פרק ד

שאלה: האם חייל ששכב במארב במשך ליל שבת, רשאי לנקות בגדיו מבוץ שעליהם?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב כהנא, טיט שעל גבי בגדו - מכסכסו מבפנים (משפשף מבפנים כנגד מקום הטיט עד שהוא נושר) ואין מכסכסו מבחוץ. מיתיבי, טיט ... שעל בגדו מגררו בציפורן ובלבד שלא יכסכס, מאי לאו, שלא יכסכס כלל? לא, שלא יכסכס מבחוץ". וכן פסק בשו"ע[2]: "טיט שעל בגדו משפשפו מבפנים דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן, אבל לא בחוץ דדמי למלבן, ומגררו בציפורן (מבחוץ). ויש מפרשים דהני מילי לח, אבל יבש אסור דהוי טוחן".

ואכן הקשו המפרשים לשיטת הרמ"א[3] המחמיר בניעור אבק, מדוע כסכוס טיט בשינוי מותר.

יש מהאחרונים[4] שיישב שמאחר והטיט אינו מתנקה לחלוטין אלא במים, אין כסכוס נחשב כדרך ליבונו, ועל כן מותר בשינוי, משא"כ אבק שמתנקה בניעור, הניעור נחשב כדרך ליבונו ואסור. ואכן לפי זה כל היתר כסכוס הבגד אינו אלא כשגם לאחר הסרת הטיט ישאר כתם במקומו, אך אם בהסרת הטיט יתנקה הבגד לחלוטין, אין היתר אף באופנים אלה. אולם יש שנקטו[5] שמותר אף לכסכס בשינוי את כל הלכלוך מהבגד, ולשיטתם צריך לבאר שטעם ההיתר לפי שהטיט אינו בלוע בתוך הבגד אלא רק כמונח על גביו, משא"כ האבק בלוע בתוך הבגד ועל כן יש בניעורו משום ליבון.

למעשה, בגד שהתלכלך מבוץ וכד', אסור לנקותו, אך ניתן להסיר את שכבת הלכלוך החיצונית שלא כבדרך כיבוס, כגון ע"י שפשוף צדדיו הפנימיים זה בזה, או גירודו בציפורן וכד' בלא שפשוף. ברם, מנהג האשכנזים שאם הוא בוץ יבש ומתפורר, אין לנקותו ואפילו בכסכוס הבגד מצידו הפנימי, לפי שדומה לטוחן[6].

[1] שבת קמא ע"א.

[2] סימן שב סעיף ז.

[3] שם סעיף א, ועיין בתשובה הקודמת.

[4] משנה ברורה שם ס"ק לו, ביה"ל שם ד"ה 'דהוי טוחן', ושער הציון שם ס"ק מא, וכ"כ כף החיים שם ס"ק מח.

[5] ט"ז שם ס"ק ו, הובאו דבריו בערוך השולחן שם סעיף יז, בשו"ע הרב שם סעיף יז-יח, ובכף החיים שם ס"ק נה.

[6] לעומת זאת מנהג רבים מהספרדים (ספר הליכות עולם ח"ג הלכות ניקוי וקיפול הבגדים סעיף ט, ילקוט יוסף שם סעיף יז) להקל בכך, ולפי שהשו"ע הביא דעה זו רק בשם "יש מפרשים", וכן נראה דעת הט"ז (שם) שכתב שכשלא נצרך לדבר הנטחן אין בו משום איסור טוחן. ועיין עוד בספר שולחן שלמה (שם ס"ק יד) שאם אין ודאות שיבוא לידי איסור טוחן, הוי דבר שאינו מתכוון ושרי.