פרק טו

שאלה: כיצד יש לבצע את בדיקת וביעור החמץ, כשערב פסח חל בשבת?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "י"ד שחל להיות בשבת, בודקין ליל שלשה עשר. ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת כו'. אחר שאכל בשבת זה סעודת שחרית, ינער המפה שאכלו בה כו'. אם נשאר חמץ אחר שאכלו, מבטלו, וכופה עליו כלי עד מוצאי יום טוב, ומבערו. (משנה ברורה[2]: וכן מותר לטלטלו ולהשליכו לבית הכיסא, אם יש לו בית הכיסא בחצירו). אע"פ שלא ישאר החמץ בבית אחר סעודת שחרית, צריך לבטל החמץ כדרך שהוא מבטל בשאר שנים (משנה ברורה[3]: ואפילו אם כבר ביטל מאתמול)".

כלומר, בערב פסח שחל בשבת, מקדימים לבדוק את החמץ בליל ששי, ולאחר הבדיקה מבטלים את החמץ שלא נמצא במהלכה. ביום ששי קודם חצות היום[4] שורפים את החמץ, ומשיירים (במקום מוצנע) 'לחם משנה' לסעודת ליל שבת ולסעודת הבוקר. לאחר סעודת הבוקר מנקים את כלי החמץ ומצניעים אותם, ומשליכים את שאריות החמץ לשירותים, וחוזרים ומבטלים את כל החמץ שברשותם.

ברם, בשל מורכבות ביעור החמץ במסגרת הצבאית, מתבצעת הכשרת הבסיסים והמוצבים בשנה כזו כבר מספר ימים קודם לכן, וחל איסור מוחלט לשייר חמץ לשבת, כך שלמעשה אין בצבא משמעות לדיני ביעור החמץ בערב פסח שחל בשבת[5], מלבד לענין שיש לבדוק את החמץ בליל ששי ולאחר מכן לבטל את החמץ (בנוסח "דלא חזיתיה ודלא ביערתיה"), ושיש לשוב ולבטל את כל החמץ בשבת בבוקר (עד סוף שעה חמישית), וכמנהג כל ישראל (בנוסח "דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה").

[1] סימן תמד סעיפים א-ו.

[2] שם ס"ק כא.

[3] שם ס"ק כב.

[4] כן מבואר בשו"ע (שם סעיף ב): "טוב לבער בערב שבת קודם חצות, כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער אחר חצות".

[5] ועיין עוד להלן (בפרק הבא תשובה ג) כיצד יש לקיים את סעודות השבת בשבת זו.