פרק יח

שאלה: אילו הלכות מיוחדות לתשעה באב שחל במוצ"ש? האם הנצרך לאכול בצום, צריך להבדיל קודם אכילתו? וכיצד ינהג בענין זה, חייל שחפץ רק לשתות מים? האם דיני 'שבוע שחל בו ט' באב', ומנהגי האבילות שבמוצאי התענית, חלים כשתשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "אם חל תשעה באב באחד בשבת, או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו", והעיר הרמ"א: "מיהו צריך להפסיק מבעוד יום (כלומר, לפני השקיעה)".

בנוסף לכך, נהוג לדחות מעט את תפילת ערבית של מוצ"ש, שכן משום כבוד השבת אסור להיערך לצום, כגון לחלוץ נעליים או להכין את ספר הקינות, מבעוד יום. לפיכך משתצא השבת יאמר 'ברוך המבדיל', ורק אז יחל בהכנותיו לתענית.

עוד נפסק בשו"ע[2]: "ליל תשעה באב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר "בורא מאורי האש", ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס, ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים (ואף אין פותחים את ההבדלה בפסוקי השמחה)".

העירו מפוסקי דורנו[3] שהנאלץ לאכול בתשעה באב, צריך להבדיל על הכוס, אך לא יבדיל מיד במוצ"ש, אלא קודם שיאכל (ואם אוכל בבוקר, יבדיל רק בבוקר), ועוד הורו שבמידת האפשר יבדיל על חמר מדינה, כבירה וכד', במקום על יין, ולמנהג האשכנזים רשאי גם להבדיל על מיצי פירות טבעיים או קפה[4].

עם זאת יש שכתב[5] שכשאוכל 'לשיעורין' אין צריך להבדיל, ויש אף שהורה[6] שאם שותה רק מים אין צריך להבדיל.

עוד יש להוסיף שנפסק בשו"ע[7]: "אם חל תשעה באב ביום ראשון, או בשבת ונדחה לאחר השבת, מותר (לספר ולכבס) בשתי השבתות (השבועות), בין שקודם התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום חמישי ויום ששי". דהיינו, השו"ע סתם והכריע כדעה שבשנה כזו לא חלים דיני 'שבוע שחל בו תשעה באב', (אמנם למעשה אין כמעט נפקותא לדין זה אלא למנהג הספרדים הנוהגים איסור כיבוס ותספורת רק בשבוע זה, ואילו למנהג האשכנזים בין כך אסורים עוד קודם לכן).

כמו כן כתב הרמ"א[8]: "אם חל תשעה באב בשבת ונדחה ליום ראשון, מותר לאכול בשר ויין יום שני, אבל בלילה אסור מפני אבילות של יום", דהיינו, בשונה משנה רגילה שממשיכים לנהוג אבילות גם ביום שלאחר התענית, בשנה כזו מותר כבר למחרת באכילת בשר. יתרה מזאת, מובא באחרונים[9] ששאר מנהגי האבילות פוסקים מיד במוצאי התענית, ואין צריך להמתין למחר, ולדעת הגר"ע יוסף[10] ניתן גם להקל במוצאי התענית בבשר ויין.

לסיכום, כשתשעה באב חל במוצ"ש, מותר לאכול סעודה שלישית כדרכו תמיד, ללא הגבלה, אלא שיפסיק סעודתו מבעוד יום (לפני השקיעה), ומשתצא השבת (לאחר צאת הכוכבים) יאמר 'ברוך המבדיל', ורק אז יחל בהכנותיו לצום (כגון חליצת נעליים, החלפת בגדים לבגדי חול, וסידור בית הכנסת לאמירת הקינות).

כשחל הצום במועד זה אין עורכים הבדלה רגילה, אלא מברכים על הנר בלבד במוצ"ש, ואילו במוצאי התענית מברכים רק ברכת הגפן וברכת 'המבדיל'.

חיילים הנאלצים בגלל נסיבות מבצעיות לאכול בצום, חייבים להבדיל, אך לא יבדילו מיד במוצ"ש, אלא רק קודם שיאכלו (ואם אוכלים בבוקר, יבדילו רק בבוקר), כמו כן ישתדלו להבדיל על 'חמר מדינה', ולא על יין. אם אוכלים 'לשיעורין', או שותים מים בלבד, אין צריכים להבדיל. (למנהג האשכנזים גם מי שטעה ואכל בלא הבדלה במוצ"ש, רשאי להשלים את ההבדלה ביום ראשון, לעומת זאת למנהג הספרדים הדבר מסופק, ועל כן יבדיל בלא שם ומלכות[11]).

מעבר לכל זה יש לציין שלמנהג הספרדים שאיסור הכיבוס והתספורת בימי בין המיצרים אינו אלא בשבוע שחל בו תשעה באב, כשחל הצום בשבת ונדחה לאחר השבת, לא חלים באותה שנה איסורים אלה (אלא שנהגו[12] להימנע בכל זאת מגילוח ותספורת ביום ששי בשנה כזו, כדי שיכנס לתענית כשהוא מנוול). כמו כן לדברי הכל אין נוהגים בשנה כזו מנהגי אבילות (כאיסורי רחיצה וכיבוס, גילוח ותספורת, ושמיעת כלי נגינה) במוצאי התענית, ורק רבים נמנעים מאכילת בשר ויין (מלבד יין ההבדלה) עד יום שני בבוקר.

[1] סימן תקנב סעיף י.

[2] סימן תקנו סעיף א.

[3] כף החיים שם ס"ק ט, ספר תורת היולדת פרק מח סעיף ה, שמירת שבת כהלכתה פרק סב סעיף מו, וספר מקראי קודש פ"י סעיף כא.

[4] עיין בענין זה לעיל ח"ב פרק לה תשובה ה.

[5] ספר תורת היולדת פרק מח הערה א, ספר מקראי קודש שם הערה נ בשם הגר"א נבנצל.

[6] ספר מקראי קודש שם הערה נא בשם הגר"מ אליהו, וכן מסתבר שהרי האיסור לאכול לפני הבדלה אינו כולל מים (ראה שו"ע סימן רצט סעיף א).

[7] סימן תקנא סעיף ד.

[8] סימן תקנח סעיף א.

[9] עיין משנה ברורה שם ס"ק ד, ושער הציון שם ס"ק ד.

[10] חזון עובדיה עמוד תיד, ע"פ הברכ"י שם ס"ק ב.

[11] עיין שו"ע ורמ"א סימן רצט סעיף ו, ספר הליכות עולם שנה ב פרשת ויצא, ושו"ת אור לציון ח"ב פרק כב תשובה י.

[12] עיין בשו"ת יחוה דעת ח"ג סימן לט.