פרק י

שאלה: האם מותר להכין 'מנה חמה' בשבת, או שמא נחשב הדבר כבישול?

תשובה: נאמר בגמרא^[1]: "אמר רבי יצחק בר אבדימי, פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ וביקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי (בכדי לחמם את השמן), ואמר לי: טול בכלי שני ותן", כלומר, משום איסור בישול אסור להכניס את השמן לכלי רותח שהיה על האש, אך ניתן לשפוך את המים הרותחים לכלי שני ולאחר מכן להכניס את השמן לתוכו. ובארו התוס'^[2]: "לפי שכלי ראשון מתוך שעמד על האור דפנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה, ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור, אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר, שאין דפנותיו חמין והולך ומתקרר".

א"כ מבואר שכלי ראשון מבשל אף לאחר שהוסר מעל האש, וכתבו חלק מהראשונים^[3] שאף עירוי מכלי ראשון מבשל באופן חלקי, וכן פסק השו"ע^[4]: "כלי ראשון (פירוש, הכלי שמשתמש בו על האש) אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האש, מבשל כל זמן שהיד סולדת בו, לפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין", ובהמשך כתב^[5]: "אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהן מכלי ראשון".

עוד שנינו^[6]: "כל שבא בחמין (שהתבשל) מערב שבת - שורין אותו בחמין (בכלי ראשון) בשבת, וכל שלא בא בחמין מערב שבת - מדיחין אותו בחמין (מכלי שני^[7]) בשבת, חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחים קטנים וקולייס האיספנין, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן (כלומר, מאחר והם קלי בישול, אין לערות עליהם חמין אפילו מכלי שני^[8])".

ובפשטות משמע מהיתר השרייה בשבת, שאין כל איסור בישול בתבשיל שכבר התבשל קודם לכן, אולם רבים מהראשונים^[9] הוכיחו ממקורות אחרים שאיסור בישול חל גם על תבשיל נוזלי שהצטנן, וההיתר הנ"ל נאמר דוקא על תבשיל יבש. וכן פסק השו"ע^[10]: "תבשיל שנתבשל כל צרכו, יש בו משום בישול אם נצטנן כו', והני מילי שיש בו בישול אחר בישול, בתבשיל שיש בו מרק, אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש, מותר לשרותו בחמין בשבת".

וא"כ מצינו שמותר להכניס מאכלים יבשים שהתבשלו כל צורכם לתוך כלי ראשון שהוסר מעל האש, או לערות מכלי ראשון עליהם, ואילו מאכלים יבשים שלא התבשלו, או מאכלים לחים צוננים, אין היתר להכניס אלא לכלי שני, או לערות מכלי שני עליהם (מלבד דגים מסוימים, שבשל קלות בישולם אסור אף לערות עליהם מכלי שני). וכן נהגו הספרדים, ואילו הרמ"א^[11] כתב: "ונהגו ליזהר לכתחילה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו", והיינו לפי שנוקט שאיננו בקיאין כיום, ויש לחוש שאף שאר מאכלים נחשבים לקלי בישול המתבשלים אף בכלי שני.

מטעם זה נוהגים הספרדים להכניס שקית תה לכלי שני (כלי שעירו לתוכו מים חמים מהמיחם), ואילו האשכנזים מחמירים בכך, ומתירים להכניס את שקית התה דוקא לכלי שלישי. ויש המחמירים אף בכלי שלישי, ונוקטים שקלי בישול מתבשלים גם בו, כל זמן שהוא רותח^[12].

לאור זאת, אסור להכין 'מנה-חמה' וכד' בשבת, ואפילו בעירוי מכלי שני, שכן מבירור שערכנו עלה שיש במנה זו רכיבים שלא התבשלו כלל (או התבשלו באופן חלקי ביותר, אך אינם ראויים אפילו לאכילת דחק), ובישולם קל ביותר (שהרי דרך בישולם הוא בעירוי). אמנם, המקל להכין מנה חמה בכלי שלישי (מערה מים רותחים מהמיחם לכוס אחת, מן הכוס הראשונה לכוס שנייה, וממנה אל המנה החמה) – יש לו על מי לסמוך.

עם זאת, חשוב לציין שחלק ממנות אלה מוכשרות לאכילה באמצעות הוספת מים לאבקה והפיכתה לנוזל סמיך (כגון פִּירֶה תפוחי אדמה), ובכך יש גם איסור לישה^[13].

[1] שבת מ ע"ב.

[2] שם ד"ה 'ושמע מינה'.

[3] עיין תוס' שם מב ע"ב ד"ה 'אבל'.

[4] סימן שיח סעיף ט.

[5] שם סעיף י.

[6] שבת פרק כב משנה ב.

[7] כן מבואר בתוס' שם לט ע"א ד"ה 'כל שבא בחמין', שהלא כבר התבאר לעיל שעירוי מכלי ראשון מבשל, וא"כ על כרחנו שההיתר לערות כאן חמין על מאכל לא מבושל, הוא דוקא בעירוי מכלי שני.

[8] ועיין בביה"ל (שם סעיף ד ד"ה 'והדחתן') שהוכיח שרבים הנוקטים שאין לבאר טעם איסור הדחת הדגים משום 'מכה בפטיש', שכן מוכח מהרבה מקומות שאין איסור 'מכה בפטיש' בהכנת אוכל (ואכן לא שייך לאסור הכנת 'מנה-חמה' מטעם 'מכה בפטיש').

[9] עיין רא"ש שם פ"ג סימן יא.

[10] סימן שיח סעיף ד.

[11] שם סעיף ה, ועיין משנה ברורה שם ס"ק מב.

(ועיין עוד בתוס' שם שכתב בתירוצו הראשון שאסור לתת בכלי שני דבר שיש בו משום בישול, לפי שמיחזי כמבשל).

[12] עיין בענין זה בפמ"ג א"א שם סק לה, ערוך השולחן שם סעיף כח, משנה ברורה שם ס"ק לט וס"ק מז, חזו"א סימן נב ס"ק יט, שו"ת אגרו"מ ח"ד סימן עד, ושו"ת יביע אומר ח"ז סימן מ. ועיין עוד בענין מנה חמה בשמירת שבת כהלכתה מהדו"ח פ"א הערה קפה*.

אגב יש להוסיף שמנהג הספרדים להכין בשבת קפה-נמס באמצעות עירוי עליו מכלי ראשון, שכן הקפה כבר בושל בשלב הייצור, ואילו האשכנזים (ראה שש"כ שם סעיף מט) מחמירים בכך הואיל והקפה נמס וחשוב כדבר לח, ומתירים רק את הכנסתו לכלי שני. כמו כן יש לציין שהספרדים אף מקילים בהכנת קפה-שחור, הואיל וקלו אותו בשלב הייצור, וקלייה דינה כבישול, ואילו האשכנזים מחמירים לאסור בישול אחר אפייה וקלייה, לפי שרואים את הבישול כפעולה שונה מקלייה.

[13] ראה שמירת שבת כהלכתה פרק ח סעיף כה.