פרק ד

א.  קוראים את המגילה בלילה וחוזרים ושונים אותה ביום. עיקר קריאתה ביום, אמנם יש אומרים שמי שמתאפשר לו לקרותה רק פעם אחת יעדיף לקרותה בלילה משום שאין מעבירין על המצוות[1].

ב.  זמן מקרא מגילה של לילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר[2]. בשעת דחק, שחושש שלא יוכל לצאת ידי חובת קריאת מגילה בלילה[3], אך באפשרותו לקרותה קודם לכן, ניתן להקדים לקרותה בברכה מפלג המנחה (כשעה ורבע 'זמנית' לפני הלילה)[4].

ג.  זמן מקרא מגילה של יום מהנץ החמה עד השקיעה, בשעת דחק ניתן להקדים לקרותה בברכותיה מעלות השחר[5]. הנאלץ להתחיל לקרותה סמוך לשקיעה ונמשכת הקריאה בזמן ביהש"מ, למנה האשכנזים יקראנה בלא ברכה[6] .

ד.  אסור לאכול או לישון בליל פורים החל מצאת הכוכבים קודם קריאת מגילה[7] וביום הפורים החל מעלות השחר[8]. אמנם במקום צורך גדול ניתן להקל באכילת פירות ושאר מאכלים שאינם מחמשת מיני דגן (ובכלל זה בשר או דגים), או אף באכילה מועטת של פת ומיני מזונות עד שיעור כ-60 סמ"ק[9].

כמו כן, מי שתזדמן לו מגילה רק בשעה מאוחרת ביום או בלילה, רשאי לישון ולאכול כהרגלו, כדי שיוכל להתאמן או לתפקד כראוי, ובלבד שימנה שומר או ידאג לאמצעי תזכורת אחר לקריאתו[10], וכל שכן שחיילים העוסקים בפעילות מבצעית והאכילה והשינה נצרכים להם לשמירת הכשירות המבצעית רשאים להקל בזה, אך ראוי שגם הם ידאגו לאמצעי תזכורת כלשהו, שיזכירם לקרוא את המגילה[11].

ה.  הקורא את המגילה בציבור, פורסה כאיגרת[12] וקוראה בעמידה[13]. נוהגים ששני אנשים עומדים מצידי הקורא[14]. לאחר הקריאה, חוזרים וגוללים את המגילה, קודם שיברך את הברכה האחרונה.

ו.  הקורא צריך להתכוון להוציא את כל השומעים, והשומעים צריכים להתכוון לצאת[15].

ז.  הקורא לאנשים או לנשים לאחר שכבר יצא ידי חובתו, רשאי לברך עבורם את ברכות המגילה, אמנם לכתחילה ראוי שאחד מהשומעים יברך בעצמו (אם כי יש נוהגים שתמיד הקורא מברך את הברכות)[16]. מנהג רבות מהאשכנזיות לברך "לשמוע מגילה" ולא "על מקרא מגילה"[17].

ח.  הקורא מברך לפני הקריאה שלוש ברכות (בעמידה[18]), 'על מקרא מגילה', 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו'. מנהג הספרדים לברך את ברכת 'שהחיינו' רק לפני הקריאה בלילה, ואילו האשכנזים מברכים אותה גם ביום (ומכוונים אף על שאר מצוות היום)[19]. הקורא את המגילה בציבור מברך לאחריה את ברכת 'הרב את ריבנו'[20] (ומעט ספרדים[21] מברכים אותה אף ביחיד). הקורא את המגילה בלא לברך לפניה ולאחריה, יצא ידי חובה[22].

ט.  מגילה שנמצאה בה טעות, ואפילו חסרות באמצעה תיבות רבות (אך לא ענין שלם), כשרה בדיעבד לקריאה (בשונה מספר-תורה תפילין ומזוזות)[23].

י.  הקורא את המגילה ודילג אפילו על תיבה אחת (וכן השומע את המגילה והחסיר אפילו תיבה אחת), לא יצא ידי חובתו, ויחזור למקום שטעה[24] (ורשאי להשלים אפילו בקריאה מתוך המגילה המודפסת שלפניו[25]). אם סיים את הקריאה, יחזור לקרותה בברכה[26].

יא.  הטועה בהגיית תיבה באופן שאינו משנה את המשמעות (וכל שכן אם אינו בקי בטעמים וקראה בלא מנגינה[27]), אין צריך לחזור[28]. הטועה בהגיית תיבה באופן המשנה את המשמעות (כגון שקרא "בערב היא באה" במלעיל במקום במלרע), יחזור למקום שטעה, ואם סיים את הקריאה, יחזור לקרותה בלא ברכה[29].

יב.  המאחר לקריאת המגילה, יברך את ברכות המגילה בעצמו ויקרא בזריזות את תחילת המגילה מתוך המגילה המודפסת שלפניו, עד שיגיע למקום שהציבור אוחז בו, ובלבד שישמע את רוב המגילה (מתחילת פרק ה) מפי הקורא ממגילה כשרה.

חייל שנאלץ לצאת מבית הכנסת לפני סוף הקריאה, ישמע את רוב המגילה מפי הקורא (עד סוף פרק ה), וישלים את סוף הקריאה בזריזות בעצמו. אך לא יברך לאחריה את ברכת 'הרב את ריבנו', משום שאין נוהגים לברך אותה אלא בציבור[30].

יג.  לדעת רבים אין יוצאים ידי חובת קריאת המגילה באמצעות רמקול או טלפון, שכן אין זה קולו של הקורא, אלא קול חשמלי גרידא[31]. לכן, במקום שבו מתקיימת קריאת מגילה באמצעות רמקול, יש להתמקם סמוך לקורא באופן בו ניתן לשמוע את קריאתו גם ללא הרמקול[32].

יד.  נוהגים שהציבור קורא בקול רם את הפסוקים "איש יהודי", "ומרדכי יצא", "ליהודים היתה" ו"כי מרדכי היהודי"[33], (וחלק מהספרדים[34] קוראים גם את הפסוק "בלילה ההוא"), כמו כן נוהגים לקרוא את עשרת בני המן בקול רם ובנשימה אחת[35]. עוד נהוג שהקורא מגביה קולו בקריאת התיבות "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", ומנענע את המגילה שלפניו כשקורא את תיבות "האיגרת הזאת"[36]. יש נוהגים לקרוא במנגינת איכה את הפסוקים "וכלים מכלים שונים", "והמלך והמן ישבו לשתות... ויזעק זעקה גדולה ומרה", "אבל גדול ליהודים... יוצע לרבים", "וכאשר אבדתי אבדתי".

טו.  רבים נוהגים לקרוא תחילה "להשמיד להרוג ולאבד" ולאחר מכן לחזור ולקרוא "להשמיד ולהרוג ולאבד", וכן לקרוא תחילה "ואיש לא עמד בפניהם" ולאחר מכן לחזור ולקרוא "ואיש לא עמד לפניהם".

טז.  בעל קורא שנאלץ לצאת באמצע הקריאה, יעמידו אחר תחתיו, וימשיך ממקום שפסק הראשון[37].

[1] ערוך השולחן תרפז ב-ג: "וכתבו רבותינו התוס' והרא"ש והר"ן דעיקר מצות הקריאה ופרסומי ניסא הוי ביום ולא בלילה... ואע"ג דקריאת היום הוא העיקר מ"מ לא יעבור על המצוה ויקראנה בלילה, שהיא קודמת ואין מעבירין על המצוות".

[2] משנה ברורה סימן תרצב ס"ק ג: "אם לא קראה קודם (עלות השחר) אפילו באונס, שוב לא יקרא, דמשעלה עמוד השחר יממא הוא" (ומבואר במג"א בריש הסימן שדוקא בק"ש של ערבית הקלו במקום אונס לקרותה עד הנץ החמה, לפי שק"ש תלויה בזמן שכיבה, ויש הישנים באותה שעה, משא"כ לענין מקרא מגילה). 

[3] כגון שחושש שלא תהיה לו מגילה בלילה, או שאינו בקיא בקריאתה כהלכה וכדומה, ויש באפשרותו לקרותה או לשומעה בקריאה המתקיימת מפלג המנחה, ייצא ידי חובה מפלג המנחה, והסכים לזה הגר"א נבנצל.

[4] שו"ע סימן תרצב סעיף ד: "מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבית הכנסת וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל, וקשה עליו לישב בתענית כל כך, יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה ולמעלה". אמנם הפר"ח חלק על היתר זה, וכן נראה בגר"א (ראה משנה ברורה שם ס"ק יד), אולם למעשה רבים (עיין שו"ת יביע אומר ח"א סימן מג) הורו להקל בזה בשעת דחק.

[5] שו"ע סימן תרפז סעיף א: "זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום, ואם קראה משעלה עמוד השחר, יצא".

[6] משנה ברורה שם ס"ק ה: "ואם נמשך עד בין השמשות, יקראנה בלי ברכה". אמנם הנמשכים במובהק אחר פסקי הגר"ע יוסף יברכו גם על קריאת מגילה ובלבד שיסיימוה תוך שלש עשרה וחצי דקות מהשקיעה (עיין באריכות בענין זה בילקוט יוסף הלכות תפילין סימן ל הערה ו).

אגב, עיין בכף החיים (שם ס"ק יט) שכתב שאם עומד בסוף היום ובאפשרותו או לקרוא מגילה או להתפלל מנחה, יקרא את המגילה, לפי שלתפילת מנחה יש תשלומין ועוד שתפילה חיובה מדרבנן וקריאת מגילה מדברי קבלה. (וכן הדין אם הוא בסוף הלילה וקרא כבר ק"ש ובאפשרותו לקרוא מגילה או להתפלל שמונה עשרה של ערבית, יקרא את המגילה, לפי שלתפילה יש תשלומין).

[7] רמ"א סימן תרצב סעיף ד: "אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה, אפילו התענית קשה עליו". משנה ברורה שם ס"ק טו: "שמא יחטפנו שינה ויבטל מקריאתה, וא"כ כל שכן שאסור לישן קודם קריאת המגילה, ואפילו דעתו רק לישן קימעא". אגב, מי שאיננו מתענה בתענית אסתר, לא יאכל בחצי שעה שקודם זמן הקריאה (עיין מקראי קודש, פ"ד סעיף ה).

[8] מקראי קודש שם.

[9] משנה ברורה שם ס"ק יד: "עיין במג"א שמסיק דדוקא אכילה אסור אבל טעימה בעלמא שרי כו'. ואפילו טעימה אין להקל אלא לצורך גדול, דהיינו חולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה לו. ושיעור טעימה היינו כביצה פת". משנה ברורה סימן רלב ס"ק לד-לה (לענין אכילה תפילת מנחה): "ואפילו אם אוכל הרבה פירות, דזה לא מקרי סעודה כו', וסתם משקה מותר לשתות אפילו הרבה".

[10] ראה מקראי קודש הלכות ארבעת המינים סעיף יח הערה לב בסוף ענף 7. בעניין איסור שינה או אכילה למי שמנוע כרגע מקיום המצווה, אך יוכל לקיים אותה לאחר מכן עיין בכף החיים (סימן תלא ס"ק יד, בשם שו"ת בית דוד) ובנטעי גבריאל (ח"א פרק יא סעיף י) שהדבר תלוי בשאלה אימתי סביר שיתאפשר קיום המצוה, ויש לבחון כל מקרה לגופו. ועיין גם לעיל פרק לג תשובה י.

[11] משנה ברורה סימן תרצב ס"ק טז: "ואם הוא אדם חלוש והשהייה יזיק לבריאותו ויכול לבוא לידי חולי וטעימה מעט אינו מספיק לו, נראה דשרי לאכול, אך יבקש מאחד שיזכירנו לקרוא את המגילה אחר אכילתו".

[12] שו"ע סימן תרצ סעיף יז: "מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושט כאיגרת, להראות הנס, וכשיגמור, חוזר וכורכה כולה, ומברך".

[13] שו"ע סימן תרצ סעיף א: "קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב, אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה, מפני כבוד הציבור".

[14] כף החיים סימן תרצב ס"ק א, ילקוט יוסף מהלכות מקרא מגילה סעיף כא.

[15] שו"ע סימן תרצ סעיף יד: "הקורא את המגילה צריך שיכוון להוציא השומע, וצריך (שיכוון) השומע לצאת, ואם הקורא ש"ץ, מסתמא דעתו על כל השומעים, אפילו הם אחורי בית הכנסת".

[16] שו"ע סימן תרצב סעיף ג: "אף על פי שיצא כבר, מברך להוציא את אחר ידי חובתו". משנה ברורה שם ס"ק י: "ומ"מ יש פוסקין שסוברין לענין ברכה אם יודעין בעצמן לברך, יברכו בעצמן, כיון שהוא כבר יצא בקריאה. ומנהג העולם להקל להוציאן בכל גווני". (מדברי המ"ב משמע שתמיד הקורא מברך, אך בספר מקראי קודש (פ"ט סעיף ט) הביא שלמעשה מנהג האשכנזים שאחת מהן מברכת). כף החיים שם ס"ק כה: "ומיהו אם השומע יודע לברך רק שאינו יודע לקרות, יברך השומע וזה יקרא לו". ועיין עוד באריכות בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סימנים נג-נד.

[17] משנה ברורה שם ס"ק יא: "וכשהוא מברך לנשים טוב שיברך 'לשמוע מגילה', כי יש פוסקים (ראה רמ"א סימן תרפט סעיף ב) שסוברין דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע". אמנם בשו"ת יביע אומר (ח"א סימן מד) ובשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן פח) באר שמנהג הספרדים לברך אף לנשים "על מקרא מגילה". (לעומת כל זה עיין בן איש חי (פרשת תצוה אות א) והערת הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע (סימן קמא הערה יז) שנשים אינן מברכות על מקרא מגילה).

[18] משנה ברורה סימן תרצ ס"ק א: "הברכה יברך בעמידה", שער הציון שם: "ועיין במחצית השקל דגם השומעים הברכה, כיון דיוצאין על ידי שמיעה משום דשומע כעונה, צריכין גם כן לעמוד". אמנם בילקוט יוסף (מהלכות מקרא מגילה סעיף כג) כתב שיש נוהגים שהקהל יושב גם בזמן הברכות.

[19] שו"ע סימן תרצב סעיף א: "הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות: על מקרא מגילה ושעשה ניסים ושהחיינו, וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו. (הגה, וי"א דאף ביום מברך שהחיינו, וכן נוהגין בכל מדינות אלו. ואחד יכול לברך ושני קורא)". משנה ברורה שם ס"ק א: "נכון לכוון בברכת שהחיינו גם על משלוח מנות וסעודת פורים כו'. ומי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה, דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט".

[20] שו"ע שם: "ולאחריה נוהגין לברך הרב את ריבנו", רמ"א: "ואין לברך אחריה אלא בציבור". (ועיין ברמ"א סימן תרצ סעיף יח שכתב: "ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה", ולמעשה בפר"ח וערוה"ש (שם) הורו להחמיר, ואילו בספר חזון עובדיה (הלכות מקרא מגילה הערה עג) הביא דעות מקילות בזה).

[21] בן איש חי שנה א פרשת תצוה הלכות פורים אות יג, ספר מקראי קודש פ"ט סעיף ז בשם הגר"מ אליהו, ובניגוד למבואר באריכות בשו"ת יחוה דעת ח"א סימן פח.

[22] שו"ע שם: "אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה, יצא", משנה ברורה: "ונראה דאם נזכר באמצע שלא בירך, יברך בין הפרקים". כף החיים: "אם לא נזכר עד שיסיים כל קריאתה אינו מברך עוד, ומברך שהחיינו כשיקראנה ביום כיון שלא בירך בלילה" (למנהג הספרדים שבדר"כ מברכים שהחיינו רק בלילה).

[23] שו"ע סימן תרצ סעיף ג: "בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא. (הגה, אבל אם השמיט תחילתה או סופה, אפילו מיעוטה, לא יצא. ואפילו באמצעה דוקא דלא השמיט ענין שלם). אבל ביותר מחציה, אפילו הן כתובות, אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר, פסולה".

[24] משנה ברורה סימן תרצ ס"ק ה: "דעת רוב הפוסקים שאפילו אם חיסר ממנה רק תיבה אחת לא יצא".

[25] כמבואר להלן תשובה ז.

[26] ביה"ל סימן תרצ סעיף יד סוף ד"ה 'אין מדקדקין בטעויותיה': "אם חיסר לגמרי איזה תיבה בקריאה [וה"ה בשמיעה], לדעת כל הפוסקים הנ"ל חוזר ומברך אף שאין מפסיד הקריאה. אכן בחיי אדם חשש לדעת הריא"ז וכתב דתיבה שאין מפסיד הקריאה חוזר ואינו מברך, וע"ש דאפילו חיסר אות אחת בקריאתו יחזור".

[27] משנה ברורה סימן תרצא ס"ק כה: "ואי ליכא מי שיודע לקרות בטעמים בע"פ, מותר לכתוב גם הטעמים במגילה ולברך עליה, דלא גרע מניקוד. ומ"מ אם אין הטעמים במגילה, מותר לקרות בלא טעמים". כמו כן, יכול אחד החיילים להקריא בלחש לבעל הקורא ממגילה מנוקדת, ולאחר מכן לשוב ולשמוע את המגילה (מקראי קודש, פרק ז סעיף יד). 

[28] שו"ע סימן תרצ סעיף יד: "אין מדקדקין בטעויותיה, וי"א דוקא בטעות שהלשון והענין אחד, כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבו קמי דרב, חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו, אבל טעות אחר, לא".

[29] ביה"ל שם סוף ד"ה 'אין מדקדקין בטעויותיה': "לכתחילה בודאי יש לנהוג כדעת הי"א דהיכא שהענין משתנה, כגון מן נופל נפל ומן יושב ישב, דחוזר וקורא על הסדר אפילו היכא דסיים כל המגילה, וכמו שכתב הפר"ח דהעיקר כהי"א. ומ"מ כיון שהמחבר תלה דין זה בשתי דיעות כלשון הטור, יש לנקוט דחוזר ואינו מברך".

[30] כמבואר להלן תשובה ז.

[31] כן מבואר באריכות בשו"ת מנחת שלמה ח"א סימן ט, שכתב בין השאר: "טעות גדולה היא לחשוב שהחוטים מוליכים ממש את הקול כמו שהם מוליכים זרם, ואלמלי היה שם לבסוף מנורת חשמל ולא מגנט עם ממברנה, אפשר שקול האדם היה גורם רק לשנות את האור ותו לא מידי. ולכן תמה אני מאד על כמה מגדולי הרבנים שהתירו לשמוע מקרא מגילה דרך מגביר קול, ואיך לא שמו לבם לדבר זה שרק קול תנודות של ממברנה שומעים ולא קול מקרא מגילה של אדם". וכן האריך בשו"ת יחוה דעת ח"ג סימן נד, וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר ח"ח סימן יא, אמנם למעשה כתב הציץ אליעזר שם שבדיעבד ניתן להסתמך על שיטת המנחת אלעזר והגרצ"פ פרנק שחילקו בין תקיעת שופר שנפסק בה ש"שמע קול הברה לא יצא", לבין קריאת מגילה שאפשר שניתן לצאת ידי חובתה אף בקול שהופק באופן עקיף מפי הקורא, ועל כן חייל הנמצא במקום מבודד, ואין לו כל אפשרות לשמוע מגילה, ישתדל לשומעה דרך הטלפון.

[32] ספר חזון עובדיה הלכות מקרא מגילה עמוד נו.

[33] רמ"א סימן תרצ סעיף יז: "יש שכתבו שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם, דהיינו: איש יהודי וגו', ומרדכי יצא וגו', ליהודים היתה אורה וגו', כי מרדכי היהודי וגו', וכן נוהגין במדינות אלו. והחזן חוזר וקורא אותן".

[34] ילקוט יוסף מהלכות מקרא מגילה סעיף לג.

[35] שו"ע סימן תרצ סעיף טו: "צריך לומר עשרת בני המן ועשרת, הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. הגה, ודוקא לכתחילה, אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא", וראה ערוך השלחן סעיף כג.

[36] משנה ברורה שם ס"ק נב: "כשיאמר "בלילה ההוא נדדה", יגביה הקול, כי שם מתחיל הנס. כשיאמר "האיגרת הזאת", ינענע המגילה".

[37] משנה ברורה סימן תרצב ס"ק ב: "אם נשתתק הקורא באמצע המגילה, דעת האחרונים דא"צ הקורא השני העומד תחתיו להתחיל בראש, רק יתחיל ממקום שפסק הראשון [וכ"ש שא"צ לברך מחדש, דיצאו כל הקהל בברכת הראשון] דהוא טירחא דציבורא". (אמנם דעת המג"א שם ס"ק ב שחוזר לראש אך לא חוזר לברך).