פרק ד

סימני הערבה: גבעול אדום (או חום, או ירוק שעתיד להאדים), עלים ארוכים וצרים, קצוות העלה חלקות ולא משוננות (אם כי ערבה בעלת שיניים קטנות, כשרה)[1].

אורך הערבה: אורך בד הערבה (ללא העלים שמעל הענף) צריך להיות לפחות שלושה טפחים (24 ס"מ), בשעת דחק ניתן להסתפק גם בערבה שאורכה שני טפחים וחצי (20 ס"מ)[2].

ערבה קטומה: ערבה שנקטם ראשה (ראש הבד שלה), פסולה[3]. לכן יש מהדרים לקחת ערבה שמלבלב בראשה עלה צעיר ('לבלוב'), כדי לוודא שאיננה קטומה.

ערבה יבשה ושנשרו עליה: ערבה שיבשה עד שכלה מראה ירקותה ורוב עליה נפרכים, או שנשרו רוב עליה (בין מאליהם בין ע"י אדם), פסולה. לעומת זאת, ערבה שעליה כמושים או שנשרו מקצת עליה (וכל שכן שעליה נגועים, מעופשים או אכולים), כשרה (אם כי במקום שהערבות מצויות ראוי להחמיר בכך)[4].

[1] שו"ע סימן תרמז סעיף א: "ערבי נחל האמור בתורה הוא מין ידוע הנקרא כן, עלה שלו משוך כנחל, ופיו חלק, וקנה שלו אדום (ואפילו בעודו ירוק, כשר)... ויש מין ערבה שאין פי העלה שלה חלק ואינו כמסר אלא יש בו תלמים קטנים עד מאוד כמו פי מגל קטן, וזה כשר".

[2] שו"ע סימן תרנ סעיף א: "שיעור הדס וערבה טפחיים ומחצה, שהם י' גודלים (20 ס"מ)... וי"א ששיעור הדס וערבה י"ב גודלים (24 ס"מ)... (וכן נוהגין לכתחילה)". משנה ברורה ס"ק א: "ואם העלין שלהם יוצאין למעלה מן העץ, צריך שיהיה בעצם העץ שיעור זה".

[3] שו"ע סימן תרמז סעיף ב: "ערבה.. שנקטם ראשה, פסולה". משנה ברורה ס"ק י: "והיינו שנקטם עצה, אבל בנקטם עליה אף שהוא מראשה אין נפק"מ בזה ונחשבת כשאר עלין".

[4] שו"ע סימן תרמז סעיף ב: "ערבה שיבשה (ברוב עליה) או שנשרו רוב עליה.., פסולה. אבל כמושה או שנשרו מקצת עליה, כשרה". משנה ברורה ס"ק יא: "משמע דלכתחילה אין כדאי ליקח אותה [מג"א]. והא"ר מכשיר אף לכתחילה. אכן כיון דערבות מצויות, טוב להדר לכתחילה גם בזה". שער הציון: "ויבש נקרא משכלה הירקות לגמרי". ועיין גם שו"ע סימן תרמו סעיף ז (לענין הדס): "שיעור היבשות, אפילו אם נפרך בצפורן, אם עדיין ירוקים הם, כשר, ואינם נקראים יבשים, אלא כשילבינו פניהם".