פרק ג

שאלה: האם מותר לעשות צרכיו בשבת בשדה חרושה? כיצד ינהג חייל שנצרך לנקביו ואין ברשותו נייר טואלט חתוך? האם ניתן לטלטל נייר טואלט במקום ללא עירוב? כיצד ינהג חייל שעשה צרכיו בשדה, בענין טלטול חול או אבנים לכיסוי הלכלוך?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב הונא אסור לפנות (לעשות צרכיו) בשדה ניר (בשדה חרושה קודם הזריעה) בשבת, מאי טעמא? אילימא משום דוושא (קילקול החרישה) - אפילו בחול נמי כו', אלא דילמא נקיט מעילאי ושדא לתתאי (כלומר, שמא ייטול רגב אדמה וישליכו לגומה, ונמצא משווה גומות בשבת[2])", וכן פסק השו"ע[3]: "אסור לפנות בשדה ניר בשבת, שמא יבוא לאשוויי גומות, ואם היה שדה חבירו, אפילו בחול אסור מפני שדש נירו ומקלקל[4]", אולם מבואר שניתן לפנות בשדה בר, או בשדה זרועה ושאר שטח חקלאי שאין בו חשש להשוואת גומות[5].

עוד נפסק בשו"ע[6]: "האוכלים בגינות, אסורים ליטול ידיהם על העשבים, שמשקים אותם כו', אבל מותר להטיל בהם מי רגליים או שאר משקין, שאינם מצמיחין", ואמנם יש מן הפוסקים[7] שחשו לכתחילה להחמיר בכך, לפי שיש אומרים שמי רגליים מועילים לצימוח, אולם פשט המנהג להקל.

מלבד זאת יש מן הפוסקים[8] שהורה לאסור להטיל מים על האדמה, לפי שנמצא מגבל אותם בעפר ועובר על מלאכת 'לש', אולם למעשה הורו רבים מהאחרונים[9] להקל בכך במקום צורך. 

עוד נאמר בגמרא[10]: "תניא, בשבת, שלוש אבנים מקורזלות (ראויות לקינוח) מותר להכניס לבית הכיסא", ונחלקו ראשונים בביאור חידוש ברייתא זו, יש שפירשו[11] שהברייתא מחדשת שמשום כבוד הבריות הותר לטלטל אבנים מוקצות, בכדי שיוכל לקנח בהם בבית הכיסא, ויש שפירשו[12] שמותר אף להכניס אבנים אלה מכרמלית לרשות היחיד, שמאחר ואיסור זה הוא מדרבנן, הקלו בו משום כבוד הבריות.

פסק השו"ע[13]: "משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים (מוקצה) לקנח", והוסיף הרמ"א: "ויש אומרים דאפילו מכרמלית לרשות היחיד נמי שרי, דהא נמי אינו רק איסור דרבנן, ומשום כבוד הבריות התירוהו", וכן הורו האחרונים[14] למעשה.

על דרך זו מותר, בדלית ברירה, לטלטל נייר טואלט במקום ללא עירוב, ואף יש מפוסקי דורנו[15] שהורה להקל מטעם זה, ולטלטל ברגלו אבנים ועפר לכסות הלכלוך (וכשמסיט את האבנים והעפר, יזהר שלא לישר את פני הקרקע, משום 'חורש', כמו כן לכתחילה יש לייחדם מראש לצורך זה, ובכך להפקיעם מאיסור מוקצה[16]).

על יסוד דין זה כתבו מפוסקי דורנו[17] שבדלית ברירה ומשום כבוד הבריות, ניתן לסמוך על הדעות הנוקטות שכל שקורע שלא על מנת לתפור אינו אסור מן התורה, ולהקל לקרוע נייר טואלט בשינוי, כגון באמצעות גב היד או המרפק (ויעדיף גם לקורעו מתוך גליל, ולא לחתוך נייר אחד לקרעים, לפי שיש הנוקטים[18] שכשאינו משתמש בשני הקרעים אינו מתחייב מדאורייתא). אלא שיש להימנע מקריעתו במקום הניקוב, לפי שיש לחוש בכך למלאכת מחתך[19].

וא"כ חל איסור לעשות צרכיו בשבת בשדה חרושה קודם זריעתה, שמא יבוא ליישור ותיקון פני הקרקע, אך ניתן לעשות צרכיו בשדה בר, או בשדה זרועה ושאר שטחים חקלאיים, ובלבד, כמובן, שבעל השדה אינו מקפיד על כך.

משום כבוד הבריות התירו, בדלית ברירה, לטלטל נייר לצורך קינוח, ואף יש שהורה להקל מטעם זה ולטלטל ברגלו אבנים ועפר לכסות הלכלוך. על דרך זו יש שהורו שמשום כבוד הבריות מותר, בדלית ברירה, אף לקרוע נייר טואלט בשינוי, כגון באמצעות גב היד או המרפק.

[1] שם פא ע"ב.

[2] האחרונים נחלקו בביאור דין זה, יש שפירשו (משנה ברורה סימן שיב ס"ק כד) שמאחר שמצויים רגבי אדמה בשדה, חששו חכמים שמא בעת שיפנה, ייטול מבלי משים רגב אדמה מלפניו וישליכו לגומה (ועיין בספר שבות יצחק (ח"ב פרק כא) שמכאן מקור לחכמי הדור לגזור על דבר שאומדים שאגב זה עלול לבוא לידי איסור). ויש שפירשו (שו"ע הרב שם סעיף יד) שהאיסור הוא בשל החשש שמא בעת שיפנה, ייטול רגב אדמה לקנח עצמו, ולאחר מכן ישליכו לתוך גומה. ולפי זה אפשר שכיום, שאין מקנחים ברגבי אדמה, אין לחוש לכך. למעשה נראה שבשעת דחק ניתן להקל בכך, וכן הסכים עימנו הגר"ד ליאור. 

[3] סימן שיב סעיף ט.

[4] אולם יש להעיר שמתקנות יהושע (ב"ק פא ע"א) שיהו "נפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה מלאה כרכום (שהריח מזיק לה)", ויש להוסיף שאפשר שלגבי חייל בודד העושה צרכיו בשדה גדול המעובד באמצעים מכניים כבדים, אין הבעלים מקפיד כל כך.

[5] כן עולה מדברי הביה"ל שם ד"ה 'בשדה ניר', שהאיסור חל דוקא בשדה חרושה קודם זריעתה, הואיל ומצויים בה רגבים.

[6] סימן שלו סעיף ג.

[7] ספר אגלי טל מלאכת זורע סעיף ה, ועוד, שכן דעת היראים (סימן רעד), וכן הביא הביה"ל (שם ד"ה 'או שאר משקין') את דברי התפאר"י (כלכלת שבת מלאכת זורע) שהשתנו הטבעים וכיום מי רגליים טובים מאוד לזבל הקרקע, אולם למעשה כתבו בביה"ל ובספר חזון עובדיה (ח"ד הלכות זורע סעיף ה) שלא נהגו להחמיר בכך.

[8] מגן אברהם סימן שכא ס"ק יט.

[9] בן איש חי (שנה ב פרשת משפטים אות טז) לפי שבמקום שאי אפשר לא גזרו חכמים, משנה ברורה (שם ס"ק נז) לפי שהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן (שהרי אינו מערב את המים בעפר אלא רק נותנם זה בזה), ובחזון איש (סימן נח ס"ק ח) הוסיף שבמיוחד נכון הדבר במקום כבוד הבריות.

[10] סוכה לו ע"ב.

[11] רש"י שם ד"ה 'מותר להכניס לביהכ"ס'.

[12] תוס' שם ד"ה 'בשבת שלוש אבנים מקורזלות'.

[13] סימן שיב סעיף א.

[14] משנה ברורה שם ס"ק ח, אולם עיין בדבריו שם שאין להקל בזה אלא בכרמלית גמורה, ואילו ברה"ר דידן (שאין עוברים בה בפועל ס' ריבוא) יש להחמיר אף לנוטים להקל בה בדרך כלל.

[15] כן הורה לנו הגר"ד ליאור (מובא בשו"ת דבר חברון סימן שב), לפי שהותר לטלטל מוקצה באמצעות גופו (שלא בידיו), ואמנם קשה להקל בדבר שדרך טלטולו הוא ברגליים כעפר וכד' (עיין לעיל בסוף תשובה א ובהערה שם), אך בדלית ברירה נראה שיש להקל משום כבוד הבריות.

ועיין עוד בדבריו שאם מהלכים אנשים באותו איזור, הרי שהוי 'גרף של רעי' שמותר לטלטלו, ואף ניתן לסמוך על הפוסקים (ראה מאירי שבת מז ע"א) המקילים טלטול מוקצה לצורך כיסוי גרף של רעי (ובניגוד לשו"ת הר צבי ח"א סימן קצו שהחמיר בכך ע"פ דברי המשנה ברורה סימן שח ס"ק קמד, ולגרש"ז אויערבך שמירת שבת כהלכתה פרק כב הערה קי שהסתפק בכך).

[16] ראה שו"ע סימן שח סעיף לח: "מכניס אדם מבעו"י מלוא קופתו עפר ומייחד לו קרן זוית ועושה בו כל צרכיו בשבת, כגון ליטול ממנו לכסות צואה או רוק וכיוצא בזה". ושמענו מהגר"א נבנצל והגר"י נויבירט שניתן אף לייחד את האבנים מבלי שנוכח שם, ואף ששנינו (ביצה פרק ד משנה ז): "אמר רבי אליעזר, עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר", וכן מפורש בריטב"א (שבת קכה ע"ב) שצריך לייחד באופן פרטני, היינו דוקא בדבר הדורש בירור ובחירה.

[17] ילקוט יוסף סימן שמ סעיף ו, שמירת שבת כהלכתה פרק כג סעיף טז, ובאריכות בשו"ת חלקת יעקב או"ח סימן קסד, שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן ל, ושו"ת משנה הלכות ח"ו סימן פד.

[18] ביה"ל סימן שמ סעיף יג ד"ה 'אין שוברין', לשיטת הרמב"ם.

[19] כן כתב בשמירת שבת כהלכתה שם, וכן כתבו בשו"ת חלקת יעקב שם, בספר אורחות שבת פרק יא סעיף מ בשם הגרי"ש אלישיב, וכן הסתפק בשו"ת שבט הלוי ח"א סימן קטו אם יש בכך מחתך מדאורייתא או מדרבנן.

לעומת זאת בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן לב, וכן מובא בשמירת שבת כהלכתה מהדו"ח שם הערה סב) נטה לומר שהואיל והניקוב כבר נעשה קודם השבת ואינו מדקדק וטורח כלל בחיתוך במקום מסוים, שהרי אין לו כל כוונה להשתמש במידה מסוימת בדוקא, אין זה חשוב למלאכה.