פרק ג

שאלה: האם חלה חובה לבדוק את החמץ בבסיסי הצבא, אם כן, על מי חלה חובה זו, והאם עליו לברך קודם שיבדוק? האם חובה לבדוק את החמץ בחדרי ההדרכה והדיונים, במועדון הבסיס, באפסנאות, ברכבי הבט"ש, במחסני התחמושת ובכלי הרק"מ השונים וכו', ואם כן על מי היא מוטלת?

תשובה: נחלקו ראשונים[1] בטעם חיוב בדיקת חמץ, יש שכתבו שהבדיקה נועדה כדי להינצל מאיסור 'בל יראה ובל ימצא' (ואין סומכים על ביטול החמץ, מכיון שחוששים שלא יבטלנו בלב שלם), ויש שכתבו שחובת הבדיקה נובעת מחשש שאם לא יבער את החמץ, יבוא לאוכלו בפסח.

והנה, נאמר במשנה[2] לענין חלה שהופרשה לכהנים והחמיצה, אך לא נמסרה לכהן מסוים: "לא זה הוא חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא", מכאן למדו האחרונים[3] שאיסור 'בל יראה' חל דוקא על ממון של אדם מסוים, ולא על רכוש הנמצא בבעלות ציבורית כלשהי, וממילא ניתן להסיק לכאורה שאותו מקום אף אינו טעון בדיקה.

ואולם, מצינו שנפסק בשו"ע[4]: "בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה, מפני שהתינוקות מכניסים בהם חמץ", והדבר צריך תלמוד, הלא אין לבתי כנסיות בעלים מסוים, וא"כ לא מובן מקור החיוב בהם.

אכן, מכח קושי זה כתב ערוך השולחן[5]: "ונלע"ד דלהתוס' שכתבו ריש פסחים לחד תירוצא דלכן הצריכו בדיקה כדי שלא יעבור בבל יראה, אין צריך ברכה לבדיקת בית הכנסת ובית המדרש, שהרי אין להם בעלים מיוחדים מי שיעבור בבל יראה, והוי לענין זה כבית של הפקר ... והחמץ הנמצא הוא הפקר גמור, ולכל הדיעות פשיטא שלא על כיוצא בזה היתה תקנת חכמים בבדיקה, ולכן נ"ל שהשמש לא יברך, אלא בודק בלא ברכה, וגם 'כל חמירא' אין צריך לומר, דהחמץ הזה אין צריך ביטול, ולא מהני ליה ביטול, כיון שאינו שלו". וכדבריו הורו חלק מפוסקי דורנו[6].

לעומת זאת כתב המשנה ברורה[7]: "והשמשים כו', צריך להזהירם על כך שיקיימו מצות חכמים כתיקונה, ויכולים לברך על בדיקה זו, אבל אין צריכים לבטל אחר הבדיקה, לפי שאינם יכולים לבטל ולהפקיר חמץ שאינו שלהם". ויש מפוסקי דורנו[8] שהורה ע"פ זה שכן יש לנהוג בכל מקום ציבורי, כמשרדי ממשלה ובסיסי צבא.

למעשה כתבו מפוסקי דורנו[9] שבכדי להסתלק מן הספק ראוי לגבאי בית הכנסת להתכוון בשעת הברכה על הבדיקה בביתו, שתחול גם על הבדיקה בביהכנ"ס, ומיד לאחר שיבדוק את ביתו יפנה לבדוק את ביהכנ"ס.

מעבר לכל זה יש לציין שאע"פ שנפסק בשו"ע[10]: "המכבד חדרו בי"ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו, ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י"ד", מ"מ יש מהפוסקים[11] שכתב: "ולכן מקילין המוני עם לבדוק דרך העברה בלי חיפוש היטב בחורין וסדקין, לפי שתחילה מכבדין רוחצין ומנקרין הכל היטב". כלומר, אמנם עצם הניקיון אינו פוטר מחובת הבדיקה, אך ניתן להסתמך עליו בצורה חלקית, ולהסתפק בבדיקה שיטחית לאור הנר שתועיל לוודא שאכן כל המקומות נוקו מהחמץ. בנוסף לכך, יש שהורה[12] שאדם שאין ביכולתו לבדוק את כל ביתו וחפציו ביסודיות בליל הבדיקה, יקדים ויבדוק חלקים מביתו בלילות שלפני ליל י"ד בניסן, בלא ברכה.

מצירוף דעות אלו עולה שניתן יהיה להקל בשעת דחק ולהסתפק בבדיקה שיטחית לאור פנס בלילה לאחר ניקוי יסודי של המקום (ובאם המדובר במרחבים שטופי שמש ומוארים היטב, אפשר שבדלית ברירה ניתן יהיה להסתפק בבדיקתם לאחר ניקוי המקום אף לאור השמש[13]).

לאור כל זה, מאחר שהחובה לבדוק חמץ במבנים ציבוריים היא מן הספק ובלא ברכה, והואיל וכבר מספר ימים לפני ליל הבדיקה בוצע במטבחים, בחדרי האוכל, ובמקומות נוספים בבסיסי הצבא ניקיון נרחב ויסודי, על כן נראה שבלילה שבתום 'מבצע ההכשרה' (כיומיים לפני החג), יעברו האחראים על אותם מקומות ויוודאו לאור פנס (בלא ברכה) שאכן בוצע בהם ניקיון יסודי, ואין בהם חשש חמץ.

לאחר מכן, בליל הבדיקה, יעברו האחראים על שאר המקומות בבסיס (בית כנסת, מועדון, נשקייה, אפסנאות וכו') ויבדקו את המקומות ואת הרק"מ וכלי הרכב שבאחריותם בלא ברכה, ואם הם מברכים על בדיקת החמץ בחדרם, יתכוונו מראש שהברכה תחול גם על בדיקת החמץ במתחם שבאחריותם[14].

מסתבר שמי שאין באפשרותו לבדוק את כל המקומות שתחת אחריותו, צריך לתעדף את בדיקת המקומות שהחיילים מצויים בהם יותר בימי הפסח, על פני בדיקת מקומות שאינם מאויישים כל כך. יתרה מזאת, מסתבר שבניגוד לחיוב לטרוח, ואפילו טירחה מרובה, בבדיקת החמץ הפרטי, חובת הטירחה המוטלת על האחראי על בדיקת החמץ הציבורי מצומצמת יותר, ואינו צריך להשקיע ולטרוח בבדיקה מעבר לזמן ולמאמץ סבירים[15].

[1] בריש מסכת פסחים.

[2] פסחים פ"ג מ"ג.

[3] ספר חלקת יואב סימן יט, וע"ש שבאר שאף שאר התנאים במשנה מסכימים לעיקרון זה. וכעין זה בשו"ת בצל החכמה ח"ו סימן צה.

[4] סימן תלג סעיף י.

[5] שם סעיף יב. ועיין גם בדברי המהרש"ם (דעת תורה שם) שהסתפק אם ניתן לברך על בדיקת חמץ בביכנ"ס, שהרי אפילו יהיה שם חמץ, הלא יש לראותו באחריות ובבעלות כל המתפללים, וממילא נמצא שאין שם כזית לכל אחד.

[6] ספר חזון עובדיה הלכות בדיקת חמץ אות ו, הגר"מ אליהו בהלכות חגים עמוד 58.

[7] שם ס"ק מג, ע"פ שו"ע הרב שם סעיף לו.

[8] שו"ת אור לציון ח"ג פ"ז תשובה יד.

[9] חזון עובדיה שם, שו"ת אור לציון שם, ספר פסקי תשובות שם אות ו, ע"פ המהרש"ם בדעת תורה שם, ראה על כך באריכות בנספח ד.

[10] שם סעיף יא.

[11] שערי תשובה שם ס"ק ב, וכעין זה בדעת תורה שם סעיף ב. ועיין עוד בהגהת חכמת שלמה על השו"ע שם סעיף יא שכתב: "אם כיבדו ג' ימים קודם (י"ד בניסן), אז בג' ימים הוי חזקה, ונעשה כמקום (המוחזק) שאין מכניסין בו חמץ, ואין צריך בדיקה". ועיין גם בשער הציון סימן תלב ס"ק יב, ובספר הליכות שלמה פ"ה סעיף א.

[12] ספר פסקי תשובות שם אות ח, בשם ספר נטעי גבריאל פרק כג הערה ז, וסידור פסח כהלכתו פרק יג הערה 1.

ובעצם יסוד הדברים מובא בשו"ע הרב (שם סעיף ז): "אם רוצה לבדוק כל חדריו בליל י"ג או בשאר לילות השנה לאור הנר, ולהיזהר שלא להכניס לשם עוד חמץ, הרשות בידו, רק שלא יברך על בדיקה זו כמו שיתבאר בסימן תל"ו. לפיכך נכון הדבר שישייר חדר אחד לבודקו בליל י"ד ולברך על בדיקתו, שלא להפסיד ברכה בידיים". ובמשנה ברורה (שם ס"ק א): "אם בדק בליל י"ג לאור הנר כו', ונזהר היטב שלא להכניס חמץ, אין צריך לחזור ולבדוק, כן הסכימו רוב אחרונים, והרוצה להחמיר על עצמו לחזור ולבדוק עכ"פ, לא יברך אז".

[13] כן נראה ללמוד מדברי השו"ע (סימן תלג סעיף א): "אם עבר ולא בדק ליל י"ד, כשבודק ביום י"ד לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר, ואכסדרה שאורה רב, אם בדקה לאור החמה, דיו, והוא הדין כנגד ארובה שבחדר". ועיין גם בביאור הגר"א (שם בסוף הסימן) שכתב שבדיעבד ניתן להסתמך על בדיקה שנעשתה ביום י"ג לאור הנר.

[14] עיין בענין זה בשו"ע (סימן תלב סעיף ב) שכתב: "אם בעל הבית רוצה, יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך, ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך ברכה שבירך בעל הבית".

[15] עיין בענין זה במהרי"ל (בדיקת חמץ אות כ) שכתב: "אמר מהר"י סג"ל, חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אף על פי שביטלו, דחיישינן להערמה שמא לא יבטלו מלבו. והיה רגיל לומר לבחורים הבאים אחר פסח לישיבתו, כל מי שימצא חמץ בחדרו ישרפנו, כי אני לא בדקתי בחדרי הבחורים".