פרק י

שאלה: האם מפקד רשאי להתגלח לפני טקס החלפת מפקדי החטיבה, החל בימי האבילות? האם קצין בכיר המייצג את המדינה בכנס רישמי בחו"ל, או חיילים המשתתפים במסדר קבלת פנים לאישיות ממלכתית, יהיו רשאים להתגלח בימי האבילות, כדי לשמור על הופעה מכובדת? האם מותר לסַפָּר אשכנזי לסַפֵּר ספרדי קודם שבוע שחל בו תשעה באב?

תשובה: שנינו[1]: "שבת (שבוע) שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס", וכן נפסק בשו"ע[2]: "שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס", אולם העיר הרמ"א[3]: "ונוהגין להחמיר מתחילת ראש חודש לענין כיבוס, אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז".

ברם, הורו מפוסקי דורנו[4] שבמקום הפסד ממון עד כדי שיגיע לידי צער וביזיון, ניתן להתגלח עד שבוע שחל בו ט' באב, ובדוחק גדול אף בשבוע שחל בו (ויש אף מפוסקי דורנו[5] שכתב לחדש שהרגילים להתגלח בכל יום מותרים להתגלח עד ראש חודש אב, אולם רבים מפוסקי דורנו אינם מורים כן).

ע"פ זה נראה שקצין בכיר המייצג את המדינה בכנס רישמי בחו"ל, יהיה רשאי להתגלח בבין המצרים כדי לשמור על הופעה מכובדת, אם הדבר משליך על מעמדה של המדינה[6], אולם מסתבר שלהופעה בלא גילוח באירועים צבאיים אין השפעה משמעותית עד שתחשב כמקום הפסד, מה גם שאיסור הגילוח בימי האבילות מפורסם, ומוסדר בפקודות הצבא.

א"כ מבואר שמנהג האשכנזים להימנע מגילוח ותספורת מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב, ואילו מנהג הספרדים להימנע מכך רק בשבוע שחל בו תשעה באב (ולכן מותר לסַפָּר אשכנזי לסַפֵּר ספרדי עד אותו שבוע[7]).

אין להקל בענין זה אלא במקרים נדירים, כהופעת קצין בכיר בכנס רישמי בחו"ל, שהופעתו בצורה לא מכובדת עלולה לפגוע במעמד המדינה. (אולם במציאות רגילה אין להסתמך על דעת מעט מפוסקי דורנו המתירים להתגלח עד ראש חודש אב, מלבד הנמשכים אחר פסקיהם באופן מובהק).

[1] תענית פ"ד מ"ז.

[2] סימן תקנא סעיף ג.

אגב, עיין במשנה ברורה (שם ס"ק כ) שנחלקו אחרונים אם מותר לגזוז ציפורניים בימי האבילות, ושלמעשה במקום צורך, ובמיוחד לכבוד שבת, ניתן להקל.

[3] שם סעיף ד.

[4] שו"ת אגרות משה ח"ה סימן כד אות ט. ועיין שכתב שם, שבמקום הפסד מרובה רשאי להתגלח בשבוע שחל בו תשעה באב ואילו במקום הפסד מועט רשאי להתגלח רק עד שבוע שחל בו תשעה באב, ובספר הליכות שלמה (פרק יד סעיף ז) כתב, שרק מי שיפטרוהו מעבודתו אם לא יתגלח, רשאי להקל בכך בשבוע שחל בו תשעה באב. ועיין גם בכף החיים (סימן תצג ס"ק יט) שהקל להתגלח בימי ספירת העומר, למי שצריך להופיע לפני השר ויקפידו עליו אם יופיע בצורה לא מכובדת, אלא שסייג שם שעליו לבוא לבי"ד שימצאו לו פתח להתירו, שלא יהא כל אחד מורה היתר לעצמו. וכעין זה הקל בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א סוף סימן צג) להתגלח בימי ספירת העומר במקום הפסד ממון.

[5] הגרי"ד סולובייצ'יק בספר נפש הרב עמוד קצא (והישווה דין זה לאבילות תוך י"ב חודש שנהגו להקל בה לרגיל להתגלח בכל יום, הואיל ולגביו הדבר נחשב כשיעור 'עד שיגערו בו חבריו'). ועיין גם בספר פניני הלכה (פ"ח אות יא) שהביא משו"ת נר לעזרא (ח"ב סימן פג) שהתיר להתגלח בימי ספירת העומר לכבוד שבת, ושכן היתה אף דעת הגר"ש מן ההר והגר"א ליכטנשטיין. והביא גם מהמג"א (סימן תקנא ס"ק יד) שהעיר על איסור תספורת בערב שבת חזון שהטעם לפי שאין רגילין לספר בכל שבוע, משמע שהמורגלים בכך רשאים להתגלח אף בער"ש. ראה בספר חזו"ע תספורת בימי בין המצרים סעיף א בהערה, שרצה גם כן להתיר ע"פ סברא זו, אך לבסוף כתב שנהגו איסור ושאין להקל, ואף הגר"א ליכטנשטיין שהקיל בזה בספירת העומר, החמיר בבין המצרים.

[6] בשבוע שחל בו תשעה באב אסור להתגלח לצורך ייצוג ציבורי, שהרי אף מלך ישראל אסור לו לגלח בימי אבלו לשיטת הרמב"ם (הלכות אבל פ"א ה"ב). ואף שיש שצידדו להקל במלך משום ש'מלך ביופיו תחזינה עיניך' (ראה פרישה יו"ד סימן שמא) לא מצינו היתר זה בשאר נציגי ציבור, וגם הפרישה עצמו לא הכריע כך.  

הראשונים נחלקו אם מותרת נעילת הסנדל לאבל למנוע לעג נכרים על היהודים. לדעת הבית יוסף (סימן תקנד) הדבר אסור, וכן החמיר בחזו"ע הלכות איסור נעילת הסנדל בתשעה באב סעיף ה, ואילו הרמ"א היקל בזה. וכתב החיי אדם שאין להקל אך אין למחות ביד המקילים. נראה כי נציגים דיפלומטיים השוהים בחו"ל בתשעת הימים רשאים להקל בזה, אך לא בשבוע שחל בו תשעה באב. ועיין בספר פחד יצחק (מערכת אבל יד, ב) שמותר לשתדלן יהודי לגלח כשיש צורך ציבורי לייצג את הקהל ועלולה להווצר איבה אם לא יגלח, וחלק עליו בזרע אמת, היות שלא מצינו שהתירו לקרובים למלכות איסור גילוח מפני איבה.

יש להוסיף שלא גזרו חכמים דיני אבלות במקום מצווה כאשר הדבר הכרחי לקיום מצווה (ראה רמ"א סימן תקנא סעיף ג, ביארו הגר"א סימן תקנא ס"ק א, ט"ז יו"ד סימן שפא, ס"ק ב וש"צ ג). אך צרכי רבים אינם נידונים לדין זה דבר מצווה. (וקצת מוכח כן ממה שאסרו לאבל לעשות מלאכה לצורך רבים (בית יוסף יו"ד סימן שפ) ורק בלימוד תורה לרבים התירו כשאין אחר שילמד תורה לרבים (ראה שו"ת יביע אומר יו"ד ח"ט סימן לח) שהחמיר כדעת השו"ע ולא כרמ"א, שכל צורך רבים דוחה אבלות).

אמנם אם בלא לגלח ייגרם נזק לביטחון המדינה נחשב הגילוח לצורך מצווה, ובמקום מצווה לא גזרו אבלות תשעת הימים כמבואר ברמ"א (סימן תקנא סעיף ג). ואע"פ שרבים סוברים שאין מגלחים בשבוע שחל בו תשעה באב גם לברית מילה (שערי תשובה סימן תקנא ס"ק א) ואף החתם סופר (או"ח סימן קנח) שהתיר, טעמו משום שהוא כמקריב קרבן ביום טוב, שעליו להגיע למקדש מגולח, דבר שאינו שייך בגילוח באירוע דיפלומטי. נוסף לכך, כתב הרא"ש בתשובה (כלל כז סימן ב) שרק מצוות שבגופו חייב בהם האבל, ואע"פ כן נראה כי אם הגילוח הכרחי לגמרי לצרכי חיזוק הישוב בארץ מותר, מכיון שהדבר דומה למקום בו תתבטל המצווה או תדחה, שדוחה דיני אבלות כמו שכתב הבית יוסף (יו"ד סימן שצג).  

[7] שו"ת קנין תורה בהלכה ח"ו סימן ל, אם כי בספר הליכות שלמה (פרק יד הערה ח) כתב שאין נכון לעשות כן.