פרק ט

שאלה: האם ניתן לצרף את ארבעת המינים לרכב הנוסע לצרכים מבצעיים, בכדי שבמהלך נסיעתו יביאם למוצב שכן? האם חייל שאין לו ארבעת המינים, רשאי להצטרף בשבת או בחג לסיור רכוב, שבין כך מגיע למוצב או לישוב סמוך לצורך נטילתם?

כיצד ינהג חייל שמעריך ש'יוקפץ' במהלך השבת, וספק אם יוכל להשיג ארבע מינים במקום שאליו נוסע, ומה הדין בענין זה, אם לא נערך לכך מבעוד יום?

תשובה: נושא ההצטרפות לרכב שנוסע בהיתר וצירוף ציוד לרכב זה, נתבאר באריכות בספר תורת המחנה[1]. בהקשר זה נחלקו הפוסקים אם יש להמנע מהצטרפות לנסיעת היתר (כגון שהנהג ורוב הנוסעים אינם יהודים), בשל עובדין דחול, זילותא דשבת ויום טוב ומראית עין, ויש מהם שהקילו במקום צורך גדול[2]. בנוגע לרכב שנוהג בו יהודי בהיתר, כתבו פוסקי דורנו[3] שבמידה ומדובר ברכב כבד ובנוסעים בודדים או במשא קל, הרי שאין בצירופם השפעה על הפעלת המנוע, ועל כן אם אין מאריכים בגללם את מסלול הנסיעה, ואין עוצרים במיוחד עבורם, אין צירופם נוגע באיסור תורה. יתר על כן, מבואר (בתשובה ח לעיל) שנסיעה ביום טוב הכרוכה בהבערות אסורה מדרבנן בלבד, משום מוליד.

אכן, במידה והרכב נוסע אל מחוץ לתחום, הרי שיש בהצטרפות אליו אף איסור תחומין (מלבד אם חל עליהם פטור מדין 'מחנה היוצא למלחמה'[4]), אלא שיש להוסיף שבגמרא[5]: "בעי רב חנניא, יש תחומין למעלה מעשרה (טפחים) או אין תחומין למעלה מעשרה? עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך - דארעא סמיכתא היא (והוא כמהלך על הקרקע), כי תיבעי לך - בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה", ומבואר בראשונים[6] שמכיון שספק זה לא ניפשט, לפיכך אין להחמיר ביציאה מעל עשרה טפחים אלא במקום שאיסור היציאה הוא מן התורה, ועל כן נהגו[7] להקל על המפליג בספינה בהיתר והגיע לנמל בשבת, שהואיל ואיסור תחומין בים אינו מן התורה, יש לו אלפיים אמה, ואינו כיוצא חוץ לתחום שאינו רשאי לצאת מד' אמותיו (ולשיטת הרמב"ם[8] שאין איסור תחומין חל בכרמלית מן התורה, יש שהורו[9] להקל בימינו, שאין רשות הרבים מצויה, בכל יציאה על גבי עמודים כעין אלו).

וכן פסק השו"ע[10]: "המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו, ומה שיהיה בדרבנן, יהיה ספיקו להקל. הגה, מיהו אם היה הולך בדרך זה כו' חוץ לי"ב מיל, אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא".

אולם כתבו הפוסקים[11] שאין פטור זה חל כשנמצא בעגלה הגבוהה י' טפחים, שהואיל ורחבה ד' על ד' טפחים, חשובה כארעא סמיכתא, ומכאן שאף המצטרף לרכב גבוה היוצא אל מחוץ לתחום, אינו נמלט מאיסור זה. אלא שמצינו פוסקים[12] שמקילים אף בכך, מאחר והאדם סוף סוף נמצא למעלה מי'.

מלבד זאת, כשרכב נוסע אל מחוץ לעירוב בשבת ועובר מרשות לרשות, יש בהובלת חפצים בתוכו משום איסור 'הוצאה', אלא שמצינו באחרונים[13] שהקלו בשעת דחק לצרף חפצים לציוד שבין כך נדרש להוציאו, ולהעבירם יחד, מה גם שיש שנקטו[14] שכשהרכב נידון כרשות היחיד, אין בהעברת החפצים בתוכו משום איסור 'הוצאה'. 

ככלל, יש להימנע מהצטרפות לרכב הנוסע בהיתר משום עובדין דחול ומראית עין^[15]. ברם למעשה, כאשר החייל שמצטרף חמוש ובקי בתרגולות הסיור, כך שניתן להחשיבו תוספת כח לכח הסיור, מותר לו להצטרף לרכב הנוסע בהיתר לצורך מצוה.

חייל שאינו לוחם ואינו נחשב תוספת כח לכח הסיור, יש מפוסקי זמננו[16] שהורה, שאעפ"כ ניתן להקל בהצטרפותו לרכב סיור (כבד) ביו"ט לצורך נטילת ארבעת המינים, כשהרכב נע בתוך מחנה מגודר, ונראה שיש להקל בזה אף בנסיעה בתוך העיר.

אומנם, לרכב שנוסע בהיתר, שגובהו מעל עשרה טפחים מן הקרקע, מותר להצטרף ביום טוב[17] לצורך קיום מצות ארבעת המינים, (כשהוא יושב על מושב הרכב ולא על משטח הרכב, כגון של משאית) אף שהרכב יוצא מחוץ לי"ב מיל.

כמו כן, אין לחוש למראית עין בהעברת הד' מינים ברכב שנוסע בהיתר^[18], ויש להקל בהבאתם ביו"ט גם כשהוצאתם מרשות לרשות אינה לצורך היום (ראה להלן הלכות יום טוב תשובה ג).

בדלית ברירה, כשנוצר מצב שניתן להביא את ארבעת המינים רק בשבת לצורך נטילתם בחול המועד, אזי אם אין במקום עירוב, יניחם ברכב לפני כניסת השבת, ואם לא הניחם ברכב לפני שבת, מאחר שהלולב הערבות וההדסים הינם מוקצה, יטלטלם אל הרכב וממנו על ידי גוי[19].

כשיודע מערב שבת שלא יוכל לטלטלם בשבת על ידי גוי, הרי מאחר שבשבת נחשבים הלולב, הערבות וההדסים למוקצה מחמת גופו[20], יכניס לנרתיק הלולב (לפני כניסת השבת[21]) דבר שאינו מוקצה החשוב לו בשבת יותר מהם[22], כך שיוכל לטלטלם מדין בסיס לדבר האסור והמותר (ובמקום ללא עירוב, יטלטלם אל הרכב וממנו בדרכים המותרות[23]) ואם לא עשה זאת, אסור לטלטלם בשבת.

כמו כן, יש להקל (בדלית ברירה) בהבאתם בשבת לצורך נטילתם בחול המועד, גם מצד גדרי איסור הכנה מקודש לחול[24].

במידה והרכב יוצא אל מחוץ לתחום, יקפיד להניחם ברכב במקום גבוה מי' טפחים מן הקרקע, ושאין בו שטח של ד' על ד' טפחים[25] (עיין לעיל תשובה ח).

פשוט שיש להקפיד שהרכב ישאר תמיד בתוואי הסיור שהוגדר לו, ושהנסיעה והעצירה לצורך הבאת ארבעת המינים יתבצעו אגב עצירות המיועדות ממילא למנוחת הלוחמים, או לביקורת בעמדות השונות, ושלא יתבצע תאום באמצעי הקשר לצורך הבאתם.

[1] ח"ב פרק לו תשובה ו.

[2] עיין בספר חזו"ע שבת (ח"א הלכות המפליג בספינה וההולך בשיירא סעיף ז) שהתיר למוהל לנסוע ברכבת שהנהג ורוב הנוסעים גויים (בתוך התחום), וכתב שאין לחוש בזה לעובדין דחול, ולשמא ייצא מחוץ לתחום.

[3] עיין בענין זה בשמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיפים סד ועא, ובספר תורת היולדת פרק יד סעיף ב.

[4] עיין באריכות בענין זה לעיל ח"ב פרק מו תשובה ג.

[5] עירובין מג ע"א.

[6] רמב"ם בתשובה סימן שי, מובאת במ"מ פכ"ז משבת ה"ג.

[7] ראה שו"ע סימן תד, וכן מוכחת דעת ראשונים רבים בביאור סוגיית הגמרא (שבת יט ע"א) המתירה הפלגה בספינה ג' ימים קודם השבת.

[8] בתשובה שם.

[9] רע"א בהגהותיו לשו"ע שם, ברם הביה"ל (שם ד"ה 'והואיל ואין בימים') תמה על כך, ולמד מלשון הרמב"ן, השו"ע והרמ"א שלא נקטו כן להלכה.

[10] שם.

[11] ראה ב"י (סוף סימן רסו) ומג"א (שם ס"ק ז) שנחלקו אם הרוכב מחוץ לתחום ע"ג בהמה עובר משום איסור תחומין, אך ציינו שאין פטור למעלה מי' חל על נסיעה בעגלה בגובה זה, לפי שיש בה ד' על ד'. וכן מבואר בערוך השולחן שם סעיף יג, שו"ע הרב שם סעיף ז, כף החיים סימן תד ס"ק ה, ביה"ל שם ד"ה 'ואין בכל אחד ד"ט', ובשו"ת זבחי צדק או"ח סימן כג.

[12] עיין שו"ת חתם סופר (ח"ו סימן צח) שלמד כן משיטת הרא"ם המובא במג"א (סימן רמח ס"ק ז) שנקט שאף כשקרקעית הספינה נמצאת פחות מי' טפחים מהקרקע, מ"מ אם יושב אדם בספינה למעלה מי', אינו מתחייב באיסור תחומין, ובאר החת"ס טעמו, לפי שכשהאדם עצמו נייח, ורק ה'קרקע' שתחתיו ניידת, אין להחשיבו כעובר על איסור "אל יצא איש ממקומו" (ורק כשהוא למטה מי', חשוב כעומד על הקרקע ממש, והקרקע קביעא), והוסיף: "ומכל שכן עגלה המתגלגל והאדם היושב עליו אפילו ברוחב ד' אין ניחא תשמישתא ואינו יכול לעמוד ולא לילך כי אם יושב כאסור שם, פשיטא שיש להתיר".

ברם, יש לציין שהחת"ס עצמו (שם סימן צז) חש לשיטות הראשונים האחרות, והחמיר בנסיעה בקרון גבוה (ועיין בדבריו שאף הוסיף שבטלטולי הדרך יש משום איסור תורה של פגיעה במנוחת השבת), ורק במקום צורך גדול, כגון לצורך נסיעת רופא, הקל (בח"ה בהשמטות סימן קצד) בהסתמך על שיטת רשב"ם (עירובין מג ע"א תוד"ה 'הלכה כר"ג') שכשהגוי מוציאו בעגלה (ואפילו אינה גבוהה י"ט) אל מחוץ לתחום אינו עובר באיסור תורה, ואף שלבסוף הרשב"ם חזר בו, היינו רק בגלל החשש שירד ממנה בשבת ויצא אל מחוץ לד' אמותיו. וכן הורה בשו"ת היכל יצחק (או"ח סימן כו) ע"פ הרשב"ם הנ"ל שחייל יעדיף יציאה מחוץ לתחום ברכב גבוה, על פני יציאה ברגל, ושכן מצינו בשערי תשובה (סימן שה ס"ק ה) שהביא שהנמלט אל מחוץ לתחום יעדיף יציאה ע"ג עגלה גבוהה, על פני הליכה רגלית.

ועיין עוד בספר תורת היולדת (שם הערה ג) שהביא בשם שו"ת שם אריה (אהע"ז סימן לג) ושו"ת טוב טעם ודעת (מהדו"ק סימן קצב) שהקלו לצרף מלווה ליולדת הנוסעת ע"ג עגלה גבוהה י"ט (למניעת איסור ייחוד עם הנהג הגוי). ובאריכות בענין זה במאמר הרל"י הלפרין בספר הזיכרון לגר"י ניסים ח"א, ובספר שבת ומועד בצה"ל עמ' עז-פב.

[13] החפץ חיים בספר מחנה ישראל פרק לא סעיפים א-ג.

[14] שמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף סה, ועיין לעיל ח"ב פרק מד תשובה יב.

[15] ועיין באריכות בשו"ת קשרי מלחמה (ח"ד סימן יא) שחילק ע"פ שו"ת רע"א (תניינא סימן סח) בין חשש מראית עין הנובע מטעות בהבנת המציאות, שאסרו חז"ל, לבין חשש מראית עין הנובע מטעות בהבנת הדין, שאינו בכלל האיסור, ועל כן אמנם אסרו הפוסקים הצטרפות לרכבת הנהוגה ע"י גויים, בשל החשש שלא יכירו במציאות המיוחדת ויטעו לומר שמותר לנסוע ברכבת בשבת, אולם הצטרפות לרכב הנוסע לצורך בטחוני אינה בכלל האיסור, שכן הרואה מבין היטב את המציאות, ורק טועה בדין וסובר שהצטרפות לנסיעה כזו אסורה. (מה גם שאפשר שאין כלל איסור בנסיעה ברכב ביטחון, שכן העומד מן הצד מבין הרכב נע בהיתר ואין כלל לחוש בכך מראית עין).

[16] הגר"א נבנצל.

[17] נחלקו הראשונים אם יציאה מחוץ לתחום י"ב מיל בשבת אסורה מן התורה או מדרבנן. אולם בנוגע ליו"ט כתבו חלק מהראשונים והאחרונים (רבינו אברהם בן הרמב"ם בספר מעשה ניסים סימן יג, חידושי המאירי לביצה יב ע"א ד"ה לפום, מגיד משנה הלכות יו"ט פ"א ה"ד, בעל משכיל לאיתן בספר נחל איתן פכ"ז מהלכות שבת דף לד ע"א, ופ"ח מהלכות עירובין ה"ד, שו"ת זכרון יוסף שטיינהרט סימן ז אות כד, שו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ג ריש סימן צט, ועוד) שאפילו לדעות הסוברות שתחומין מחוץ לי"ב מיל דאורייתא, זהו דוקא בשבת, אבל ביום טוב לדעת כולם יציאה מחוץ לתחום י"ב מיל אסורה מדרבנן.

אולם יש מהראשונים והאחרונים (מהר"ם בן חביב קונטרס יום תרועה ר"ה לב ע"ב, תוספות פסחים צג ע"ב ד"ה ורב יהודה, ר"ן ביצה כד ע"ב, רז"ה ורמב"ן ביצה כח ע"ב, ב"ח סימן תרנה ובשו"ת הב"ח החדשות סימן ז, שו"ת רעק"א סימן ה ד"ה ולכאורה, ועוד) שחלקו על כך והורו שגם ביום טוב תחומין חוץ לי"ב מיל דאורייתא. ואם כן יש ספק ספקא להקל, שמא הלכה כהראשונים הסוברים שאיסור יציאה חוץ לתחום י"ב מיל אסורה מדרבנן, ואם תרצה לומר שהלכה כדעת הראשונים שתחומין מעבר לי"ב מיל דאורייתא, שמא אין זה אלא בשבת, אבל ביו"ט יציאה מעבר לי"ב מיל אסורה רק מדרבנן. ומאחר שיש בדבר ספק ספיקא, מותר לצאת ביום טוב מחוץ לתחום י"ב מיל לצורך מצוה ברכב שגובהו מעל עשרה טפחים, בצירוף דעת הרמב"ם (בתשובה מהדורת פריימן סימן סז והלאה) הסובר שבמקום שאין רה"ר דאורייתא גם תחומין מעבר לי"ב מיל אינם דאורייתא, ובצירוף דעת מרן שאין לנו רה"ר בזמן הזה, כמו שכתב בשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סימן לג), וכן הורה הגר"א נבנצל. 

[18] כן נראה משמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף סד-סה, שו"ת אגרות משה ח"ה סימן ל, וספר תורת היולדת פרק יז, שדנו בצירוף חפצים משום העמסה על פעולת המנוע ומשום תחומין וכד', ולא הזכירו שיש בדבר משום מראית עין ועובדין דחול, וכן הורה בשו"ת מלומדי מלחמה סימן סה.

[19] ומבואר בשו"ע סימן שז סעיף ה, שאמירה לנכרי באיסור דרבנן לצורך מצוה, מותרת, ואף לצורך מצוה שקיומה אחר השבת (עיין שער הציון סימן תרנה ס"ק ד, חזון עובדיה ח"ג דיני אמירה לגוי סעיף יב, חזו"ע סוכות הלכות ארבעת המינים סעיף מו, וילקוט יוסף סימן שז דיני אמירה לגוי סעיף סג) שבמקום צורך ניתן להקל אף לשלוח גוי בשבת להביא לולב ואפילו מעבר לי"ב מיל. 

[20] רמ"א סימן תרנח סעיף ב. אומנם במשנה ברורה סימן תרנג ס"ק א, מבואר שאסור להריח בהדס של מצוה, לפי שעיקרו אינו אלא להריח בו, והוקצה מזה כל שבעה, ולכן אסור להריח בו גם בשבת, אע"פ שאין נטילת לולב בשבת (שם ס"ק ו). אולם בבית יוסף סימן תרנג מבואר (בשם תשובת הרשב"א ח"א סימן קסט, וכן כתב בביה"ל סימן תרסד ד"ה אם לא) שאם התנה עליו בערב יו"ט (לפני השקיעה) ואמר 'איני בודל מההדסים כל בין השמשות מלהריח בהם', (או הריני מתנה להשתמש בהם מתי שארצה) מותר לטלטלם ולהריח בהם בשבת. ועיין עוד בסוכה לז ע"ב ובשו"ע סימן תרנג סעיף א, שמותר לטלטל אתרוג בשבת, היות שהוקצה מאכילה בלבד ולא מלהריח בו, שכן לא תתבטל המצוה אם יריח בו, אלא שהסכימו האחרונים שלא להריח בו כל שבעת ימי החג, כדי שלא להכנס לספק בברכת הריח שלו.

[21] אם ההדסים היו בנרתיק עם הלולב והערבות מע"ש, והתנה עליהם מעיו"ט שאינו בודל מהם, רשאי לטלטל את הנרתיק בשבת, מדין בסיס לדבר האסור והמותר. אולם אם לא נמצאו בנרתיק עם הלולב מערב שבת (או שהחליף הדסים חדשים בערב שבת והניחם בנרתיק עם הלולב אך לא התנה עליהם מעיו"ט, או שהתנה אך לא הניחם בנרתיק עם הלולב מערב שבת) נעשה הנרתיק בסיס לדבר האסור מכיון שהיה אסור בטלטול כל בין השמשות, והוקצה מטלטול לכל השבת, כפי שמבואר בשו"ע (סימן שי סעיפים ג, ז ובסימן רעט סעיף א).

[22] עיין בספר שמירת שבת כהלכתה מהדורה ישנה פרק כ סעיף נה ובהערה רג, שחשיבות הדבר תלויה בצורך האדם באותה שעה ולא בשווי הכספי. ומאחר שארבעת המינים אינם ניטלים בשבת, ממילא פרטי לבוש, משקפיים רזרביות, שעון, וכדומה חשובים יותר, והנרתיק נחשב בסיס לדבר האסור והמותר שמותר לטלטלו. ועיין עוד בשש"כ שם סעיף נו, שיכול גם לתלות את החפץ שאינו מוקצה על ידית הנשיאה של הנרתיק מבחוץ.

[23]עיין באריכות בענין זה לעיל ח"ב פרק מד תשובות י-יב.

[24] בחיי אדם כלל קנג סעיף ו מבואר, שנדרשים ארבעה תנאים כדי שלא יהיה איסור הכנה מקודש לחול. א.הבאת דבר בעלמא ממקום למקום ולא גמר איזה שהוא דבר (כהבאת חלקי שולחן בשמיני עצרת בחו"ל מסוכתו לביתו ללא הרכבתו). ב. שהדבר נעשה לצורך מצוה. ג. שהמדובר בשעת הדחק, ולא ניתן, או שיהיה לו טורח רב לעשות במוצ"ש (כגון למצוא יין להבדלה). ד. שלא ניכר שעושה לצורך חול (ועל כן הבאת יין להבדלה מותרת בעוד היום גדול, כך שניתן לתלות שרוצה לשתותו בשבת עצמה). אומנם בעצם לקיחתם בשבת ניכר שעושה לצורך חול, אולם מאחר שאם לא יקחם לא יימצאו לו ארבעת מינים, יש להקל בדבר, ע"פ המבואר בספר חזון עובדיה (שבת ח"ד הלכות זורע סעיף ז ד"ה ועינא) בשם שו"ת מהרש"ג סימן סא, שכל איסור הכנה משבת לחול, הוא דווקא שעושה כן כדי להרויח זמן ההכנה, שלא יצרך לעשות כן בחול, כגון הדחת כלים שלא לצורך שבת. אבל דבר שאם לא יעשנו בשבת יופסד הדבר, נראה שלא גזרו חז"ל על זה, וראיה לזה ממה שהתירו לטלטל כלי שמלאכתו להיתר מחמה לצל, כדי שלא יגנב או יאבד (וכן כתב בספר שערים הצוינים בהלכה ח"ב סימן פ ס"ק כז).

כיוצ"ב פסק בספר ילקוט יוסף (שבת חלק ב דיני הכנה מקודש לחול סעיף לו) שמותר לקחת סידור תפלה גם קודם צאת השבת, ואין בזה איסור מכין משבת לחול, אם מעיין בשבת בסידור באיזה דברים, או כשיש חשש שאחר כך לא ימצא סידור לתפלה. ובהערה לד שם כתב על פי המבואר בהערה כא וז"ל: דכל היכא שיהיה לו הפסד אם לא יכין בשבת, מותר להכין משבת לחול, ולפי זה גם בנידון דידן כיון שלא ימצא אחר כך סידור להתפלל בו, אין זו הכנה. וכן כתב בספר מגילת ספר (עמוד תיא) ודלא כמו שכתב בשמירת שבת כהלכתה (פרק כח הערה קעג), שמי שמקדים להגיע לבית הכנסת לפני צאת השבת, אין לו לקחת סידור תפלה כדי להתפלל בו ערבית, גם אם לא ימצא סידור אחר כדי להתפלל בו ערבית, אלא אם כן מעיין בסידור קודם צאת השבת. ובאמת שיש ללמוד להיתר ממה שהתירו לטלטל כלי שמלאכתו להיתר כדי שלא יגנב, גם אם אינו צריך לו לבו ביום. ע"ש.

במשנה ביצה מ ע"א נאמר: "...מי שזימן אצלו אורחים, לא יוליכו בידם מנות, אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב", וכתב רש"י בד"ה לא יוליכו: "לאחר סעודה מנות בידם לביתם, לסעודת הלילה". מבואר שמותר להוליך מזונות מיום טוב לחול בתוך התחום, ותמהו על כך הרש"ש והמהרש"ם מדוע אין בכך איסור הכנה, וכתב על כך הגרש"ז אוירבך בחידושי מנחת שלמה לביצה שם, שדבר שלא ניתן יהיה כלל לעשותו למחר ויפסיד את רצונו להשתמש בדבר, אין בו איסור הכנה.

ועיין עוד בשו"ע (סימן שלד סעיף ד, ובמשנה ברורה שם ס"ק יג-יד) שמותר להציל מזון שלש סעודות מדליקה שנפלה ביום הכיפורים (הסמוך לשבת או אפילו ביום חמישי ראה מגן אברהם שם ס"ק ו) לצורך השבת, משום שלא יוכל להכין סעודותיו בשבת, אך אסור להציל משבת ליום הכיפורים, שהרי יכול להכין סעודתו במוצאי יום הכיפורים (ולא חששו לסכנה כמו שמצאנו שהתירו להציל סעודה אחת  ביום הכיפורים לצורך מוצאי יוה"כ) היות ששבת יותר חמורה, ומשבת ליום טוב אסור להציל כי יכול לבשל ביום טוב.

[25] ויש להקל יותר בסט ארבעת המינים השייך לצבא מאשר בסט פרטי, שכן נראה שכלל לא חל עליו איסור תחומין, ועיין לעיל ח"ב פרק מו תשובה ד.