פרק ג

אורך ההדס: אורך בד ההדס (ללא העלים שמעל הענף) צריך להיות לפחות שלושה טפחים (24 ס"מ), בשעת דחק ניתן גם להסתפק בהדס שאורכו שני טפחים וחצי (20 ס"מ)[1].

הדס 'משולש': צריך שכל שלושה עלים מההדס יצאו מהענף בנקודה אחת ('קן' אחד). יש מקפידים שעוקצי שלושת העלים יהיו מקבילים לגמרי זה לזה ויצאו מהענף בדיוק באותו גובה, ויש מקילים שדי שתהיה נקודה חופפת בין בסיסי העוקצים ואפילו עוקץ אחד יוצא מעט גבוה מחבירו כך שרק תחתיתו מקבילה לראש העוקץ השני[2].

משולש ברובו: לכתחילה צריך שההדס יהיה משולש לאורך כל שלושת הטפחים העליונים, ולמעשה אם רובו משולש שם, ואפילו בדילוג, כשר. (ויש מצריכים שיהיה רוב הניכר, כשני טפחים)[3].

הדס 'עבות': יש מקפידים ליטול הדס שעליו רצופים ומחפים את כל הבד (שראשו של כל עלה מגיע לעיקרו של העלה שמעליו ואינם משאירים בו מקום מגולה), ויש אף המהדרים שיהיו עליו זקופים וצמודים לענף ולא נוטים לצדדים. ויש שאין מדקדקים בכל זה[4].

נשרו עליו: הדס שנשרו ממנו מקצת עלים, כשר (ואפילו נשרו העלים מראשו ונשאר ראש הבד חשוף[5]), אולם אם נשרו ממנו עלים עד שירד משיעור משולש ברובו, פסול[6].

הדס יבש: לכתחילה אין ליטול הדס שהעלים שבראשו יבשו, אך בדלית ברירה ניתן להקל בכך (ואז נכון להסיר את אותם עלים)[7].

הדס שרבים מעליו יבשו אינו יוצא מכשרותו אא"כ העלים התייבשו כל כך עד שגם כלה מראה ירקותם וגם מתפוררים מרוב יובש, ואף אז אינו נפסל אם נשארו שלושה עלים לחים בראשו[8].

הדס קטום: לכתחילה אין ליטול הדס שראש הבד נקטם, אך בדלית ברירה ניתן להקל בכך כשהעלים שבראשו מסתירים את הקטימה[9].

[1] שו"ע סימן תרנ סעיף א: "שיעור הדס וערבה טפחיים ומחצה, שהם י' גודלים (20 ס"מ)... וי"א ששיעור הדס וערבה י"ב גודלים (24 ס"מ)... (וכן נוהגין לכתחילה)". משנה ברורה ס"ק א: "ואם העלין שלהם יוצאין למעלה מן העץ, צריך שיהיה בעצם העץ שיעור זה". חזו"א סימן קמו ס"ק ח: "נראה דכשמודדין רוב החיפוי יש לחשוב את העץ שמלמטה מהקן התחתון כמגולה".

[2] שו"ע סימן תרמו סעיף ג: "ענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עצו, כגון שלושה עלין או יותר בגבעול אחד, אבל אם היו שני העלים בשווה, זה כנגד זה, והעלה השלישי למעלה מהם, אין זה עבות אבל נקרא 'הדס שוטה'. הגה, ופסול אפילו בשעת הדחק". ספר ארחות רבינו ח"ב עמוד רמח: "שמעתי בשם מרן החזו"א זצוק"ל שאמר מה שנאמר בהדס שצריך שיהיו שלושה עלין בכל קן, היינו אף היכא שהתחלת עוקצו של עלה אחד במקום חיבורו לעץ מתחיל במקביל לסוף עוקצו של העלה השני, והיינו אם נקח חוט דק ונקיף את העץ נמצא שמשהו מעוקצי העלין היוצאים מן העץ הם בקו ישר מסביב, ולא בעינן שכל העוקצין יהיו בדיוק שווים בקו ישר מסביב" (וכעין זה בספר הליכות שלמה פ"י סעיף י).

[3] שו"ע סימן תרמו סעיף ה: "למצוה בעינן כל שיעור אורך ההדס שיהא עבות, ולעיכובא ברובו (ואפילו אינו בראשו)". ברכי יוסף אות ה: "נראה דכל שיש משהו נוסף על חציו כשר". ספר ארחות רבינו ח"ב עמוד רנ: "שמעתי שמו"ר (שליט"א) זצוק"ל אמר לאחד ממקורביו בענין רוב שיעור עבות בהדס צריך רובא דמינכר היינו ב' טפחים... וכן משמע מהפרמ"ג בענין רובא דמינכר... ובביה"ל שם בסוף ד"ה 'ולעיכובא' כתב רוב שיעורו דהיינו קרוב לשני טפחים".

[4] שערי תשובה סימן תרמו ס"ק ו: "כתב במור וקציעה הדס שאין עלים שלו ראשו של זה מגיע לעוקצו של זה פסול.., דילפינן מקרא דבעינן ענפים חופים את עצו". חזו"א סימן קמו ס"ק כח: "נראה דבעלי הדס באין ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה תליא בפלוגתא, להני דסברי דבעינן כל שיעורא עבות, ה"נ אם עלי קן אחד אינן מגיעין לעלי הקן שאחריהן פסול, ולמאי דקי"ל דלעיכובא ברובו, ה"נ כל שרובו מכוסה כשר. ודברי המו"ק צ"ע". חזו"א שם ס"ק א: "לעולם העץ הנחפה תחת העלין עבות מקרי ואפילו כשהעלין פרושות יש לשערן כאילו מושכבות וחופות". ועיין גם בספר חזון עובדיה הלכות הדס סעיף ב ובספר ארחות רבינו ח"ב עמוד רמז.

[5] שו"ע סימן תרמו סעיף י: "נקטם ראשו, כשר.., ויש פוסלין בנקטם ראשו. הגה, וטוב להחמיר במקום שאפשר באחר, ולא מקרי נקטם אלא אם נקטמו העצים (משנה ברורה: אבל נקטמו העלים העליונים לבד לא מקרי נקטם)".

[6] משנה ברורה סימן תרמו ס"ק יח: "הדס ששיעורו הוא לא יותר מי"ב גודלין.. אין צריך עבות בכולו, רק שבעה גודלין יהא עבות דהיינו ג' עלים בכל קן, והחמישה גודלין אפילו נחסר לגמרי שנשרו עליו... ובהדס שהיו בכל שיעור אורכו ג' עלים בכל קן ונשר עלה אחת מכל קן ברוב שיעור אורך ההדס, יש בזה פלוגתא בין הראשונים, יש מכשירין דכיון דנשאר שניים בכל קן רובו ככולו, כי היכי דמכשירין בנשרו מקצת עליו מאורכו של ההדס, ויש פוסלין דס"ל דעי"ז לא נשאר עליו שם עבות כלל, דאין עבות אלא בשלושה. ולענין הלכה נקטינן להקל במקום הדחק, שכן הסכימו כמה אחרונים. ודוקא כשנשארו עכ"פ שני עלין בכל קן דהוי רובא עכ"פ אבל אם נשרו שני עלין ברוב שיעור אורך ההדס פסול לכו"ע".

[7] שו"ע סימן תרמו סעיף י: "נקטם ראשו, כשר.., וה"ה ליבש ראשו, ויש פוסלין בנקטם ראשו. הגה, וטוב להחמיר במקום שאפשר באחר". משנה ברורה ס"ק לד: "וב"ח כתב דביבש ראשו והיינו ביבשו העלין העליונים אפילו אי אפשר באחר אין לברך עליו. אבל יש תקנה שיסיר העלין העליונים, ואז כשר לכתחילה לכו"ע".

[8] שו"ע סימן תרמו סעיפים ו-ח: "יבשו עליו, פסול. כמשו, כשר. שיעור היבשות, אפילו אם נפרך בצפורן, אם עדיין ירוקים הם, כשר, ואינם נקראים יבשים, אלא כשילבינו פניהם. יבשו רוב עליו ונשתייר בראש כל בד מהג' בדין קן אחד ובו ג' עלין לחין, כשר (משנה ברורה: דע"י הג' עלין לחין שבראש הבד חל שם הדר על כל ההדס)". ספר ארבעת המינים למהדרין עמוד רח: "אמר לי מרן הגאון ר"נ קרליץ שליט"א שא"צ שילבינו פניו בדוקא אלא גם אם נהפך לחום דינו כהלבינו פניו, דהעיקר בפסול יבש הוא כל שכלה מראה ירקותו".

[9] שו"ע סימן תרמו סעיף י: "נקטם ראשו, כשר.., ויש פוסלין בנקטם ראשו. הגה, וטוב להחמיר במקום שאפשר באחר, ולא מקרי נקטם אלא אם נקטמו העצים". משנה ברורה ס"ק כט: "ואין דומה ללולב וערבה דנקטם ראשו פסול בהן, דבהדס ענפיו חופין ראשו [היינו העלין] ואין קטימתו ניכרת בהן". שער הציון: "ולפי זה אם נקטם הראש של ההדס, דהיינו, ראש העץ כדלקמיה ואין שם עלים לחופף על ראשו, פסול אפילו בדליכא אחר. ואפילו לא נקטם רק עלה אחת עם ראש העץ ונשאר שניים, גם כן יש לומר דפסול דניכר הקטימה. [פרי מגדים]. ועיין בבכורי יעקב שכתב דמכל מקום שייך תקנה, שיקטום גם העץ עם שני העלין עד סמוך לקן שתחתיו והוי פסול שחוזר להכשרו, והפרי מגדים איירי היכי שלא ישאר בהדס שיעורו אם יחתוך".