פרק ח

שאלה: תורן חמ"ל מחקרי בחיל המודיעין הנצרך להגיש חומר מעודכן לבכירים, ובשל סיווגו עליו לשולחו במעטפה סגורה, האם צריך להשתדל לסוגרה בשינוי (כגון באמצעות הפעלת מהדק הסיכות ע"י מרפקו)? ומה דין פתיחת מעטפה הסגורה באמצעות סיכות מהדק? כיצד ינהג סמב"ץ הנצרך מסיבות מבצעיות לתלות מפה על גבי לוח תצוגה, או שילוט הכוונה בכניסה לבסיס למיקום קפ"ק מפקדים?

תשובה: כפי שהתבאר^[1], חל איסור 'תופר' על חיבור ואיחוד של יריעות זו לזו. ואכן כתבו מפוסקי דורנו^[2] שאף חיבור דפים באמצעות מהדק סיכות ('שדכן') בכלל איסור זה (ועל כן הנצרך להדק מעטפה בשל נסיבות מבצעיות, ישתדל להדקה בשינוי).

עוד התבאר שאין איסור 'תופר' חל על חיבור ואיחוד של עצמים העומדים ומיועדים לפתיחה וסגירה. על דרך זו יש מפוסקי דורנו^[3] שכתבו שניתן להקל בשימוש במדבקות רב פעמיות (הנפרדות בנקל מן הנייר שהודבקו בו בלא לקורעו), ויש אף שהקלו^[4] להשתמש בנעצים (צבעוניים) בעלי ראש נשלף, כשנועצם בלוח שעם.

עוד יש להוסיף שהנצרך, בשל נסיבות מבצעיות (כגון בעת היערכות שאינה סובלת דיחוי לקראת מבצע), להדביק בשבת מפה על לוח תצוגה וכד', יעדיף, במידת האפשר, להדביקה על משטח קשיח, ולא על דפים אחרים וכד', שכן יש שכתבו^[5] שמעיקר הדין אין איסור 'תופר' בחיבור לעצמים קשים, כמו כן יש לציין שמאחר וניכר במצבים אלה שההדבקה עראית, ודעת רבים מן הפוסקים^[6] שמעיקר הדין אין איסור 'תופר' בתפירה הניכרת שאינה של קיימא (אלא שאין להקל בכך בפני עם הארץ), לפיכך ניתן לחברם כדרכו בחול.

[1] בתשובה הקודמת.

[2] שו"ת אז נדברו ח"א סימן נח, שמירת שבת כהלכתה פרק כח סעיף ה, ספר אורחות שבת פרק יא סעיף יא.

[3] שמירת שבת כהלכתה מהדו"ח פרק כח סעיף ח, שו"ת חוות בנימין ח"א סימן כח.

[4] ספר שלמי יהונתן סימן שמ אות סא, הגם שבתקיעת מסמר בקיר יש משום איסור בונה (ראה משנה ברורה סימן שיד סוף ס"ק א).

[5] עיין בענין זה בביה"ל (סימן שמ סעיף יד  ד"ה 'הרי זה תולדת תופר') שכתב שאף בהדבקת עץ לעץ יש משום תופר, ולעומת זאת, עיין בשמירת שבת כהלכתה (פ"ט סעיף כד ובהערה שם) שהאריך לבאר שנראה שדוקא בדברים רכים שייך האיסור, ולא מסתבר שהמדבק אבנים זו לזו יתחייב משום תופר. אמנם למעשה לא התיר שם להדיא הדבקה על משטח קשיח, אך מ"מ התיר לצנן בקבוק במים, למרות שפסיק רישא שהנייר יוסר ממנו, וזאת בצירוף העובדה שאינו מסירו בידיים, וכן לפי שהוא דבר שאינו מתכוון ולא איכפת ליה.

[6] עיין רמ"א (סימן שיז סעיף ג) שכתב: "אסור לנתק או לחתוך זוג של מנעלים התפורים יחד כדרך שאומנים עושין, אע"ג דהתפירה אינה של קיימא, דאין חילוק בתפירה בין של קיימא לאינה של קיימא. ויש מתירין בתפירה שאינה של קיימא, ואין להתיר בפני עם הארץ". ודעת רבים (שו"ע הרב שם סעיף ז, שמירת שבת כהלכתה פרק טו הערה רט, ובאריכות בשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן כד) שהלכה כדעה המקילה.