פרק ב

שאלה: האם ניתן לגרור חפצים כבדים על פני הקרקע? האם מותר להעביר שולחן שרגליו שקעו באדמה, למקום אחר, למרות שבכך תחשף גומה בקרקע?

תשובה: כפי שהתבאר[1], חל איסור מן התורה על כל פעולה של יישור פני הקרקע. יתר על כן, נפסק בשו"ע[2]: "אסור לצדד חבית על הארץ, דכיון שהיא כבדה יבוא להשוות גומות ודאי, והוי פסיק רישיה", ועל דרך זו נפסק[3]: "דבר שאין מתכוין, מותר, והוא שלא יהא פסיק רישיה. הילכך גורר אדם מיטה, כיסא וספסל, בין גדולים בין קטנים, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ", א"כ מבואר שאם ודאי יגרום לעשיית חריץ בקרקע, אסור[4].

עוד נאמר בגמרא[5]: "אמר רב נחמן אמר שמואל, כלי קיואי (כלי אריגה) מותר לטלטלן בשבת כו', אבל לא את העמודים. אמר ליה רבא לרב נחמן, מאי שנא עמודים דלא? אילימא דקעביד גומות - גומות ממילא קא הויין! דתנן, הטומן לפת וצנונות כו', אם מקצת עליו מגולין כו' - ניטלין בשבת (אע"פ שבנטילתן חושף גומות, וא"כ מוכח שאין איסור בחשיפת גומות קיימות). בשדה לא אתי לאשוויי גומות (כלומר, כל החשש הוא שהחושף גומות יבוא להשוותן, ובשדה אין לחוש לכך לפי שאין מקפיד עליהן), הכא בבית - אתי לאשוויי גומות".

לאור זאת אין לגרור חפצים כבדים על פני הקרקע (ובכלל זה אף קרקע של מבנה או אוהל שאינם מרוצפים), הואיל ובהכרח גורם בכך ליישור ותיקון פני הקרקע, יתר על כן, בתוך מבנה (או אוהל) נאסרה אף פעולה של חשיפת גומות קיימות, מחשש שיבוא להשוותן.

[1] בתשובה הקודמת.

[2] סימן שלז סעיף ד, ע"פ הגמרא (שבת קמא ע"א): "אמר רבא לא ליצדד איניש כובא, דילמא אתי לאשוויי גומות".

[3] שם סעיף א.

[4] אכן, אין בגרירה זו איסור תורה, שכן אינו חופר כדרכו בכלי חפירה, ובפרט אם המדובר כשגורר רהיט בביתו, שלא רק שאין לו צורך בחריץ, אלא אף נגרם לו נזק בכך. ועיין עוד בשמירת שבת כהלכתה (פרק כח סעיף מב ובהערה שם) שניתן להסיע עגלה על חול וכד', לפי שאינה חורצת את האדמה אלא רק כובשת אותה.

עוד יש להעיר שמדברי רבים מהראשונים (ראה רשב"א וריטב"א כתובות ה ע"ב, ועוד) עולה שאין להחמיר במצבים הקרובים לפסיק רישא, כל שאינם פסיק רישא בודאי, וכן האריך בשו"ת יביע אומר (ח"ד סימן לז אות ג ואילך) כדעת רבים מהפוסקים, אלא שהוסיף שמצינו מקורות שהחמירו במצבים הקרובים מאוד לאיסור (כגון בצידוד חבית, שבגמרא נאמר "דילמא אתי לאשוויי גומות", ובכ"ז נאסר, לפי שרובא דרובא שיגיע לאיסור).

[5] שם קיג ע"א, הובא ברמב"ם פכ"ו משבת ה"א.