, וכן נוהגין". דהיינו, גם מי שמדליקים עליו בביתו, חייב לראות נרות חנוכה, ואם אין שם מי שמדליק, עליו להדליקם בברכה, ומכאן שגם מי שמדליקים עליו בביתו צריך לברך את ברכת הרואה.

בשל כך כתבו האחרונים[8]: "דין דכאן הוא מן המרדכי, ושם סתם המחבר כשארי פוסקים שחולקין עליו (וסוברים שכשמדליקין בביתו אין צריך לברך על הראייה), ולכן לדינא אין לנהוג כן להדליק בברכה, אא"כ שיאמר שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו".

לפיכך מי שלא מתאפשר לו כלל להדליק נרות חנוכה, ואף אינו יוצא בהדלקת אחרים (כגון חייל מילואים השוהה באימון בשדה, והוא רווק שאינו סמוך על שולחן הוריו, או נשוי שאשתו נסעה לבית הוריה, כך שאין מדליקים עליהם בביתם), צריך להשתדל לראות נרות חנוכה, ולברך עליהם 'שעשה ניסים' (וביום הראשון גם 'שהחיינו')[9].

לעומת זאת היוצא בהדלקת בני ביתו, או היוצא בהדלקת החנוכיה בחדר האוכל, צריך אמנם להשתדל לראות נרות חנוכה, אך לא יברך עליהם.

[1] שבת כג ע"א.

[2] שם י ע"א מדפי הרי"ף, וכן נראה דעת הרא"ש שם.

[3] סימן תרעו סעיף ג.

אגב יש להוסיף שכתב בספר חזון עובדיה (פרק 'סדר הברכות וההדלקה' הערה ז) שהרואה יכול לברך על הנרות רק בחצי השעה הראשונה להדלקתם, לפי שלאחר מכן הנרות נחשבים כנרות רשות. אמנם יש לעיין בדבר שהלא אם ייחדם לנר חנוכה אינו רשאי להנות מהם אף לאחר אותו זמן, וא"כ לכאורה עדיין נותר בהם רושם של נר מצווה.

[4] כן נראה מסתמות לשון הרמב"ם (פ"ג ממגילה וחנוכה ה"ד): "וכל הרואה אותה ולא בירך, מברך שתים, שעשה ניסים לאבותינו ושהחיינו", וכעין זה ברי"ף שם.

יתר על כן, עיין ברש"י (שם) שכתב: "ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, או ליושב בספינה", משמע לפי האוקימתא הראשונה שכל הרואה נר חנוכה קודם שהדליק בביתו, צריך לברך את ברכת הרואה. ועיין עוד בתוס' (סוכה מו ע"א ד"ה 'הרואה נר') שכתבו: "בשאר מצוות, כגון אלולב וסוכה, לא תקינו לברך לרואה, אלא גבי נר חנוכה, משום חביבות הנס, וגם משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה", משמע לפי טעמם הראשון שהרואה נר חנוכה צריך לברך אף לאחר שהדליק בביתו.

[5] ב"ח סימן תרעו אות ג, וכן הורו בעקבותיו הא"ר, הפר"ח וערוך השולחן שם סעיף ז.

[6] משנה ברורה שם ס"ק ו.

[7] סימן תרעז סעיף ג.

[8] משנה ברורה שם ס"ק יד.

[9] ואם בכל זאת התאפשר לו לאחר מכן להדליק נרות, נראה שיברך עליהם רק את ברכת 'להדליק נר של חנוכה'. כן משמע בשו"ת יחוה דעת ח"ב סימן עז לענין מי שהדליק בברכות בביהכנ"ס ולאחר מכן שב ומדליק בביתו.