פרק ב

שאלה: האם בתנאי חורף קשים, ניתן לקשור את יריעות האוהל המתנפנפות בקשר כפול (כשלא מתאפשר לקושרם בקשר עניבה)? מה דין קשירת הנעליים ב'צמה נחלאווית'? האם מותר לקשור את ספר התורה בקשר עניבה, גם כשמסתבר שיפתחוהו שוב רק לאחר ימים רבים? כיצד ינהג חייל שרצה להתיר את קשר העניבה שבנעליו, ובטעות נוצר לו קשר כפול?

תשובה: כפי שהתבאר^[1], יש להחמיר בקשר אומן אפילו כשקושרו לזמן קצר ביותר, וכתב הרמ"א^[2]: "יש אומרים דיש ליזהר שלא להתיר שום קשר שהוא שני קשרים זה על זה (או קשר בודד בקצה החוט או השקית וכד'), דאין אנו בקיאים איזה מיקרי קשר של אומן כו', ומכל מקום נראה דבמקום צערא אין לחוש ומותר להתירו, דאינו אלא איסור דרבנן, ובמקום צער לא גזרו".

אולם יש מן הפוסקים^[3] שחלקו על דין זה ונקטו שקשר כפול אינו נחשב לקשר אומן, על כן מנהג הספרדים^[4] להקל בכך אף במקום צורך גרידא, כל שדרך להתירו בתוך שבוע, ואילו מנהג האשכנזים להקל בזאת רק במקום צער^[5] (כקשירת עגינת אוהל בתנאי חורף קשים).

עוד כתב השו"ע^[6]: "עניבה מותר, דלאו קשר הוא", והעירו האחרונים^[7] שאף עניבה ע"ג עניבה (בלא לקשור את הלולאות זו לזו) מותרת (ומכאן שאין כל מניעה לקשור את הנעליים באמצעות 'צמה נחלאווית'). הוסיף הרמ"א: "הגה, ואפילו אם עשה קשר אחד למטה, נוהגין בו היתר", ובפשטות כוונתו שמותר לעשות עניבה ע"ג קשר אפילו כשדעתו שתתקיים כך לעולם, אולם יש מן הפוסקים^[8] שחלקו על היתר זה, ולמעשה מנהג הספרדים^[9] להקל בשופי בקשר כזה, דוקא כשעומד להתירו תוך שבוע, ואילו מנהג רבים מהאשכנזים^[10] להחמיר בעניבה ע"ג קשר, מלבד כשמתעתד להתירו תוך יממה.

למרות כל זאת הורו מפוסקי דורנו^[11] שאף למנהג האשכנזים ניתן להקל ולקשור את ספר התורה בשבת בעניבה ע"ג קשר, כל שעומד להתירו תוך שבוע, שהרי: א. דעת הרמ"א שניתן להקל בכל עניבה ע"ג קשר. ב. מבואר בשו"ע שלצורך מצוה ניתן להקל בקשר שאיסורו מדרבנן, וכאן יש לחוש שאם לא יקשרנו כראוי, יבוא לידי ביזיון. ג. כפי שהתבאר, אף למנהג האשכנזים ניתן להקל במקום צורך בקשר שעומד להתירו בתוך שבוע.

ברם, אין להקל בקשירת ס"ת שאין רגילות לפותחו תדיר ויש לחוש שהקשירה תשאר כך זמן ממושך^[12], על כן במקרה זה עדיף לקושרו בקשר בודד, ולאחר מכן לחזק את הקשירה באמצעות תחיבת קצוות הרצועה לתוך הכריכה.

עוד יש להוסיף שכתבו האחרונים^[13] שהקושר עניבה ע"ג קשר, ובטעות נוצר לו קשר כפול, דינו כקשר שעשוי להתיר בכל יום, ומותר להתיר קשר זה. ואגב זה יש להוסיף שכתבו הפוסקים^[14] שכל קשר שמותר להתירו ואין הדבר עולה בידו, רשאי לחותכו, אלא שלא יעשה כן בפני עם הארץ, שמא יבוא להקל בכל איסורי קושר.

[1] בתשובה הקודמת.

[2] סימן שיז סעיף א.

[3] שערי תשובה (שם ס"ק א) בשם הברכי יוסף, ובילקוט יוסף (שם הערה טז) הביא שכן הוכיח שו"ת מעט מים (סימן ח) מהיתר השו"ע לקשור חבל לדלי שאינו קבוע בבור, ומסתבר שקשרו בקשר כפול. בדומה לזה כתב החזו"א (סימן נב ס"ק יז) שאיסור קשר כפול אינו אלא חומרא בעלמא, שהרי קי"ל קושרת אשה מפתח חלוקה, ובסתמא מדובר שעושה קשר כפול.

[4] ילקוט יוסף שם סעיף ח.

[5] בפשטות ההיתר הוא בין לקשור קשר כזה ובין להתירו, וכן מבואר בשמירת שבת כהלכתה (פרק טו הערה קסג), ועיין עוד שם שהביא דעה החולקת שדוקא להתיר קשר כפול הקלו במקום צער.

[6] שם סעיף ה, ע"פ הגמרא (שבת קיג ע"א): "חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו כו', עניבה בקשירה לא מיחלפא".

[7] משנה ברורה שם ס"ק כט.

[8] ט"ז שם ס"ק ז, מג"א שם ס"ק טו, שכן מוכח במרדכי שם אות שפו, ובשלטי גיבורים שם מא ע"ב מדפי הרי"ף, ולפי שקשר כזה עשוי להתקיים זמן רב.

[9] ספר הליכות עולם ח"ד מלאכת קושר סעיף א, ילקוט יוסף שם סעיף יא.

[10] משנה ברורה שם, שמירת שבת כהלכתה פרק טו סעיף נג.

[11] שמירת שבת כהלכתה שם הערה קעח בשם הגרש"ז אויערבך, ספר אורחות שבת פ"י סעיפים כז-כח, ובאריכות בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן כט.

[12] עיין בתשובה הקודמת שיש להחמיר בקשר העומד להתקיים יותר משבוע, ושיש הנוקטים שקשר לחצי שנה או שנה, נחשב לקשר של קיימא שאיסורו מן התורה.

[13] משנה ברורה שם ס"ק כג. ועיין עוד בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סימן לח) שבאר שכל החומרא בקשר כפול נובעת מחשש שהוא קשר אומן, אך אם נקשר מאליו, אין להגדירו כמעשה אומנות, על כן מותר להתירו.

[14] משנה ברורה שם ס"ק ז.