פרק ז

מצות הנטילה: מצוה ליטול את ארבעת המינים בברכה בכל יום משבעת ימי החג (מלבד בשבת).

נשים פטורות מנטילת ארבעת המינים, ככל 'מצות עשה שהזמן גרמן', אך נשים רבות נוהגות ליטול (אשכנזיות בברכה, ואילו רבות מהספרדיות בלא ברכה)[1].

זמן הנטילה: מצות הנטילה לכתחילה מהנץ החמה ומצוותה כל היום. בדיעבד שנטל משעלה עמוד השחר יצא, ובשעת דחק ניתן ליטול בברכה כבר מעלות השחר, וכן בשעת 'בין השמשות' (בין השקיעה לצאת הכוכבים, מלבד בביה"ש של ע"ש חוה"מ ושמחת תורה), אלא שמחמת הספק אין לברך לאחר השקיעה[2], למעט הספרדים הנמשכים אחר פסקי הגר"ע יוסף, שרשאים לברך עליו ביום טוב אך לא בחול המועד[3].

עיקר מצות הנטילה בעת אמירת ההלל (כדי לנענע ב'הודו' ו'הושיעה'), לפיכך נוהגים לברך על הנטילה סמוך להלל (יש מהדרים לברך על הנטילה בסוכה, לפני התפילה או לפני ההלל). במקום צורך ניתן לומר את ההלל בלא ארבעת המינים, ולקיים את מצות הנטילה במועד אחר (לפני או אחרי התפילה)[4].

אופן הנטילה: נוטלים את אגודת הלולב ביד ימין כששדרתו כלפי הנוטל, ואת האתרוג בשמאל כשהעוקץ (הענף הקטן שבקצה הפרי) כלפי מעלה (ויש הנמנעים מלאחוז את האתרוג בשעת הברכה), ומברכים 'על נטילת לולב' (ובפעם הראשונה גם 'שהחיינו'). לאחר מכן הופכים את האתרוג, מצמידים אותו ללולב ומנענעים את ארבעת המינים לכל רוחות השמים[5].

טעה ואחז את הלולב בשמאל ואת האתרוג בימין, יצא ידי חובה, ואעפ"כ טוב שיחזור ויטול כראוי בלא ברכה[6]. אדם 'שמאלי' ('איטר'), למנהג האשכנזים נוטל את האתרוג בימין ואת הלולב בשמאל, וראוי שלאחר הנטילה יחליף ביניהם[7], ואילו למנהג הספרדים נוטל ככל אדם.

חציצה: בשעת הנטילה מקפידים לאחוז ישירות בלולב ללא חציצה. היתה ידו חבושה בתחבושת, אם ניתן להסירה לזמן קצר, עדיף שיסירנה בשעת הנטילה, ואם לא ניתן להסירה, הרי היא בטלה כלפי היד ויכול ליטול את הלולב בברכה (במיוחד ניתן להקל בזה כשהחציצה אינה מוחלטת, כגון כשאצבעותיו מגולות)[8].

אכילה לפני נטילת לולב: אין לאכול קודם נטילת לולב. חייל שלא מתאפשר לו ליטול לולב בבוקר והרעב מטריד אותו, ישתדל להסתפק באכילה קלה של מיני מזונות עד שיעור 60 סמ"ק, ולכל היותר עד שיעור 240 סמ"ק (כשיעור קביעות סעודה). עם זאת, פשוט שכשנצרך לאכול כדי שיוכל להתאמן כראוי, וכל שכן בשל נסיבות מבצעיות, רשאי לאכול אף יותר מהשיעור הנ"ל (אך יבקש מחבירו שיזכירנו בהמשך היום ליטול את הלולב)[9].

נמצא אחד המינים פסול: נטל ד' מינים ולאחר מכן הוברר לו שהיה חסר שם אחד המינים או שהיה פסול, אם יש ברשותו מאותו המין, ישוב ליטלו לאלתר ויברך עליו בפני עצמו, ואם אין אותו המין מצוי אצלו והגיע לידיו רק לאחר זמן, יטול את ד' המינים מחדש[10].

[1] עיין באריכות בשו"ת יחוה דעת ח"א סימן סח ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סימן ב.

[2] שו"ע סימן תרנב סעיף א: "מצות לולב ביום ולא בלילה, וכל היום כשר לנטילת לולב, שאם לא נטל שחרית, יטלנו אחר כך. ומ"מ זריזים מקדימים למצוות ונוטלים אותו בבוקר. וזמנו הוא משתנץ החמה... ואם צריך להשכים לצאת לדרך, נוטלו משעלה עמוד השחר". משנה ברורה ס"ק ב: "ואם לא נטלו עד בין השמשות ביום ראשון מחויב אז ליטלו, דספיקא דאורייתא הוא, ובלי ברכה (דהברכות הם דרבנן). והאחרונים הסכימו דבשאר הימים אף שהוא דרבנן ג"כ נכון ליטלו, דאין בו טירחה, ורק יזהר שלא יברך אז על הנטילה".

[3] ילקו"י קצוש"ע ח"ב סימן תרנב סעיף ז.

[4] שו"ע סימן תרנב סעיף א: "עיקר מצותו  בשעת ההלל (כדי לנענע ב'הודו' ו'הושיעה נא'), ואם צריך להשכים לצאת לדרך, נוטלו משעלה עמוד השחר (אף על פי שאח"כ יקרא הלל בלא לולב)". משנה ברורה ס"ק ד: "וקצת מן המהדרים נוהגים לברך על הלולב בהנץ החמה בתוך הסוכה ולנענע, ואח"כ בשעת ההלל מנענעים עוד".

אגב יש להוסיף שמבואר במשנה ברורה סימן תרנא ס"ק מא: "אם מתפלל ביחידי אינו מנענע אלא (פעם אחת) ב'הודו' שבתחילת ההלל ובסוף ההלל, וב'אנא ד' הושיעה נא'".

[5] שו"ע סימן תרנא סעיף ב: "יטול האגודה בידו הימנית, ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה, והאתרוג בשמאלית". שם סעיף ה: "יברך 'על נטילת לולב' ו'שהחיינו' קודם שיטול האתרוג, כדי שיברך עובר לעשייתו, או יהפוך האתרוג עד שיברך. הגה, ויברך מעומד. ולא יברך רק פעם אחת ביום, אף על פי שנטלו כמה פעמים". משנה ברורה ס"ק כט: "ועיין בחיי אדם שכתב דאם לא בירך שהחיינו ביום א', יוכל לברך אפילו ביום ז' כשנוטל הלולב".

[6] משנה ברורה שם ס"ק יט: "בין איטר ובין מי שאינו איטר אם היפך ונטל לולב בשמאלו ואתרוג בימינו, יצא. ויש מחמירין בזה, וע"כ טוב לחזור וליטלו בלא ברכה".

[7] שו"ע שם סעיף ג: "איטר נוטל לולב בימין כל אדם ואתרוג בשמאל כל אדם, דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן, ולא בתר ימין ושמאל דידיה. הגה, וי"א דאזלינן בתר ימין דידיה, ויש ליטול הלולב בימין דידיה והאתרוג בשמאל דידיה, וכן נהגו, וכן עיקר. ואם היפך, יצא".

[8] שו"ע סימן תרנא סעיף ז: "כרך  עליו סודר ונטלו, או שכרך סודר על ידו ונטלו, י"א דלא יצא. הגה, ונהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעות מידם, אבל מדינא אין לחוש, הואיל ואין כל היד מכוסה בהן". משנה ברורה ס"ק לו: "וכמה אחרונים כתבו דאף מדינא יש הקפדה על זה משום חציצה אף שאין כל היד מכוסה בהן, ועל כן אם נטל בעוד שלא הסיר התפילין מן ידיו או הטבעות, יחזור ויטלנו בלא ברכה".

[9] שו"ע סימן תרנב סעיף ב: אסור לאכול קודם שיטלנו". משנה ברורה ס"ק ז: "וטעימה בעלמא מדינא שרי, מ"מ אין להקל בזה אם לא לצורך גדול. ומי שבא בדרך בחוה"מ ומצפה שיבוא למקום הלולב או הדרים על הישובים ומשלחים להם לולב, ימתינו עד חצות היום ולא יותר אפילו ביום א' שהוא מן התורה, דאסור להתענות. ויש אומרים דאם מצפה שיביאו לו לולב אין לו להמתין כלל, דהרי יש לו מי שיזכירנו לנוטלו, היינו אותו שיביא לו הלולב. ומי שחלש לבו בודאי יוכל לסמוך על זה".

[10] שו"ע סימן תרנא סעיף יב: "ד' מינים הללו מעכבין זה את זה, שאם חסר לו אחד מהם לא יברך על השאר... ואם היו ארבעתן מצויים אצלו ונטלם אחד אחד, יצא. הגה, ובלבד שיהיו כולם לפניו". משנה ברורה ס"ק נו: "אם בירך על הלולב ואחר הברכה ראה שלא היה בו הדס או ערבה או שהיו פסולים או מהופכים, אם היה לו ההדס או הערבה בביתו באופן שא"צ להפסיק בינתיים כדי ליקח אותם, יקח ארבעתן ביחד ויברך על אותו מין שהיה נחסר, דהיינו על ערבה יברך על נטילת ערבה, על הדס על נטילת עץ עבות, ואם היה זה ביום ראשון צריך לברך עוד פעם שני שהחיינו בשביל הנחסר, אבל על הלולב יצא כיון שהיה אצלו בביתו ארבעתם. אבל אם לא היה לו בביתו ערבה אחרת או הדס אחר בשעה שבירך ואח"כ הביאו לו, צריך לברך על ארבעתם יחד פעם שני על נטילת לולב, כיון שלא היו מצויין אז אצלו בבית לא יצא גם על הלולב כמו שפסק המחבר, וצריך לברך עליו פעם שניה, ואם היה זה ביום א' צריך לברך גם שהחיינו פעם שנית".