פרק ד

שאלה: כיצד ינהג יחיד או ש"ץ ששכח לומר 'עננו'? האם ניתן לומר 'עננו' כשמתפללים בשעת דחק 'מנחה קצרה'?

תשובה: בתפילת לחש אומרים 'עננו' בשומע תפילה, ואילו בחזרת התפילה אומר שליח ציבור 'עננו' כברכה בפני עצמה בין 'גואל' ל'רופא', וחותם "בא"ה העונה לעמו ישראל בעת צרה"[1].

ונפסק בשו"ע[2]: "יש אומרים שאין היחיד אומר עננו, כי אם במנחה, שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפילתו, אבל שליח ציבור אומרו גם בתפילת שחרית כשהוא מתפלל בקול רם, שאי אפשר שלא יתענו קצת מהקהל. ובארבע צומות, גם היחיד אומרו בכל תפילותיו, דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל, שייך שפיר למימר עננו ביום צום התענית הזה, כיון שתיקנו חכמים להתענות בו". ואילו הרמ"א כתב: "הגה, ונהגו בכל הצומות שלא לאומרו כי אם במנחה, מלבד שליח ציבור שאומר שחרית כשמתפלל בקול רם".

עוד נפסק בשו"ע[3]: "אם שכח מלומר עננו, אין מחזירין אותו, ואם נזכר קודם שעקר רגליו, אומרה בלא חתימה", וכתבו האחרונים[4] שיאמרנה בסוף התפילה לאחר 'אלהי נצור' לפני 'יהיו לרצון'. ואילו לענין הש"ץ נפסק[5]: "שליח ציבור שגמר 'גואל ישראל' ושכח ולא אמר עננו, לא יחזור אפילו אם עדיין לא גמר רק 'רפאנו', ואם חזר ברכה לבטלה היא, (אלא יאמר עננו ב'שומע תפילה', וחותם "כי אתה שומע כו' בא"ה שומע תפילה", כיחיד[6])", והוסיפו האחרונים[7] שאם שכח גם ב'שומע תפילה' יאמרנה לאחר 'המברך את עמו ישראל בשלום', בלא חתימה בשם.

א"כ מבואר שלמנהג הספרדים מוסיפים 'עננו' (ב'שומע תפילה') בכל אחת מהתפילות שמתפללים בזמן הצום (דהיינו, בתשעה באב בכל התפילות, ובשאר התעניות בשחרית ובמנחה[8]), ואילו למנהג האשכנזים אין היחיד אומר 'עננו' אלא במנחה. אמנם לכולי עלמא שליח ציבור אומר 'עננו' בחזרת הש"ץ (בין 'גואל' ל'רופא') בין בשחרית ובין במנחה.

ש"ץ ששכח לומר תפילת 'עננו' בין 'גואל' ל'רופא' (וכבר סיים ברכת 'רפאנו'[9]), יאמרנה ב'שומע תפילה'. יחיד ששכח לאומרה ב'שומע תפילה' (וכן ש"ץ ששכח לומר 'עננו' בין 'גואל' ל'רופא', וגם שכח לחזור ולאומרה ב'שומע תפילה'), יאמרנה, בלא חתימת שם ומלכות, לפני 'יהיו לרצון' שבסוף תפילתו[10].

עוד יש להוסיף שמנהג רבים מהספרדים[11] שגם כשנאלצים להתפלל 'מנחה קצרה' והש"ץ אומר רק ג' ברכות ראשונות וממשיכים יחדיו בלחש, מ"מ כשיגיע הש"ץ לסיום ברכת 'גואל ישראל', יאמר שם 'עננו' בקול רם, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, ושוב ימשיכו בתפילה בלחש, וכשיגיעו ל'שומע תפילה' יאמרו בלחש תפילת 'עננו', חוץ מהש"ץ, וימשיכו התפילה בלחש עד הסוף. ברם, האשכנזים[12] אינם נוהגים כן, וכשמתפללים 'מנחה קצרה', אומרים כולם 'עננו' ב'שומע תפילה'[13].

[1] שו"ע ריש סימן תקסה וריש סימן תקסו.

[2] סימן תקסה סעיף ג.

[3] שם סעיף ב.

[4] כן משמע קצת מהמשנה ברורה (שם ס"ק ז) שכתב שיאמר קודם 'יהיו לרצון', ובשעה"צ.

ועיין באריכות בספר בירור הלכה (בסימן תקסה ובסוף סימן קיט) שהביא שבסידור דרך החיים ובקיצור שו"ע (סימן יט סעיף יד) כתבו לאומרה לאחר 'אלהי נצור', ובחיי אדם (כלל כד סעיף יח) כתב לאומרה קודם לכן, ושנחלקו עוד פוסקים בדבר, והסיק שש"ץ יאמרנה לאחר 'המברך את עמו ישראל בשלום', ואילו לגבי יחיד נשאר בצ"ע אם יאמרנה קודם 'אלהי נצור' או לאחריו. 

[5] סימן קיט סעיף ד.

[6] כן פסק במשנה ברורה שם ס"ק יט. אמנם המג"א (שם ס"ק ז) כתב שניתן לחתום "בא"ה העונה לעמו ישראל בעת צרה ושומע תפילה", ויש אחרונים שהורו כדבריו, אך אף לדבריהם החותם ב"שומע תפילה" יצא, ועל כן הכריע המשנה ברורה לחתום כך. (ומ"מ כתב בספר חזון עובדיה ארבע תעניות פרק 'דיני התפילה ואמירת עננו' סעיף ב שמי שבדיעבד חתם "בא"ה העונה לעמו ישראל בעת צרה" במקום "בא"ה שומע תפילה", אינו צריך לחזור).

[7] משנה ברורה שם ס"ק יט.

[8] אמנם מנהג התימנים (שו"ע המקוצר סימן קב סעיף י) ומקצת מהספרדים (ראה שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן מא) לומר עננו אף בערבית של שאר תעניות.

[9] כלומר, שהזכיר שם שמים בחתימת הברכה, אך אם עדיין לא הזכיר שם שמים, חוזר לברכת 'עננו'.

[10] ועיין בשעה"צ (סימן תקסה ס"ק ו) שהעיר שבדיעבד יכול לומר אף אחר 'יהיו לרצון' כל שלא עקר רגליו.

[11] ילקוט יוסף הלכות ארבע תעניות סעיף כז, וכשיטת המג"א סימן רלב ס"ק ב, בשם המהרלב"ח, וכן כתב כף החיים סימן תקסו ס"ק ב בשם הכנה"ג.

[12] כן נקט הביה"ל סימן רלב סעיף א ד"ה הש"ץ עם הקהל, שהמהרלב"ח הורה כן דוקא למנהגם שכשהיו מתפללים 'מנחה קצרה' היה הש"ץ אומר את כל השמונה עשרה בקול רם, ואילו למנהגנו שכולם מסיימים בלחש, יאמרו כולם 'עננו' ב'שומע תפילה'.