פרק ג

שאלה: באיזו מידה יהיה רשאי חייל ששמר במשטח הטנקים, לנער את בגדיו שהתלכלכו באבק? האם חייל שבמהלך סיור רגלי הסתבכו קוצים בבגדיו, רשאי להוציאם?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "המנער טליתו בשבת - חייב חטאת, ולא אמרן אלא בחדתי כו' ולא אמרן אלא באוכמי כו', והוא דקפיד עלייהו (כלומר, אין איסור אלא בניעור טלית חדשה ושחורה, שכן רק בבגד כזה, גורם הניעור לשיפור מראה הטלית עד שנחשב כמכבס, ואף בכך אין איסור אלא כשאותו אדם מקפיד על לבוש נקי). עולא איקלע לפומבדיתא, חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו (מנערים בגדיהם), אמר: קמחללין רבנן שבתא! אמר להו רב יהודה, נפוצו ליה באפיה, אנן לא קפדינן מידי".

דעת רבים מהראשונים[2] שכל דין זה לא נאמר אלא בניעור טל מהבגד, וכדרך כיבוס במים, אך בניעור אבק גרידא אין איסור, אולם יש מהראשונים[3] שנקטו שאף בניעור אבק מהבגד יש משום ליבון.

וכן נחלקו הפוסקים, השו"ע[4] כתב: "המנער טלית חדשה, שחורה, מן הטל שעליה, חייב, שהניעור יפה לה כמו כיבוס, והוא שמקפיד עליה שלא ללובשה בלא ניעור", משמע שבניעור אבק גרידא אין איסור, וכן מקילים רבים מהספרדים[5], ואילו הרמ"א הוסיף: "יש אומרים דאסור לנער בגד מן האבק שעליו, אם מקפיד עליו, וטוב לחוש לדבריו", וכן מנהג האשכנזים[6].

והנה בפשטות אין איסור אלא בבגד חדש ושחור, אולם כתבו האחרונים[7] שיש להיזהר אף בשאר בגדים שמקפיד על מראיהם.

עוד יש להוסיף שמבואר ברמב"ם[8]: "מי שנסתבכו בגדיו בקוצים, מפרישן בצינעה ומתמהמה כדי שלא יקרע", וכעין זה העיר הרמ"א[9]: "אבל מותר להסיר הנוצות מן הבגד בשבת", אמנם יש שנקט[10] שאין להקל אלא בדבר המונח על הבגד אך אם הסתבך בתוכו אין להסירו, אולם אחרים בארו[11] שניתן להסיר אף נוצות וקוצים שהסתבכו בגוף הבגד, לפי שלעולם נחשבים ללכלוך חיצוני ורק בניעור לכלוך הדבוק ובלוע בבגד יש משום ליבון.

לפיכך לכלוך שנמצא על גבי בגד, אבל אינו בלוע בתוכו, אין בהסרתו משום ליבון, ועל כן מותר לנער גרגירי חול מעל הבגד, ולדעת רבים ניתן אף להסיר קוצים שהסתבכו בבגד (אך יזהר להסירן בנחת, שלא יקרע את הבגד).

מנהג הספרדים להקל אף בניעור אבק מבגדים, ואילו מנהג האשכנזים להחמיר בכך, כל שמקפיד על נקיון הבגד עד שאינו לובשו בלא ניעור. לאור זאת, חיילים הלובשים מדי עבודה ואינם מקפידים על נקיונם כל כך, רשאים להקל בכך, ומ"מ טוב שינערו את האבק שלא כדרכם בחול אלא כלאחר יד[12].

[1] שבת קמז ע"א.

[2] תוס' שם ד"ה 'המנער טליתו', ועוד.

[3] רש"י שם.

[4] סימן שב סעיף א.

[5] ספר הליכות עולם ח"ג הלכות ניקוי וקיפול הבגדים סעיף ז, ילקוט יוסף שם סעיף ט, ומ"מ הוסיף שטוב להחמיר ולנער את האבק בשינוי.

[6] שמירת שבת כהלכתה פרק טו סעיפים כה-כו.

[7] הגר"מ אליהו בהערותיו לקיצור שו"ע סימן פ הערה כז, ע"פ הבן איש חי שנה שנייה פרשת ויחי אות ח. ועיין גם בשמירת שבת כהלכתה שם סעיף כו שהחמיר בכל בגד כהה.

[8] פכ"ב משבת הכ"ד, ע"פ הירושלמי שם פ"ז ה"ב.

[9] שם.

[10] פרי מגדים (א"א שם ס"ק ד) ע"פ הלבוש.

[11] עיין באריכות בספר מנוחת אהבה פרק יב הערה 54, וכפשט לשון הרמב"ם הנ"ל, וכן נראה בשער הציון שם ס"ק ט.

יש להעיר שהראשונים דנו במלאכת ליבון וקריעה שיש בהוצאת קוצים מבגד, ומשמע שאין בכך משום איסור טלטול מוקצה, ונראה שהקלו בענין זה לפי שהוא מקום צער, או שהקוצים נידונים כגרף של רעי שמותר להרחיקו.

[12] ראה ביה"ל שם ד"ה 'לחוש לדבריו'.