פרק ו

שאלה: חייל (אשכנזי) ששהה בשבת בחופשה בבית הוריו, היכן ידליק את החנוכיה במוצ"ש, כשעליו לצאת חזרה ליחידה מיד בצאת השבת? האם חייל השוהה בזמן ההדלקה בבית חברים, יכול לצאת שם ידי חובת ההדלקה? האם חייל המתגורר בדירה שכורה ושובץ לתורנות לילה בבסיס, ואין מדליקים עליו בביתו, רשאי להדליק שם נרות חנוכה, או צריך למנות שליח שידליק עבורו בדירתו?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן, נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ", וכבר התבאר[2] שמקום ההדלקה תלוי במקום מגוריו של כל אדם.

לאור זאת פשוט[3] שהשוהה באופן עראי בזמן הדלקת נרות במקום אחר, אינו יוצא בהדלקה שם ידי חובה, אולם העירו מפוסקי דורנו[4] שאם שוהה שם באותו היום בדרך קביעות, כגון שאוכל ולן שם בלילה, או אפילו שוהה שם כל היום בדרך קביעות, ורק בשעה מאוחרת בלילה עובר ללון במקום אחר[5], נחשב המקום לביתו באותו זמן, וצריך לקיים שם את מצות ההדלקה.

יתר על כן, הוסיפו מפוסקי דורנו[6] שאף אם מתעתד לעזוב את מקום שהייתו בערב, מ"מ אם בזמן ההדלקה המקום היה מוגדר כביתו, מדליק שם, ובלבד שישהה שם בחצי השעה שלאחר הדלקת הנרות.

לפיכך חייל השוהה באופן עראי בזמן ההדלקה בבית אחרים, אינו יוצא בהדלקה שם ידי חובה, אולם אם הוא מתאכסן שם באותו היום (ואפילו מתעתד לצאת משם כחצי שעה לאחר הדלקת הנרות), נחשב המקום לביתו לענין חנוכה, ויקיים שם את מצות ההדלקה.

[1] שבת כא ע"ב.

[2] לעיל בתשובה א.                        

[3] וכן מפורש במשנה ברורה (סימן תרעז ס"ק יב): "אבל מי שסועד אצל חבירו באקראי ויש לו שם בית באותו העיר, צריך לילך לביתו להדליק שם נר חנוכה".

[4] כן כתב בספר הליכות שלמה פרק יד סעיף יח: "המתארח בבית אחרים אפילו ליום אחד, זהו מקום הדלקתו".

והעיר שם שאמנם ניתן היה להבין מהביה"ל (סימן תרעז סעיף א ד"ה 'במקום שאוכל') שדוקא כשמתארח כל ימי החנוכה במקום אחר, נחשב אותו מקום לביתו, שכן כתב: "אבל אם הולך הוא וכל אנשי ביתו לבית אביו או חמיו בקביעות על ח' ימי חנוכה, דבר ברור הוא שכיון שסועד וישן שם כל ימי חנוכה, אף שביום אוכל אכילת עראי בביתו, שאינו מדליק אלא בבית שאוכל וישן שם בלילה", אולם הסיק שם שיותר מסתבר שכתב ח' ימים רק לפי שכן היתה הרגילות, אך באותה מידה אף המתארח יום אחד במקום אחר, נחשב לביתו באותו זמן.

[5] כן מבואר שם (סעיף ט) שבן ישיבה השוהה כל היום בישיבה ואוכל שם, אך לן במקום אחר, ראוי שילך להדליק בזמן במקום לינתו, אך גם אם מדליק בישיבה, יצא ידי חובה, הואיל ושני המקומות נחשבים למקום דירתו.

[6] כן כתב בספר הליכות שלמה (שם סעיף יט): "ואם נמשכה שהותו שם עד תחילת הלילה הבא, כפי שמצוי במוצ"ש, טוב שידליק שם, ובלבד שישהה שם חצי שעה לאחר הדלקתו". וכן נקט הגר"ש דיכובסקי במאמר בתוך שנתון תחומין חלק יז, וכן שמענו מהגר"א נבנצל והגר"ד ליאור.