פרק ט

שאלה: כיצד ינהג חייל שלא התאפשר לו לבדוק את החמץ בליל הבדיקה? האם חיילים שהגיעו ביום י"ד בניסן, או בחול המועד, למוצב שלא בוצעה בו בדיקת חמץ, מחויבים לבדוק חמץ? האם חייל שהגיע למוצב בי"ד בניסן בשעה מאוחרת, ולא התאפשר לו לבדוק את החמץ עד כניסת החג, יבצע את בדיקת החמץ בחג עצמו?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "לא בדק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום. לא בדק כל יום י"ד, יבדוק בתוך הפסח[2]. לא בדק בתוך הפסח, יבדוק לאחר הפסח, כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה. ועל הבדיקה שלאחר הפסח לא יברך". ומבואר באחרונים[3] שעליו לבדוק בתוך הפסח אפילו כבר ביטל את החמץ, שכן הגם שאינו עובר אז ב'בל יראה' אם יש חמץ בביתו, מ"מ חלה עליו חובת בדיקה בשל החשש שמא ימצא חמץ באקראי ויכשל באכילתו.

עוד כתבו האחרונים[4] שכל דיני הבדיקה חלים גם על בדיקה זו, ועל כן מרגע שהתאפשר לו לבדוק, אסור באכילה ובביצוע שאר מלאכות עד שיבדוק, ושיש לבצע את הבדיקה בנר[5], בחורין וסדקין, ובברכה (ולאחר הבדיקה אף יש לבטל את החמץ, אלא שאם חלפה כבר שעה חמישית ונאסר החמץ, לא ניתן עוד לבטלו[6]).

יתר על כן, גם אם כבר בדק חמץ בערב החג בביתו, ועבר לדור במקום אחר באמצע החג, חייב לבדוק שם בברכה[7], אם כי יש שכתבו[8] שכיום, שמוכרים את החמץ, בכל מקרה אין לברך על הבדיקה שבתוך הרגל.

לפיכך מי שנבצר ממנו לבדוק את החמץ בערב פסח, יבדוק (בנר, ובאם מחויב בדבר, גם בברכה[9]) מיד כשיתאפשר לו, בין קודם החג, בין בחול המועד (אך אין בודקים חמץ ביו"ט או בשבת[10]). יתר על כן, אם לא בדק את ציודו האישי בפסח, עליו לבודקו לאחר הפסח, כדי שלא יכשל באכילת חמץ שעבר עליו הפסח, אלא שאין לברך על בדיקה זו.

כמו כן, חייל שעבר לשרת באמצע החג בבסיס שלא בוצעה בו בדיקת חמץ, צריך לבדוק שם, ואם הוא נוהג לברך על בדיקת החמץ בחדרי המגורים[11], אף יברך על בדיקה זו (אולם אם החמץ שם מכור לגוי, בכל מקרה אין לברך על הבדיקה).

מעבר לכך יש להעיר שמשעת איסור החמץ (תחילת שעה שישית) לא ניתן עוד למוכרו לגוי, להפקירו, או לבטלו, אלא יש לבערו לחלוטין מן העולם.

[1] סימן תלה סעיף א, ע"פ הגמרא בפסחים י ע"ב.

[2] עיין במשנה ברורה (שם ס"ק ג) שנחלקו הפוסקים אם במציאות כזו בודק גם ביו"ט עצמו, או שמא ידחה את הבדיקה עד מוצאי יו"ט, והפר"ח הורה שאם לא ביטל את החמץ, יבדוק ביו"ט, ואם ביטל, ידחה את הבדיקה למוצאי יו"ט. אולם בכף החיים (שם ס"ק ז) כתב שלמעשה שב ואל תעשה עדיף, ותמיד יש לדחות את הבדיקה לחוה"מ.

כתב בשו"ע הרב (שם סעיף ג) שאם נזכר בשבת שבתוך הרגל, ודאי ידחה את הבדיקה למוצ"ש, שהרי אסור לטלטל נר בשבת.

[3] משנה ברורה שם ס"ק ג, ובשער הציון שם ס"ק ג.

[4] משנה ברורה שם ס"ק ב וס"ק ד (ועיין גם במשנה ברורה סימן תלא ס"ק ה).

[5] ועיין בכף החיים (שם ס"ק ח) שהביא מחלוקת פוסקים אם יבדוק עם נר מיד כשנזכר ואפילו ביום, או ימתין ללילה, והכריע שאם יש לו חשש אמיתי שימצא חמץ, יבדוק לאלתר, אולם אם ביתו נקי ורק בודק בכדי לקיים דברי חז"ל, ידחה את הבדיקה ללילה.

[6] כמבואר בשו"ע סימן תלד סעיף ב.

[7] שהרי נתחדשה לו חובת ביעור חדשה שלא היתה בערב החג, וכשם שמצינו במג"א (סימן תמו ס"ק א) שאם נתחמצה לו עיסה בפסח צריך לברך על ביעורה, כיון שנתחדשה לו חובת ביעור שלא היתה בערב החג.

[8] ספר דברי הגאונים שם אות קכח, בשם ספר סמא דחיי.

[9] עיין בענין זה לעיל תשובות א-ג.

[10] ולענין המוצא חמץ בחפציו בפסח, עיין להלן תשובה יז.

[11] עיין בענין זה לעיל תשובה ב.