פרק ט

שאלה: כיצד יש לנהוג בענין פתיחת אריזות ציוד מתכלה (כתחמושת, סוללות, שקיות חימום, ציוד חבישה וכד') שישנה סבירות גבוהה שיהיה בו צורך בשבת, האם יש להשתדל לפתוח את האריזות מבעוד יום, או שניתן לדחות את הפתיחה לשבת? האם מותר לפתוח קופסאות שימורים ופחיות באמצעות משיכת טבעת הגורמת לחיתוך המכסה או הלשונית באופן חלק ויפה?

תשובה: שנינו^[1]: "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי", ומבואר באחרונים^[2] שכל שיש בו צורך לשבת כלול בכלל דין זה, אף שאינו דבר מאכל.

ונחלקו ראשונים בביאור דין זה ובטעם שאין בשבירת החבית משום איסור 'סותר', רש"י^[3] למד שכלל אין איסורי בנין וסתירה בכלים (ובניית כלים אסורה משום 'מכה בפטיש'), ואילו דעת שאר ראשונים^[4] שישנם מצבים שמתחייבים אף על בנין וסתירה בכלים, והמשנה שהתירה את שבירת החבית עוסקת ב'מוסתקי', היינו בחבית רעועה העשויה משברי חרס מדובקים, שמחמת גריעותה אין עליה שם כלי חשוב, וממילא אף אין איסור בסתירתה.

פסק השו"ע^[5] כדעת שאר הראשונים: "אין בנין וסתירה בכלים, והני מילי שאינו בנין ממש, כגון חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת, יכול לשברה ליקח מה שבתוכה, ובלבד שלא יכוון לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח, דאם כן הוה ליה מתקן מנא". ובהמשך^[6] הוסיף: "חותלות (סלים גרועים העשויים מענפי דקל) של תמרים וגרוגרות, אם הכיסוי קשור בחבל, מתיר וסותר שרשרות החבל וחותך אפילו בסכין, ואפילו גופן של חותלות, שכל זה כמו ששובר אגוזים או שקדים כדי ליטול האוכל שבהם".

מכאן למדו רבים מפוסקי דורנו^[7] שבמקום צורך אין לחוש לאיסור 'סותר' או 'מכה בפטיש'^[8] בפתיחת קופסאות שימורים באמצעות פותחן, הואיל ואין חשיבות כלי לאריזה עצמה (שהרי אין משתמשים בה שימוש חוזר), ופותחה בלא כוונה לתקן בה פתח יפה, (ויש אף שהורו^[9] להקל בפתיחת קופסאות שימורים ופחיות משקה באמצעות משיכת טבעת הגורמת לחיתוך המכסה או הלשונית באופן חלק ויפה, שהואיל ונועדו לשימוש חד-פעמי אין ביצירת הפתח חשיבות של 'מתקן מנא').

על דרך זו כתבו הפוסקים הנ"ל שאין לחוש לאיסור 'קורע'^[10] בחיתוך שקיות ניילון ובפתיחת ההדבקה של מכסי מארזי קרטון וכד', כל שאינו מייחס חשיבות כלי לאריזה עצמה, ופותחה בלא כוונה לתקן בה פתח יפה (ובשל כך יש שהורו^[11] להימנע מפתיחת שקיות חלב או סוכר כדרכו בחול, הואיל והדרך לפותחם באופן מדוקדק וזהיר בכדי שישמשוהו בעתיד^[12]).

ויש אף שהקלו^[13] שאין לחוש לאיסור 'מחתך'^[14] בשבירת חיבורי פלסטיק של גביעי לבן וכד', או בפתיחת פקקי פלסטיק של בקבוקים תוך שבירת הטבעות המחוברות אליהם, הואיל ואין כוונתו לחותכם לפי מידה, ואף נקטו^[15] שאין בכך משום 'מכה בפטיש', הואיל וצורת הכלי כבר נגמרה והחיבור קלוש ונועד להפרדה (אלא שיש מחמירים^[16] בפתיחת פקק מתכת של בקבוק יין, לפי שהפתיחה המפרידה את הפקק מהטבעת היא המחילה עליו שם כלי ראוי להברגה, וקודם לכן אין הטבעת ניכרת לעצמה, ועל כן הורו שהנצרך לכך ינקוב תחילה את הפקק ויבטלו מתורת כלי, ולאחר מכן יהא רשאי לפותחו^[17]).

ולמעשה, מנהג רבים להקל בכל ענינים אלה, ומכל מקום החושש לשיטות המחמירים, ופותח מארזים מבעוד יום, ובמיוחד מארזים הממשיכים לשמש לאיחסון התכולה עוד זמן מה, תבוא עליו ברכה (כל זאת כמובן, רק במידה ואין הדבר נוגד את ההנחיות המקצועיות או התברואתיות הרלוונטיות).

ובכל זה יש להיזהר לכתחילה מניקוב וקריעת האריזה במקום האותיות, בכדי שלא יעבור על איסור 'מוחק' (אף שיש שהקלו^[18] בכך, מאחר ומחיקה זו אינה על מנת לכתוב, ואין לו כל ענין בה).

ואגב ענין זה, יש לעורר על איסור בורר שיש בשפיכת שמן משימורי דגים וכד'[19].

[1] שבת קמו ע"א.

[2] כן מפורש בספר שולחן שלמה (סימן שיד אות ז, ו) שבמקום צורך מותר לקרוע שקית איחסון של בגדים, ושכן מוכח בתשב"ץ (הובא בכף החיים סימן שיד ס"ק ה) שהביא דין זה לענין שבירת חבית להוציא שופר מתוכה. ועיין גם בחזון איש (סימן סא ס"ק ב) ובשמירת שבת כהלכתה (פרק כח הערה טו) שהביאו יסוד זה לענין קריעת מעטפה בכדי להוציא מכתב מתוכה. אמנם הדוגמאות המובאות בדברי חז"ל לענין זה עוסקים באריזות של דברי מאכל, אולם לא מצינו בראשונים ובפוסקים הסתייגות והגדרה שדין אריזות של שאר דברים יהיה שונה, ועיין בר"ן (שם סא ע"ב מדפי הרי"ף) שכתב: "דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור, הכא משום צורך שבת שרי לכתחילה".

[3] שם ד"ה 'שובר אדם חבית' (וראה עוד רש"י שם מז ע"א ד"ה 'חייב חטאת').

[4] תוס' שם ורא"ש עירובין פ"ג סימן ה.

[5] סימן שיד סעיף א. ועיין בביאור הגר"א שם שנקט להלכה כשיטת רש"י. כמו כן יש לציין שהרי"ף שם והרמב"ם (פכ"ג משבת ה"ב) הביאו את דין שבירת החבית כפשוטו, ומשמע שלמדו שניתן לשבור אף חבית טובה לצורך אכילת תכולתה, ועיין בערוך השולחן (סימן שיד סעיף ח) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן מב) שכתבו שניתן לסמוך על שיטה זו למרות שהשו"ע לא הכריע כמותה.

[6] שם סעיף ח, ע"פ הגמרא שם קמו ע"א.

[7] שו"ת אגרות משה ח"א סימן קכב (אף שלמעשה הורה להימנע מכך בשל החשש מזלזול בכבוד השבת, ורק הקל במקום צורך גדול ובצינעא), שו"ת חלקת יעקב או"ח סימן קכא (ובלבד שאין הקופסה ממשיכה לשמש לאחר הפתיחה לאיחסון התכולה), שמירת שבת כהלכתה פ"ט הערה י בשם הגרש"ז אויערבך (ועיין עוד שם בהערה על סעיף יא שלמרות שלשיטתו הקופסה מוגדרת כלי משעת ייצורה, מ"מ אף אם יוצרה ע"י גוי, אין בה חיוב טבילה, לפי שהכשרתה לשימוש לאכילה נעשתה ע"י ישראל, ורק אם עומד להשתמש בה שימוש שני לצורכי אכילה, חייב להטבילה), ובשולחן שלמה (סימן שיד אות ה) הוסיף שאפילו כשהקופסה ממשיכה לשמש לאיחסון התכולה עד לגמר האכילה, מ"מ אין לכך חשיבות של כלי (שכן זהו כלי גרוע המשמש לאיחסון רק באופן זמני), כשם שנראה שהותרה שבירת החבית למרות שלא רוקנו את הגרוגרות לאלתר, ספר הליכות עולם ח"ד דיני בנין וסתירה בכלים סעיף ו, ילקוט יוסף סימן שיד סעיפים כ-כב, שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סימן לה (כל שלא היה באפשרותו לפותחם מבעוד יום), שו"ת מנחת יצחק ח"א סימן עז.

כל זאת בניגוד לשיטת החזון איש (סימן נא ס"ק יא) שהחמיר בכל ענין זה משום איסור 'בונה', והגדיר שקופסת שימורים היא כגוף אטום, ופתיחתה מחילה עליה שם כלי בר-שימוש. ומ"מ כתבו האחרונים (ראה שש"כ שם סעיף ג) שלשיטתו ניתן לנקוב תחילה את הקופסה בתחתיתה ולבטלה מתורת כלי, ולאחר מכן אין איסור בפתיחתה.

[8] ראה רמב"ם פ"י משבת הט"ז שמשמעות דבריו שפתיחת פתח אסורה מטעם זה.

[9] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן לב אות ג (ועיין בדבריו שם ובשולחן שלמה (שם אות ז, ד) שאף אין לחוש בכך לאיסור 'מחתך', לפי שאינו טורח כלל לחתוך ע"פ המידה ואין לו ענין במידת פתח מסוימת), ילקוט יוסף שם סעיף כג, ובניגוד לדברי שו"ת אור לציון (ח"ב פרק כז תשובה ו) והגרי"ש אלישיב (מובא באורחות שבת פרק יא סעיף מג) שהחמירו בכך.

[10] עיין בביאור הלכה (סימן שמ סעיף יד ד"ה 'ולא נתכוון לקלקל') שמלאכת קורע האסורה מן התורה אינה רק בקריעה על מנת לתפור, אלא בכל קריעה שענינה תיקון, וכשקורע בכדי לקלקל איסורו מדרבנן. ברם, כאן שאין כלל חשיבות לאריזה, מותר אף לקרוע, וכשבירת קליפי אגוזים. ועיין עוד בספר קהילות יעקב (שבת סימן לו ס"ק ב) שבאר ש'הקורע בחמתו או על מתו' סוף סוף חפץ בקריעה, משא"כ בנידון דידן שאין לו כל ענין בקריעה, ומבחינתו היה עדיף שהמארז כלל לא יהיה סגור.

[11] שמירת שבת כהלכתה פ"ט הערה יא.

[12] אולם יש לציין שבשו"ת אז נדברו (ח"א סימן עט אות קמא), בשמירת שבת כהלכתה (שם הערה יט בשם הגרש"ז אויערבך), ובספר אורחות שבת (פרק יב סעיף כד), כתבו שכשההדבקה קלה ומיועדת לפתיחה (כמכסים של גביעי לבן או שקיות חטיפים), אין להחשיב זאת כיצירת פתח חדש בגוף אטום, אלא כפתיחת מגופת החבית.

ועיין עוד בשש"כ (שם סעיף ד) שניתן לחתוך שקיקי סוכר קטנים אף במקום המיועד לכך, לפי שכלל אין לו ענין בשימורם, וגם אין בכך משום מלאכת 'מחתך', שהרי אין לו כל כוונה להשתמש בחלק החתוך.

[13] ילקוט יוסף סימן שיד סעיף ל בשם הגר"ע יוסף, ספר שולחן שלמה שם אות יג, ג. ועיין עוד שם (אות ט) שכל שכן שמותר להסיר את המכסה הפנימי של קופסת קפה נמס או הפקק הפנימי בקבוק שמן, שהרי אינם חלק מגוף הקופסה אלא דינם כעור שעל פי החבית.

[14] נאמר בגמרא (שבת עד ע"ב): "אמר רב מנשה, האי מאן דסלית סילתי (חתך עצים דקים למדורה) - חייב משום טוחן. אמר רב אשי, אי קפיד אמשחתא (לחתוך ע"פ מידה מדויקת) - חייב משום מחתך", ובהמשך הגמרא מבואר שגם הקוטם קצוות נוצות לצורך מילוי כר וכסת חייב משום מחתך, הרי שבכלל המלאכה כל חיתוך שנעשה בדוקא במקום מוגדר, ועל כן היה מקום לאסור הפרדת גביעי לבן זה מזה. אך למעשה הקלו בכך הפוסקים הנ"ל לפי שנקטו שדוקא חיתוך ע"פ מידה נאסר.

[15] שו"ת מנחת שלמה שם אותיות א-ב, שמירת שבת כהלכתה פ"ט סעיף יז ובהערה שם, שו"ת משנה הלכות ח"ז סימן מז.

[16] מנחת שלמה ושש"כ שם.

אולם בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סימן מב) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סימן מה) חלקו על הבנה זו, ונקטו שהפקק נחשב לכלי עוד קודם פתיחת הבקבוק, וחיבורו לטבעת נועד לפירוק בקל, ועוד, שאין כוונתו לתיקון הכלי אלא לפתיחת הבקבוק, ולענין תיקון כלי אין איסור אלא כשכוונתו לכך (כמבואר במ"מ פי"ב משבת ה"ב).

[17] ובשש"כ (שם הערה סא) הוסיף שניתן גם להקל אם יש לו פקק אחר, או שמתכוון להשליך את הפקק לאלתר, הואיל ובכך אין להחשיב את פעולתו ליצירת פקק (שכן מצינו שמותר למעט ענבי הדס כשיש לו הדס אחר), ועיין בספר בנין שבת (ח"א פרק כא) שציין שכן הדין דוקא בדבר שאין לו שם כלי גמור, שפעמים ממשיכים להשתמש בו ופעמים משליכים אותו, אך כשמתקן כלי גמור, מתחייב גם אם כוונתו להשליכו.

[18] ילקוט יוסף שם סעיף יט, אור לציון שם תשובה ז, ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק לג הערה כט) שהקל לחולה שאין בו סכנה לפתוח במקום צורך מארז תרופות וכדורים, הגם שיקרע אותיות בפתיחתו.

[19] עיין שמירת שבת כהלכתה (מהדו"ח פרק ג סעיף כ) וילקוט יוסף (סימן שיט סעיפים מז-מח) שחילקו בין הדגים ושמנם הנחשבים לתערובת, לבין חמוצים ומימיהם שאינם נחשבים לתערובת וניתן לשפוך את מימיהם.