פרק ז

שאלה: האם חיילים ששבו מסיור רגלי ביום גשום, רשאים לתלות בחדר את בגדיהם לייבוש? האם חייל שמעילו רטוב ביותר, רשאי לטלטלו?

תשובה: כתב הרמב"ם[1]: "הסוחט את הבגד עד שיוציא המים שבו הרי זה מכבס וחייב, שהסחיטה מצרכי כיבוס היא", ומבואר בפוסקים[2] שאף ניעור בגד רטוב נחשב כסחיטה.

יתר על כן, מצינו שהורו חז"ל[3] להיזהר מהרטבת בגדים בשל החשש שמא יבוא לידי סחיטה, ומטעם זה אסרו[4] אף לטלטל בגדים ספוגי מים (כשאינם על גופו), וכן כתב הרמ"א[5]: "(בגדים רטובים) אסור לטלטלם שמא יבוא לידי סחיטה, והוא שמקפיד על מימיו (אולם העירו מפוסקי דורנו[6] שאם מטלטלים מספר אנשים יחדיו, אין לחוש לסחיטה). ואסור לילך בשבת במקום שיוכל להחליק וליפול במים, שמא יישרו כליו ויבוא לידי סחיטה", ברם, לענין מגבת, שאין מקפידים על רטיבותה, נפסק בשו"ע[7]: "מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו, ולא חיישינן שמא יבוא לסחוט", ואפשר[8] שכן הדין במקרים רבים במציאות הצבאית, בה אין מקפידים על רטיבות הבגדים ומחליפים אותם במדים יבשים באפסנאות.

עוד נאמר בגמרא[9]: "מי שנשרו כליו בדרך במים - מהלך בהן ואינו חושש (שמא יבוא לסוחטן), הגיע לחצר החיצונה - שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם (שלא יאמרו שכיבסן בשבת)" - "אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור (ועל כן אסור לשוטחן אף שלא כנגד העם)", יתר על כן הזהירו ראשונים[10] להימנע מהעמדתם וייבושם סמוך למקור חום כתנור וכד', משום ליבון ומשום בישול.

וכן פסק השו"ע[11]: "מי שנשרו כליו במים, הולך בהם ואינו חושש שמא יבוא לידי סחיטה[12]. ולא ישטחם לנגבם, מפני מראית העין שלא יחשדוהו שכיבסן בשבת, ואפילו בחדרי חדרים שאין שם רואים, אסור[13]. ולא אסרו אלא לשוטחן בשבת, אבל אם שטח מערב שבת כלים המכובסים, אינו חייב לסלקן בשבת. בגדים השרויים במים, אסור לנגבם סמוך לאש. לא ישטח אדם את כליו בשבת, אפילו מן הזיעה". ברם, מבואר באחרונים[14] שניתן להקל לתלות בגדים רטובים במקומם (או לפורשם על כיסא כדרכו תמיד), הואיל ואין לחוש בכך לחשד זה.

עוד כתבו האחרונים[15] שאם הבגד מטונף וניכר עליו שלא כיבסוהו, מותר לתלותו לייבוש, שהרי במקרה זה אין לחוש שיחשדוהו שכיבס בשבת, ויש מפוסקי דורנו[16] שהקלו על דרך זו לתלות לייבוש מעיל גשם שאין רגילים לכבסו, הואיל וידוע לכל שנתלה מפאת רטיבות הגשם (אלא שבגלל איסורי ליבון ובישול, יש להימנע מפרישתם סמוך לתנור. ובשל איסור השימוש באילן בשבת, אף יש להיזהר מתליית הבגד על חבל הקשור לעץ[17]).

לפיכך אסור לטלטל בגדים ספוגי מים (שהנוגע בהם נרטב כל כך, עד כדי שיוכל להרטיב דבר אחר), ברם, מגבת וכד', שאין מקפידים לסוחטה, אינה בכלל דינים אלה, ואפשר שכן הדין במקרים רבים במציאות הצבאית, בה אין מקפידים על רטיבות המדים ומחליפים אותם במדים יבשים באפסנאות.

כמו כן אין לתלות על חבל וכד' בגדים רטובים לייבוש, אולם ניתן להקל לתלות בגד במקומו הרגיל, ואף מותר לתלות בגד מלוכלך במקצת, וכן מעיל או בגד גומי רטובים, כל שניכר שלא כיבסם.

בכל מקרה אסור לייבש בגד באמצעות מקור חום כלשהו, כתנור וכד', על כן הנצרכים בשל נסיבות מבצעיות לייבש בגדים במהירות, יבקשו מחבר גוי שיניח עבורם את הבגדים סמוך למקור החום, או שיעשו כן שני חיילים יחדיו (ובלבד, כמובן, שאין חשש סכנת דליקה בהנחת הבגדים שם).

[1] פ"ט משבת הי"א.

[2] עיין רמ"א (סימן שב סעיף א) שאסר ניעור בגד חדש שמתכווץ ע"י המים, ובמשנה ברורה (שם ס"ק ד) מבואר שאף בבגד ישן יש להיזהר מניעור חזק בענין שיבוא לידי סחיטה.

[3] ראה שבת קיג ע"ב: "היה מהלך בשבת ופגע באמת המים כו', היכי ליעביד כו', ליעבר (בתוכה)?! זימנין דמיתווסן מאני מיא ואתי לידי סחיטה".

[4] כן שנינו (שבת קמז ע"א): "הרוחץ במי מערה ובמי טבריה ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות (מגבות) - לא יביאם בידו (כלומר, למרות שאין המגבות ספוגות ביותר, מ"מ אינו רשאי לטלטלם, שמא יבוא לסוחטם), אבל עשרה בני אדם מסתפגין (אפילו) באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם, ומביאין אותן בידן (שמאחר ורבים הם, יזכירו זה לזה ולא ייכשלו באיסור הסחיטה)". ברם, מבואר באחרונים (משנה ברורה סימן שח ס"ק סג, שמירת שבת כהלכתה פרק טו סעיף יז) שאיסור הטלטול שייך דוקא בבגדים שיש בהם 'טופח על מנת להטפיח', דהיינו שהיד הנוגעת בהם תירטב בשיעור שיהא בה כדי הרטבת דבר אחר, אך אם לא כן, כלל לא שייך בהם חשש סחיטה, וממילא אף אין איסור לטלטלם. 

עוד יש לציין שלמעשה נפסק בגמרא (שם ע"ב): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, הלכה, מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו", אולם מבואר בראשונים (ראה ר"ן שם סב ע"ב מדפי הרי"ף, ומרדכי שם אות תמב) שכן הדין דוקא במגבות וכד' שאין מקפידים על רטיבותן ועל כן אין חוששין לסחיטה, אך בשאר בגדים אכן חל איסור לטלטלם שמא יבוא לסוחטם.

[5] סימן שא סעיף מו. 

[6] ראה מגן אברהם (שם ס"ק נח) שלמד מהגמרא הנ"ל שכל שהם עשרה - מדכרי אהדדי ואין לחוש לסחיטה, ועיין אליהו רבה (שם ס"ק פ) שאף בשניים סגי, ובשמירת שבת כהלכתה (פרק טו הערה נג) הוכיח כן מהתוס' (שם ד"ה 'דתניא'), וכן הורה למעשה בילקוט יוסף שם סעיף עג, אמנם יש מהאחרונים (ראה בשמירת שבת כהלכתה שם) שהצריכו עשרה דוקא, אולם למעשה נראה להקל בדבר, הואיל והוא מילתא דרבנן ומשום גזירה (עיין באריכות במאמר הגר"מ מאזוז בחוברת אור תורה תש"ן סימן מו).

[7] שם סעיף מח, ועיין משנה ברורה (שם ס"ק קעה, ובשער הציון שם) שהבין בדעת המג"א שהיתר טלטול המגבת הוא היתר מקומי בלבד ורק להבאתה לבית, ולעומת זאת הביא מהא"ר ומהגר"א שההיתר קבוע, לפי שנחשבת כרטובה מעט בלבד, או לפי שאין מקפידים לסוחטה.

[8] כן הסכים עמנו בשו"ת דבר חברון סימן רעז.

[9] שם קמו ע"ב.

[10] מרדכי שם אות תלד.

[11] שם סעיפים מה-מז.

ואגב, עיין שמירת שבת כהלכתה (שם סעיף יא) שכתב בשם הגרש"ז אויערבך שבגדי עור וכד' שמותר לשרותם במים, מותר גם לתלותם לייבוש, שהרי אין לחוש למראית עין.

[12] ומבואר במשנה ברורה (סימן שא ס"ק קסב) שבשעת דחק רשאי אף ללבוש בגדים שכבר נרטבו ולילך בהם.

[13] ועיין בשמירת שבת כהלכתה (שם סעיף יט) שבשל איסור תליית כביסה, חל אף על אטבי כביסה איסור מוקצה, ברם, באותם מצבים שניתן לתלות כביסה מותר אף להשתמש בהם, וכדין שימוש בכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו.

[14] שמירת שבת כהלכתה שם סעיף לה, ע"פ המשנה ברורה שם ס"ק קעה.

[15] משנה ברורה סימן שא ס"ק קסד.

[16] שמירת שבת כהלכתה שם הערה קיט, ספר מנוחת אהבה פרק יב סעיף כג, ועיין ילקוט יוסף (שם סעיף פג) שהקל יותר במעיל צמר, ובצירוף העובדה שגם אין דרך לכבסו. ועיין עוד בשש"כ (שם סעיף לה) שאם המעיל עשוי כולו מחומר אטום (כחליפת סערה וכד'), הרי שמותר לתלותו גם מצד זה שמותר לשרותו במים, ואין לחוש למראית עין.

אולם עיין בשש"כ (שם סעיף יב) שכל זאת דוקא כשמתכוון לעשות שימוש בבגדים אלה באותו היום, דאם לא כן, אין לטרוח בשבת לצורך יום אחר.

[17] ראה שו"ע (סימן שלו סעיפים א, יג) שאסרו חז"ל להשתמש באילן בשבת, גזירה שמא יעלה ויתלוש, על כן יש להימנע אף מתליית בגדים ע"ג חבל הקשור לעץ, ברם, אין בכלל גזירה זו שימוש משני (שאינו ישיר) באילן, על כן ניתן להקל בתליית בגד ע"ג חבל הקשור למסמר התקוע בעץ. ועיין עוד בענין זה לעיל פרק לז תשובה ו.