פרק ה

שאלה: האם ניתן בשעת דחק לבצע את בדיקת החמץ מבעוד יום? האם חייל היוצא לפעילות ממושכת שתארך מספר ימים, ויודע שלא יהיה באפשרותו לבדוק את החמץ בחדרו בליל הבדיקה, צריך לבדוק את החמץ קודם צאתו בברכה ולאור הנר? האם חייל היוצא ביום י"ד עם שחר לסיור ממושך, רשאי לשרוף את החמץ בלילה, מיד לאחר הבדיקה?

תשובה: שנינו[1]: "אור לארבעה עשר (בניסן) בודקין את החמץ לאור הנר", ונאמר בגמרא[2]: "מכדי... חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה, ונבדוק בשית (בשעה שישית) כו'? אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה".

וכן נפסק בשו"ע[3]: "בתחילת ליל י"ד בניסן בודקים את החמץ לאור הנר". אולם הראב"ד[4] דייק מלשון המשנה "אור לארבעה עשר", שיש להתחיל בבדיקה סמוך לכניסת הלילה דהיינו משעת בין השמשות, ויש מהפוסקים[5] שנקטו כמותו.

עוד נאמר בגמרא[6]: "תנו רבנן אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר, מפני שאור הנר יפה לבדיקה כו'. האי אור החמה היכי דמי? אי נימא בחצר, האמר רבא חצר אינה צריכה בדיקה מפני שהעורבין מצויין שם (ועל כן אין לחוש שם לחמץ)! אלא באכסדרה (מבנה מקורה שאינו מוקף מחיצות מכל צדדיו), האמר רבא אכסדרה לאורה נבדקת! לא צריכא, לארובה דבחדר. ודהיכא (לאיזה מקום בחדר אין הארובה מועילה)? אי לבהדי ארובה (כנגד החור ממש), היינו אכסדרה! אלא לצדדין". וכן נפסק בשו"ע[7]: "אם עבר ולא בדק ליל י"ד, כשבודק ביום י"ד, לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר. ואכסדרה שאורה רב, אם בדקה לאור החמה, דיו, והוא הדין כנגד ארובה שבחדר".

והנה, מלשון השו"ע משמע שלמד שרק בדיעבד ניתן לבדוק אכסדרה ביום י"ד, אולם יש מהראשונים[8] שכתבו שאף לכתחילה ניתן להקדים ולבודקה ביום י"ג, והורו האחרונים[9] שלכתחילה יבדוק בליל י"ד, אך אם כבר בדק ביום י"ג, אין צריך לבדוק שנית, ומ"מ ראוי שיחזור ויבדוק עכ"פ חדר אחד בלילה (בלא ברכה).

בדומה לזה, לדעת פוסקים רבים[10] ניתן אף לכתחילה להקדים ולבדוק בליל י"ג לאור הנר, אלא שיש שהסתייגו מכך מפני שמבואר ברמ"א[11] שלא ניתן לברך על בדיקה מוקדמת, ונמצא מפסיד את הברכה, ולמעשה כתבו האחרונים[12] שמי שמתקשה לבדוק את כל ביתו בליל י"ד, רשאי לבדוק את רוב הבית בלילות הקודמים לאור הנר (בלא ברכה), וישאיר חדר אחד לבודקו בברכה בליל י"ד.

אכן, לדברי הכל[13] לא ניתן להקדים לכתחילה ולבדוק ביום לאור הנר, ואפילו בבית אפל, הואיל ותקנת חכמים היתה לבדוק דוקא בלילה בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם. (ורק בדיעבד שלא בדק בליל י"ד, או שיוצא לדרך לפני החג ולא בדק בלילה לפני צאתו, הורו חז"ל[14] שיבדוק ביום).

עוד יש להוסיף בענין בדיקה מוקדמת, שיש שכתבו[15] שאין להצניע קודם בדיקה זו עשרה פתיתי לחם, ושמבואר באחרונים[16] שגם לאחר בדיקה כזו יש לבטל את החמץ שלא מצא בבית (ויאמר: "כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתא הדין..."). כמו כן יש לציין שנפסק ברמ"א[17] שמעיקר הדין ניתן לבער את החמץ מיד לאחר הבדיקה, שכן חובת הביעור חלה משלושים יום קודם הפסח.

לפיכך מעיקר הדין יש לבדוק את החמץ בליל י"ד בניסן מיד לאחר צאת הכוכבים, אך במקום צורך ניתן להקדים ולבדוק מהשקיעה.

חייל החושש שלא יתאפשר לו לבדוק את החמץ בליל הבדיקה, ואין באפשרותו למנות שליח שיקיים את המצוה בזמנה בעבורו[18], יקדים ויבדוק לאור הנר (בלא ברכה) באחד הלילות הקודמים, וידאג שמאותו רגע לא יוכנס חמץ לאותו מקום.

בניגוד לכך, לא ניתן להקדים ולבדוק חדרים ביום, ואפילו לאור הנר, מלבד אולמות שטופי שמש, שבמקום צורך ניתן לבצע בהם את הבדיקה לאור החמה. עם זאת, בדיעבד שלא בדק את החדרים בליל י"ד (או שיוצא לדרך מספר ימים לפני החג, ולא בדקם בלילה לפני צאתו[19]), יבדקם בדלית ברירה ביום לאור הנר.

גם לאחר בדיקה מוקדמת יש לבטל את החמץ (ויאמר: "כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתא הדין דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל וליהוי הפקר כעפרא דארעא"), ובמקום צורך אף רשאי לבער לאחריה את החמץ שמצא, שכן מעיקר הדין ניתן לבער את החמץ מיד לאחר הבדיקה, ולא להמתין עד זמן הביעור.

[1] פסחים ב ע"א.

[2] שם ד ע"א.

[3] סימן תלא סעיף א.

[4] בהשגותיו על הרי"ף שם א ע"א מדפי הרי"ף, והביאוהו הר"ן שם ורבינו ירוחם.

[5] פמ"ג ומחצה"ש בדעת המג"א שם ס"ק א, וכן דעת הגר"א (ספר מעשה רב אות קעח). ועיין חת"ס בחידושיו על השו"ע שם (נדפסו בסוף חידושיו למסכת פסחים) שלמד שאמנם זמנה בתחילת הלילה, אך ניתן להזדרז ולבדוק אף בין השמשות.

[6] שם ז ע"ב.

[7] סימן תלג סעיף א.

[8] רש"י שם ח ע"א ד"ה 'לאורה נבדקת', רי"ף שם ד ע"ב מדפי הרי"ף.

[9] משנה ברורה שם ס"ק ו.

[10] ראה משנה ברורה שם ס"ק א ושער הציון ס"ק ה.

[11] סימן תלו סעיף א, ובאר הטעם במשנה ברורה (שם ס"ק ד) לפי שבדרך כלל מברכים על הבדיקה הואיל והיא התחלת הביעור, ואילו כאן אינו מבער את החמץ אלא רק מפנהו מבית זה. ובשו"ע הרב (שם סעיף א) באר שאין מברכים על בדיקה מוקדמת, לפי שאינה בזמן העיקרי שתיקנו חז"ל לבצעה.

אמנם בביה"ל (שם ד"ה 'ולא יברך') הביא ראשונים ופוסקים שהורו לברך גם על בדיקה מוקדמת, לפי שסוף סוף מחויב בה, אולם הכרעת הרמ"א שאין לברך, וכן נראה בשער הציון לעיל סימן תלג ס"ק ה. ומ"מ עיין בפמ"ג (סימן תלב ס"ק ד) שהורה שבמקום ספק ניתן לצאת בהרהור הברכה בלבו, ולעומת זאת עיין בביה"ל (סימן סב סעיף ד ד"ה 'יצא') שהסכמת הפר"ח האליה רבה ועוד הרבה האחרונים שלהלכה לא ניתן לצאת בהרהור הברכה.

[12] שו"ע הרב סימן תלג סעיף ז, ספר נטעי גבריאל פ"ז סעיף ד, ספר פסקי תשובות שם אות ח.

ונראה שכן ראוי לנהוג כיום שכמעט מן הנמנע לבדוק בליל י"ד את החמץ בכל הבית על תכולתו ורהיטיו המרובים, ובענין זה עיין בשו"ע (סימן תלג סעיף יא) שכתב: "המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוון לבדוק החמץ ולבערו, ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד", דהיינו, אין להסתמך על הניקוי היסודי שנערך לפני הבדיקה, כתחליף לבדיקה.

[13] עיין משנה ברורה שם ס"ק א וס"ק ב, ושער הציון שם ס"ק ז, ועיין גם משנה ברורה שם ס"ק מה.

ברם, יש להעיר שאמנם כתב במ"ב (שם ס"ק א) שאם הקדים ובדק ביום לאור הנר צריך לחזור ולבדוק בלילה, אך הוסיף שלא יברך על הבדיקה החוזרת, הואיל ולדעת הגר"א (בסוף הסימן) יוצאים בדיעבד גם בבדיקה ביום.

[14] כן מבואר בשו"ע סימן תלה סעיף א שכתב: "לא בדק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ד", ובמשנה ברורה סימן תלו ס"ק ג שכתב: "ואם שכח לבדוק בלילה (לפני צאתו לדרך), יבדוק ביום".

[15] כן כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן לה) שמאחר שאין מברכים על בדיקה זו, אין חשש ברכה לבטלה, ואף יש לחוש שיצניעם במקום שלא יהיה סיפק בידו למוצאם. אולם הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"ג סימן עג) כתב שלטעם שהנחת הפתיתים נועדה לעורר לבדיקה יסודית, יש להניחם אף בבדיקה מוקדמת, מה גם שיש ענין גדול להנחת הפתיתים ע"פ הסוד. וכן כתב בספר פסקי תשובות (סימן תלב אות ה) בשם שו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ב סימן פב) שאדרבה, כיון שאינו מברך על הבדיקה המוקדמת, עליו להניח פתיתים בכדי שיהיה ניכר שבודק את החמץ.

[16] משנה ברורה סימן תלו ס"ק ג ושער הציון שם.

[17] סימן תמה סעיף א, ז"ל: "והמנהג לשורפו. וטוב לשורפו ביום דומיא דנותר שהיה נשרף ביום, אך אם רוצה לשורפו מיד אחר הבדיקה כדי שלא יגררנו חולדה, הרשות בידו", ובמשנה ברורה (שם ס"ק ז) הביא טעם נוסף למנהג השריפה ביום, כדי שמתוך כך יזכור לבטל את החמץ סמוך לשעת הביעור. ועיין עוד רש"י (שם כז ע"ב ד"ה 'שאם לא מצא עצים') שמפורש בדבריו שניתן לבער את החמץ משלושים יום קודם הפסח, אמנם המנהג לשורפו בסוף הזמן בכדי שיהיה ניכר ששורפו משום המצוה. 

[18] עיין שו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קיח אות ב) ושו"ת באהלה של תורה (או"ח סימן ס) שעדיף לקיים בדיקה בברכה בליל י"ד ע"י שליח, מאשר לקיימה בעצמו קודם ליל י"ד ובלא ברכה, ומבואר במשנה ברורה סימן תלב ס"ק י: "ואם הבעה"ב אינו בודק כלל ומצווה לאחר לבדוק, אותו אחר מברך, דהוי כשלוחו גם לענין הברכה, והאריך בזה בשו"ת באהלה של תורה שם סימן נו. ועיין עוד באנציקלופדיה תלמודית (ערך 'ברכת המצוות') שמצוות שיכולות להיעשות על ידי אחרים, לכתחילה לא יעשה אותן מי שאינו יכול לברך, ולכן האילם והערום לא יתרומו, מפני שאינם יכולים לברך.

[19] ואם נודע לו בי"ג בניסן שלא יתאפשר לו לבדוק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ג מחשש שביום י"ד לא יספיק לבדוק כראוי.