פרק ה

שאלה: האם חיילים הלנים בבסיס, ואין מדליקים עליהם בביתם, יכולים לצאת ידי חובה בהדלקת חנוכיה אחת בחדר האוכל, או שמא כל אחד צריך להדליק חנוכיה בפני עצמו? האם חיילים שנמצאים בסיור, או בשטחי האימונים, יוצאים ידי חובה בהדלקה המרכזית שנערכת בחדר האוכל, הגם שאינם נוכחים שם?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן, מצות חנוכה נר איש וביתו", וכידוע מנהג הספרדים שראש המשפחה מדליק חנוכיה אחת עבור כל בני הבית, ומוציאם ידי חובה אפילו אינם נוכחים שם[2]. כמו כן נאמר בגמרא[3] שאדם נשוי הנמצא מחוץ לבית יוצא בהדלקה שאשתו מדליקה עליו בביתו, הואיל ושם מקום מגוריו. מבואר א"כ שבני בית אחד רשאים לצאת בהדלקה אחת. יתר על כן, יש שנקטו[4] שאף דיירים שאינם מבני המשפחה, מ"מ אם הם סמוכים לגמרי על שולחן בעה"ב, הם בכלל בני הבית, ויוצאים בהדלקת בעה"ב.

לעומת זאת מפורש בראשונים[5]: "שני בני אדם הנכנסין (הדרים) בפתח אחד, והם חלוקים בעיסתן, ואינן סמוכין על שולחן אחד, שכל אחד צריך להדליק". כלומר, פשוט ששני אנשים זרים הדרים בדירה אחת, חייבים כל אחד בהדלקת חנוכיה בפני עצמו (רק נחלקו הפוסקים[6] אם רשאי אחד מהם להשתתף בפרוטה עם חבירו, או חייב כל אחד להדליק בעצמו).

לאור זאת אפשר שאם דיירי הבית מתנהלים בשותפות גמורה זה עם זה, הרי הם מוגדרים כבני משפחה אחת, וממילא יוצאים בהדלקת חנוכיה אחת. וכן הורו חלק מפוסקי דורנו[7], שהחיילים בצבא נחשבים כבני בית אחד, וההדלקה המרכזית מועילה עבור כלל החיילים, ואפילו עבור חיילים שלא מתאפשר להם להיות נוכחים בעת ההדלקה. ויש שכתב[8], שהחיילים נחשבים סמוכים לגמרי על שולחן הצבא, ולכן יוצאים בהדלקה אחת, אף בלא להשתתף בפרוטה, ואף אם אינם נוכחים בשעת ההדלקה[9].

לפיכך חיילים המתגוררים בבסיס ואין מדליקים עליהם בביתם, יוצאים ידי חובה בהדלקה המרכזית שנערכת בחדר האוכל (עם זאת, חיילים אשכנזים ראוי שיהדרו ולברך על הדלקת חנוכיה לעצמם).

אף חיילים שלא מתאפשר להם להיות נוכחים בעת ההדלקה, כגון שנמצאים בזמן ההדלקה בסיור, או בשטחי האימונים, יוצאים בהדלקה זו (ומ"מ ראוי שהמדליק יתכוון מפורשות להדליק עבורם)[10].

[1] שבת כא ע"ב.

[2] ראה ילקוט יוסף דין אכסנאי בחנוכה סעיף א.

[3] שם כג ע"א.

[4] משנה ברורה (סימן תרעז ס"ק א): "הבחורים שלומדים שלא בביתם, צריכין להשתתף על כל פנים, ודוקא בבחור שאוכל בפני עצמו, אבל אם סמוך על שולחן בעה"ב, הוא בכלל בני ביתו, וה"ה משרתיו, כיון שהם סמוכין על שולחנו בקביעות, מדינא א"צ להדליק, אא"כ רוצה להיות מן המהדרין".

אמנם עיין בביה"ל (שם סעיף א ד"ה 'לתת פרוטה לבעה"ב') שהביא דעת המאירי שכתב (שם כג ע"א): "חכמי התוספות כתבו ששני בעלי בתים הדרים בבית אחד וסמוכים על שולחן אחד, אפילו בן גדול ונשוי בבית אביו, צריך להדליק או להשתתף. וזו השניה מיהא אינה נראית כלל, שלא נאמרו הדברים אלא בזרים שאינם מכלל בני הבית, אבל כל שהוא מכלל בני הבית אינו צריך כלום", מבואר א"כ שנחלקו חכמי התוספות והמאירי אם בן גדול הסמוך על שולחן אביו יוצא בהדלקת אביו, או צריך להשתתף בפרוטה, אך לדברי שניהם זר הסמוך על שולחן בעה"ב, אינו יוצא בהדלקת בעה"ב.

[5] מגיד משנה פ"ד מחנוכה ה"ד, בביאור המציאות של דין "נר שיש לה שתי פיות, עולה לשני בני אדם" (שם כג ע"ב), שמיירי בכה"ג ששני זרים דרים בבית אחד. וכעין זה במאירי שם.

[6] ראה ביה"ל סימן תרעז סעיף א ד"ה 'עמו'.

[7] פסקי הלכות צבא לגר"ש גורן עמוד 237 סעיף יג, וכן שמענו מהגר"א וייס.

[8] הגר"ש עמאר, זו לשון תשובתו: "בנוגע למצות הדלקת נרות חנוכה לחיילי צה"ל ספרדים בבסיסיהם כו': א. מאחר והצבא אחראי על כלכלת החיילים במלואה, הריהם נחשבים סמוכים על שלחן הצבא, וההדלקה המרכזית שנעשית בחדר האוכל על חשבון הצבא מועילה עבור כל החיילים כו', וכן פסק הגאון רבי עובדיה יוסף שדין החיילים כדין בן הסמוך על שלחן אביו. ב. ההדלקה המרכזית מועילה גם לחיילים שלא היו נוכחים במקום בעת ההדלקה כו', אלא שלכתחילה ראוי להיות נוכח בשעת ההדלקה ולשמוע הברכות. ולכן המקום הראוי להדלקת נרות חנוכה בבסיסי צה"ל הוא בחדר האוכל, אשר רוב החיילים מגיעים לשם לארוחת ערב ורואים ההדלקה או את הנרות דולקים, ויש פרסומי ניסא. ג. הנרות הללו שמדליקים עבור כלל חיילי הבסיס צריכים להיות מכספי הצבא כו'. ד. בהדלקה מרכזית בבסיס, אין לחייל בודד להתכוון שלא לצאת ידי חובה ולהדליק לעצמו כו', שכן הספרדים לא נהגו שכל אחד מדליק לעצמו, אלא אחד מדליק בשביל כולם, וברוב עם הדרת מלך. ה. אם אחזקת כל היחידות באה מקופה אחת והכל מנוהל ביחד, מועילה הדלקה אחת לכולם. ואם לכל יחידה יש מנהל נפרד וחשבון נפרד, כל יחידה ויחידה תדליק בפני עצמה כו'. ו. אם הדליק בשמן או בנרות של הצבא, אפילו הדליק בסתם במעמד כולם בחדר האוכל, הרי סתמו כפירושו, וכמו שפירש להוציא את כולם ידי חובתם, ויצאו בזה ידי חובתם, אבל אם התכוון בפירוש רק בשביל עצמו לבדו כו', אין שאר החיילים יוצאים בזה ידי חובתם כו'".

[9] בדומה לכך כתב בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סימן מג): "לפי זה נראה שהוא הדין לבחורי ישיבה שבזמנינו, שאוכלים ושותים בישיבה, וכל מחסורם על הנהלת הישיבה תמורת תשלום חודשי או שנתי מהורי הבחורים להנהלת הישיבה, לפיכך בחורי הישיבה יוצאים ידי חובתם בהדלקת נרות חנוכה שמדליקים באולם הגדול של הישיבה, ואינם צריכים להשתתף בפרוטות, דאנן סהדי שהנהלת הישיבה מקנה להם זכות במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה. ואפילו אם הם סמוכים על שולחן הישיבה ללא כל תשלום, מכל מקום הנהלת הישיבה מזכה במתנה גמורה לכל בחורי הישיבה, ללא יוצא מן הכלל". (אמנם למעשה נקט שם שבחורי ישיבה נחשבים כאורחים בפנימייה ועיקר דירתם בבית משפחתם).

עם זאת יש להעיר שהגדרת חיילים כסמוכים על שולחן הצבא וכמשתתפים בפרוטה עם בעה"ב, אינה פשוטה כל כך, שכן קשה להגדיר שיש לצבא בעה"ב שהחיילים טפלים אליו וסמוכים על שולחנו, ומסתבר יותר להגדיר שהחיילים מתגוררים יחדיו בבסיס השייך לציבור, והואיל ואינם חלוקים זה מזה, על כן מצות ההדלקה מוטלת על כולם כאחד.

ועיין עוד באריכות בענין מעמדם הדיורי של החיילים במאמר 'עירוב חצירות במחנה רב יחידתי', המובא בנספח לתורת המחנה ח"ב.

[10] הגר"ש גורן (מחניים לא, דיני חנוכה לחייל, סעיף יג), וכן כתב לנו הגר"ש עמאר. ואפילו חיילים שאינם חוזרים לבסיסם בערב יוצאים בהדלקה זו, משום שאין להם קביעות במקום בו הם נמצאים. ואף שהובאה לעיל דעת שו"ת אז נדברו שבחור ישיבה שיוצא מבית הוריו אינו יוצא בהדלקתם משום שבית הוריו אינו שייך לו, וממילא ה"ה שהיוצא מהבסיס כבר אינו נטפל אליו, נראה שאין זו דעת רוב הפוסקים, הן הספרדים שסברו שבחור ישיבה יוצא בהדלקת הוריו אפילו אם הוא קבוע בישיבה, והן רוב הפוסקים האשכנזים, שתלו את חובת ההדלקה בישיבה בקביעות של הבחור במקום, ולא בעצם היותו מחוץ לבית הוריו.