פרק ז

שאלה: כיצד ינהגו חיילים שפקדו עליהם לאבטח אירוע הכרוך בחילול שבת?

תשובה: הורו רבים מפוסקי דורנו[1] שאפילו מי שהכניס עצמו בפשיעה למצב סכנה (ואירוע רב משתתפים מוגדר ע"י כוחות הביטחון כמקום סכנה), מ"מ מחללים את השבת להצלתו. יתר על כן, אפילו לדעת מקצת פוסקים[2] שאין לחלל שבת להצלת המסתכנים בנפשם, מ"מ בדרך כלל נמצאים עמהם ילדים קטנים, שבכל מקרה אינם בכלל זה, וחובה להצילם[3].

לפיכך, ככלל[4], חייל שהוטל עליו לאבטח אירוע הכרוך בחילול שבת (ולא ניתן להשפיע על דחייתו ליום חול), ובאי האירוע נמצאים במקום סכנה, מחויב להשתתף בשמירה עליהם, למרות עוגמת הנפש שבדבר.

למעשה יש לדון כל מקרה של אבטחת אירועים כאלה לגופו, ולהיוועץ ברב היחידה כיצד לנהוג.

[1] שו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן טו פ"ד) שכן מבואר בדברי מספר פוסקים, ושכן לכאורה מוכח מדברי השו"ע (סימן שכט סעיף ז): "יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו, יהרגנו, והוי עסקי נפשות", הרי שלמרות שהישראל הכניס עצמו לידי סכנה, מ"מ יש להצילו. וכן הורה בשו"ת אגרות משה (ח"א סימן קכז) שכן מוכח מהיתר ההפלגה בים ג' ימים קודם השבת, למרות שמכניס עצמו למצב סכנה ויוצרך לחלל את השבת.

[2] הובאו בציץ אליעזר שם, ועיין גם בפמ"ג (סימן שכח משב"ז ס"ק ו) שכתב שאין עוברים על איסורי תורה בכדי להציל מומר (אם כי כידוע דעת רבים מפוסקי דורנו שיהודי בימינו המחלל שבת בפרהסיא, אינו מוגדר 'מומר' אלא 'תינוק שנשבה').

[3] כן כתב בספר הצבא כהלכה פרק כא סעיף ד בשם הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב.

[4] ראה בשו"ת משיב מלחמה ח"א סימנים ז, כה, וח"ב סימן קי, ובספר הצבא כהלכה שם. ועיין עוד בענין זה בשו"ת מלומדי מלחמה סימן מ, בספר באהלה של תורה ח"ב סימן מו, בשו"ת דבר חברון סימן תו, ובספר הלכות צבא פרק מט (שכתב שלמעשה כשיש ספק על היתר משימת אבטחה, יש לדאוג להשתבץ במשימה אחרת).