פרק ב

שאלה: האם חיילים השוהים בשדה ולנים תחת כיפת השמיים חייבים בהדלקת נר חנוכה? ומה דין ההדלקה לחיילים המתגוררים בימי החנוכה במאהל עראי, או ישנים ברק"מ במהלך אימון?

תשובה: כתב בשו"ת מהרש"ם[1]: "אם מותר להדליק נר חנוכה על הבאהן (ברכבת), לא מצאתי הדבר מבואר, אבל הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישון שם וחייב בנר חנוכה, ומ"ש רש"י (שבת כג ע"א ד"ה 'הרואה') ביושב בספינה (שאינו מדליק), י"ל שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי והרוח מנשב ולא היה בגדר בית כלל. ואף דהבאהן אינו עומד במקום אחד ורכוב כמהלך, לא נמצא בשום מקום שיהיה צריך בית קבוע למה שמצוותו בשביל פרסומי ניסא, כנלענ"ד מסברא".

על דרך זו יש מפוסקי דורנו[2] שכתב: "דמצות הדלקה היא חובה על האדם להדליקה דוקא בביתו או על פתח הבית או על פתח החצר, וכ"כ הרמב"ם (פ"ד מחנוכה ה"א) מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד וכו', וכמבואר בגמ' הנ"ל מצות חנוכה נר איש וביתו. וכתבו התוס' (בסוכה מ"ו ע"א בד"ה הרואה וכו') דהטעם שהתקינו חכמים ברכה גם על הרואה נר חנוכה (אף על גב שבסוכה ולולב לא תיקנו ברכה כזו), הוא מפני אלו שאין להם בית ואין בידם לקיים המצוה, ע"ש. והביאור בזה, כיון שעשו זאת חובת הבית, והרבה בני אדם עסוקין במלאכתם ואינם נמצאים בביתם, לפיכך תיקנו ברכת הרואה. ועיין פני יהושע (בשבת שם) דכתב דשאני מצוה זו שהיא משום פרסומי ניסא, משום כך הטילו חובת מצוה זו כאילו היא חובת הבית".

כלומר, מאחר שמצות ההדלקה נועדה לפרסם את הנס, לפיכך קבעוה חז"ל דוקא על הבית, ומי שאין לו בית וחונה בשדה תחת כיפת השמים, מנוע מלקיים את המצוה, ועל כן תיקנו עבורו ברכה על ראיית נר חנוכה.

אמנם נחלקו מפוסקי דורנו מה כלול בכלל 'בית', יש שהורה[3] שדוקא בית קבע ששטחו ד' אמות (כשני מטר) על ד' אמות נחשב לבית לענין זה, יש שכתב[4] שאף בית עראי (כגון ששטחו ז' טפחים (כ-56 ס"מ) על ז' טפחים) נחשב כבית, אך הסתפק אם גם מקומות שאינם משמשים למגורים (כגון מבנה ללא תקרה, או שאין תוכו י' טפחים (כ-80 ס"מ), או כגון השוהה כל הלילה ברכבת או מטוס), נחשבים 'רשותו' לענין זה, ועל כן הורה שידליק בהם בלא ברכה, ויש שהורו[5] שאף השוהה ברכבת או בספינה צריך להדליק נרות בברכה.

לעומת כל זה, יש מפוסקי דורנו[6] שחלק על הבנה זו, ונקט שמצות ההדלקה היא חובת הגוף בלבד ללא קשר לבית, "ומסתבר שאפילו אם אחד יקבע לו מיטה בפינה אחת מפינות הרחוב ויישן ויאכל שם, שגם כן יהא חייב להדליק על ידו ובסמוך נר חנוכה, ואע"פ שאין לו בית כלל". והוסיף לבאר שמה שמצינו בראשונים שתיקנו ברכה על ראיית נר חנוכה למפליג בספינה וכד', אין הכוונה שהואיל ואין לו בית אינו יכול לקיים את מצות ההדלקה, אלא שמאחר שנמצא בדרך ואין לו אפשרות מעשית להדליק, על כן תיקנו לו לברך על ראיית הנר.

לפיכך חיילים השוהים בשדה ולנים תחת כיפת השמיים, ובאותה מידה חיילים המפליגים בספינה קטנה שאינה מקורה ושאין בה תנאי מגורים בסיסיים, פטורים מהדלקת נרות חנוכה (וישתדלו שידליקו עליהם בביתם או בבסיס). אמנם אם ישנם עשרה חיילים או יותר רשאים לקיים הדלקה ציבורית במקום כינוסם (עיין להלן תשובה יד). לעומת זאת, חיילים השוהים במקומות הראויים למגורים, ואפילו רק למגורים ארעיים, כגון במאהל זמני, ברק"מ, או בביתני שמירה, (ויש מקילים[7] אף באהלי סיירים וסככות), ידליקו בברכה (אא"כ יוצאים בהדלקה שבבית משפחתם[8]).

אגב יש להעיר שבמיוחד במצבים אלה צריך להקפיד להניח את הנר במקום שיהיה ניכר שלא מדליקו לצורך תאורה[9].

[1] ח"ד סימן קמו.

[2] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן נח אות א, והובאו הדברים בספר הליכות שלמה פרק יג סעיפים א-ג.

[3] ספר מקראי קודש פ"ט סעיפים כג, לב בשם הגר"מ אליהו, אמנם הוסיף שם שאם השוהים בלא בית יתפללו ערבית במנין, ידליקו נרות בברכה, וכן כתב שם (סעיף כד) שאם הוא מתגורר בקרון נייד, הרי שלגביו חשוב המקום כבית קבע.

[4] מנחת שלמה והליכות שלמה שם. וכעין זה כתב הגר"א שפירא (סוף נספח א לספר מקראי קודש): "אלו הנמצאים בשדה שאין שם בית אינם יכולים להדליק נר חנוכה במקומם, ואם יש שם אוהל או רכב שראוי למגורים, אם כי זה מגורים ארעיים, יכולים להדליק שם נר חנוכה, ובברכה". וכן כתב בספר שבת ומועד בצה"ל ('הדלקת נר חנוכה במחנות צה"ל') בשם הגרי"ש אלישיב: "חיילים החונים על פני השדה, או באהלי סיירים דלא חשיבי כבית, אין להם לברך על נר חנוכה כו', אבל (אוהלים ו)כלי רכב או רק"מ הסגורים ויש להם תקרה, יש לברך בתוכם, וכן כשחונים בשדה באימונים וכד' ובונים מבנה של תקרה ושלוש מחיצות באופן ארעי, חשיב נמי כבית".

[5] המהרש"ם המובא לעיל, וכעין זה כתב גם בערוך השולחן (סימן תרעז סעיף ה): "ונראה לענ"ד דעתה שרוב הנסיעות במסילות הברזל כו', טוב שידליק נר אחד בהעגלה שיושב שם ולברך עליו, דבנר אחד יכול לעשות שלא יקפידו הנוסעים, ומוטב שלא להיות מהמהדרין ולקיים עיקר המצוה, משלא יראה נר חנוכה כלל. וכל שכן מי שאין לו בית, שמחויב מדינא להדליק שם אם לא יבוא באותו לילה באיזה מקום". וכן הורה בילקוט יוסף (הלכות חנוכה סעיף כה): "הנוסע בספינה או ברכבת, ואפשר להדליק שם נרות חנוכה נכון להדליק, שאין צריך בית קבוע לכך". ועיין גם בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן פו) שכתב: "ולפי"ז אומר אני דמי שהוא הולך במכונית בלילה, אף שאין לו בית ואין מדליקין עליו בביתו, אבל יש עליו חיוב גופו שחייב להדליק בכל מקום שהוא, ולכן שפיר יכול להדליק. אלא דבאמצע הרחוב לא תיקנו להדליק, אבל מי שהוא במכונית שהוא רה"י לעצמו, לפענ"ד יכול להדליק הנרות ולקיים המצוה".

[6] שו"ת ציץ אליעזר חלק יב תשובה נ, וחלק טו סימן כט. וכן נקט בשו"ת אז נדברו ח"ז סימן סז.

[7] כן נראה דעת הגרש"ז אויערבך בספר הליכות שלמה שם הערה 8, ודעת הגר"ש ישראלי בספר מקראי קודש, פרק ט סעיף לב הערה קח, ובניגוד לדעת הגרי"ש אלישיב בספר שבת ומועד בצה"ל שם.

[8] עיין בתשובה הקודמת; ולעניין "ברכת הראייה", עיין להלן תשובה יב.

[9] ראה שו"ע סימן תרעה סעיף א: "צריך שידליקנה במקום הנחתה, שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ, לא יצא, שהרואה אומר: לצורכו הוא מדליקה. וכן אם מדליקה ואוחזה בידו במקומה, לא יצא, שהרואה אומר: לצורכו הוא אוחזה".