פרק ו

שאלה: האם ניתן לצרף מזון חם, או קרח, לרכב הנוסע לצרכים מבצעיים, בכדי שבמהלך נסיעתו יוביל את המזון לעמדות מרוחקות? האם חייל שחפץ להתפלל במנין, רשאי להצטרף לסיור רכוב שבין כך מגיע ליישוב הסמוך?

תשובה: נהיגה ברכב בשבת כוללת איסורי תורה רבים, שכן כל לחיצה על דוושת הדלק מציתה מאות הצתות במנוע הרכב, עצירת הרכב מפעילה את אורות הבלם האחורי, ועוד. לפיכך כתבו הפוסקים[1] שאף כשרכב נוסע בהיתר, אין לצרף אליו נוסעים או משאות שאין היתר להסיעם, שכן תוספת זו מצריכה הפעלה מוגברת של המנוע, ונמצא שנהג הרכב מרבה איסורי הבערה בגללם, וכל שכן נכון הדבר כשמאריך את הדרך בגללם, או כשעוצר במיוחד עבורם.

ברם, כבר העירו מפוסקי דורנו[2] שבמידה ומדובר ברכב כבד ובנוסעים בודדים או במשא קל, הרי שאין בצירופם השפעה על הפעלת המנוע, ועל כן אם אין מאריכים בגללם את מסלול הנסיעה, ואין עוצרים במיוחד עבורם, אין צירופם נוגע באיסור תורה, וכעין שמצינו בירושלמי[3]: "רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונא (אומר), ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו, מותר. רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונה (אומר), היה מפקח בגל ונתכוון להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו, מותר". ומ"מ הורו הפוסקים[4] שאף במקרים שאין איסור עצמי בהצטרפות לנסיעה זו (כגון שהנהג ורוב הנוסעים אינם יהודים), יש להימנע מכך בשל עובדין דחול, זילותא דשבתא ומראית עין, ורק במקום צורך גדול ניתן להקל בכך.

אכן, במידה והרכב נוסע אל מחוץ לתחום, הרי שיש בהצטרפות אליו אף איסור תחומין (מלבד אם חל עליהם פטור מדין 'מחנה היוצא למלחמה'[5]), אלא שיש להוסיף שנאמר בגמרא[6]: "בעי רב חנניא, יש תחומין למעלה מעשרה (טפחים) או אין תחומין למעלה מעשרה? עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך - דארעא סמיכתא היא (והוא כמהלך על הקרקע), כי תיבעי לך - בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה", ומבואר בראשונים[7] שמכיון שספק זה לא ניפשט, לפיכך אין להחמיר ביציאה מעל עשרה טפחים אלא במקום שאיסור היציאה הוא מן התורה, ועל כן נהגו[8] להקל על המפליג בספינה בהיתר והגיע לנמל בשבת, שהואיל ואיסור תחומין בים אינו מן התורה, יש לו אלפיים אמה, ואינו כיוצא חוץ לתחום שאינו רשאי לצאת מד' אמותיו (ולשיטת הרמב"ם[9] שאין איסור תחומין חל בכרמלית מן התורה, יש שהורו[10] להקל בימינו, שאין רשות הרבים מצויה, בכל יציאה על גבי עמודים כעין אלו).

וכן פסק השו"ע[11]: "המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו, ומה שיהיה בדרבנן, יהיה ספיקו להקל. הגה, מיהו אם היה הולך בדרך זה כו' חוץ לי"ב מיל, אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא".

אולם כתבו הפוסקים[12] שאין פטור זה חל כשנמצא בעגלה הגבוהה י' טפחים, שהואיל ורחבה ד' על ד' טפחים, חשובה כארעא סמיכתא, ומכאן שאף המצטרף לרכב גבוה היוצא אל מחוץ לתחום, אינו נמלט מאיסור זה. אלא שמצינו פוסקים[13] שמקילים אף בכך, מאחר והאדם סוף סוף נמצא למעלה מי'.

(מלבד זאת, כשרכב נוסע אל מחוץ לעירוב ועובר מרשות לרשות, יש בהובלת חפצים בתוכו משום איסור 'הוצאה', אלא שמצינו באחרונים[14] שהקלו בשעת דחק לצרף חפצים לציוד שבין כך נדרש להוציאו, ולהעבירם יחד, מה גם שיש שנקטו[15] שכשהרכב נידון כרשות היחיד, אין בהעברת החפצים בתוכו משום איסור 'הוצאה').

לסיכום, הצטרפות לרכב הנוסע בהיתר עלולה להיות כרוכה באיסורים כהבערה (בהפעלה מוגברת של המנוע), העברה מרשות לרשות, ויציאה מחוץ לתחום, ואפילו לא יהיה בה משום איסורים אלה (מהטעמים שהתבארו לעיל), עדיין יש להימנע מכך בשל עובדין דחול ומראית עין^[16].

לפיכך למעשה אין להצטרף לרכב הנוסע בהיתר, אלא כשהנסיעה משיקה לצורך מבצעי, כהצטרפות רב לנסיעת היתר לשם חיזוק רוח הלוחמים, או ארגון תפילה בציבור וקריאה בתורה ב'שטחי כינוס' טרם כניסה ללחימה. או לצורך מצוה דרבים, כהצטרפות חייל לרכב סיור כדי לשמש שליח ציבור בימים נוראים (במוצב שאין בו ש"ץ), או להוציא את הרבים ידי חובת תקיעת שופר. אומנם לצורך מצוה גרידא, כגון בכדי להגיע למשפחתו, או לתפילה בציבור ביישוב סמוך, יש להקל בדבר רק כשהמצטרף חמוש ובקי בתרגולות הסיור כך שהוא מהווה תוספת לכח הסיור.

לעומת זאת נראה^[17] שאין לחוש למראית עין בהעברת מזון וחפצים באמצעות רכב הנוסע בהיתר, במיוחד כשהדבר משיק לצורך מבצעי (כהעברת מזון ולבוש חם ללוחמים^[18], או קרח במקום שבלעדיו עלולים להימנע משתייה ולהגיע להתייבשות). ברם, למעשה, בשל החשש מביצוע מלאכות נוספות אגב כן, אין לצרף פריטים לרכב הנע בהיתר אלא בשעת דחק, תוך היוועצות ברב היחידה, ותוך הקפדה שהרכב ישאר תמיד בתוואי הסיור שהוגדר לו, ושהנסיעה והעצירה לצורך העמסת או פריקת המזון תתקיימנה אגב עצירות המיועדות ממילא למנוחת הלוחמים, או לביקורת בעמדות השונות. כמו כן, במידה ויוצאים אל מחוץ לתחום, יקפידו להניח את הפריטים בתוך הרכב בגובה עשרה טפחים (80 ס"מ) מעל הקרקע[19].

[1] ראה שו"ת יהודה יעלה ח"א או"ח סימן נח בענין רכבת קיטור.

[2] עיין בענין זה בשמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיפים סד ועא, ובספר תורת היולדת פרק יד סעיף ב.

[3] שבת פי"ג ה"ו.

[4] עיין בשו"ת פני יצחק (ח"ה או"ח סימנים א-ב) שנקט כן ע"פ הגמרא (ביצה כה ע"ב) שאסרה נשיאת אדם בכיסא מפואר המיועד לכך, משום זילות יו"ט. בספר דברי שאול (נתנזון, סימן ג, מובא בשו"ת חלקת יעקב או"ח סימן קמד) שכתב: "אם ח"ו נתיר זאת, לא יוודע איפוא ענין שבת כלל, כי לא ישבות המסחר אף בשבת, כי יוכל לנסוע גם בשבת ומתוך כך יבוא להתיר כל המלאכות ח"ו, וע"כ אין להתיר". והוסיף שם החלקת יעקב: "והלכה זו נתקבלה בכל תפוצות ישראל, דאסור לנסוע ברכבת חשמלית בשבת ויו"ט". בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סוף סימן מד) שכתב: "ובדבר ליסע על האוטובוסים והרכבות ההולכים רק בעיר כו', ח"ו להתיר דבר מפורסם למעשה חול שנוסעים העיקר לעשות מסחר ועבודה ואיכא בזה חילול השם גדול. ויש גם ראיה קצת לאיסור מהא דביצה דף כ"ה כו'. וגם בכלל אין להורות קולא במילתא דתמיהא". וכן הורו הגר"מ פיינשטיין הגרשז"א והגריש"א (קובץ בית אהרון וישראל חלק נג עמ' עב), והילקוט יוסף (סימן רמח סעיפים ה- ו), שאין להקל בכך אפילו למי שנבצר ממנו להגיע לביהכנ"ס אלא באופן זה, ואפילו כשיש לחוש שהדבר עלול להביאו לניתוק מוחלט מהיהדות. ועיין עוד בהרחבה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סוף סימן כא) ובשו"ת עטרת פז (ח"ב או"ח סימן ב אות ב) שעל כן נהגו בכל קהילות ישראל להימנע מנסיעה ברכבות עירוניות ואוטובוסים של גויים, אף כשאין בהצטרפות אליהם כל איסור עצמי. ומ"מ עיין בספר חזון עובדיה (ח"א הלכות המפליג בספינה וההולך בשיירה סעיף ז, ע"פ שו"ת זבחי צדק סימן כד, שו"ת רב פעלים ח"א סימן כה, ושו"ת משפטי עוזיאל ח"א סימן ט) שהקל בכך לענין רופא או מוהל שנצרכים להגיע למקום מרוחק בעיר כשמן הנמנע ללכת לשם ברגל.

[5] עיין באריכות בענין זה להלן פרק מו תשובה ג.

[6] עירובין מג ע"א.

[7] רמב"ם בתשובה סימן שי, מובאת במ"מ פכ"ז משבת ה"ג.

[8] ראה שו"ע סימן תד, וכן מוכחת דעת ראשונים רבים בביאור סוגיית הגמרא (שבת יט ע"א) המתירה הפלגה בספינה ג' ימים קודם השבת.

[9] בתשובה שם.

[10] רע"א בהגהותיו לשו"ע שם, ברם הביה"ל (שם ד"ה 'והואיל ואין בימים') תמה על כך, ולמד מלשון הרמב"ן, השו"ע והרמ"א שלא נקטו כן להלכה.

[11] שם.

[12] ראה ב"י (סוף סימן רסו) ומג"א (שם ס"ק ז) שנחלקו אם הרוכב מחוץ לתחום ע"ג בהמה עובר משום איסור תחומין, אך ציינו שאין פטור למעלה מי' חל על נסיעה בעגלה בגובה זה, לפי שיש בה ד' על ד'. וכן מבואר בערוך השולחן שם סעיף יג, שו"ע הרב שם סעיף ז, כף החיים סימן תד ס"ק ה, ביה"ל שם ד"ה 'ואין בכל אחד ד"ט', ובשו"ת זבחי צדק או"ח סימן כג.

[13] עיין שו"ת חתם סופר (ח"ו סימן צח) שלמד כן משיטת הרא"ם המובא במג"א (סימן רמח ס"ק ז) שנקט שאף כשקרקעית הספינה נמצאת פחות מי' טפחים מהקרקע, מ"מ אם יושב אדם בספינה למעלה מי', אינו מתחייב באיסור תחומין, ובאר החת"ס טעמו, לפי שכשהאדם עצמו נייח, ורק ה'קרקע' שתחתיו ניידת, אין להחשיבו כעובר על איסור "אל יצא איש ממקומו" (ורק כשהוא למטה מי', חשוב כעומד על הקרקע ממש, והקרקע קביעא), והוסיף: "ומכל שכן עגלה המתגלגל והאדם היושב עליו אפילו ברוחב ד' אין ניחא תשמישתא ואינו יכול לעמוד ולא לילך כי אם יושב כאסור שם, פשיטא שיש להתיר".

ברם, יש לציין שהחת"ס עצמו (שם סימן צז) חש לשיטות הראשונים האחרות, והחמיר בנסיעה בקרון גבוה (ועיין בדבריו שאף הוסיף שבטלטולי הדרך יש משום איסור תורה של פגיעה במנוחת השבת), ורק במקום צורך גדול, כגון לצורך נסיעת רופא, הקל (בח"ה בהשמטות סימן קצד) בהסתמך על שיטת רשב"ם (עירובין מג ע"א תוד"ה 'הלכה כר"ג') שכשהגוי מוציאו בעגלה (ואפילו אינה גבוהה י"ט) אל מחוץ לתחום אינו עובר באיסור תורה, ואף שלבסוף הרשב"ם חזר בו, היינו רק בגלל החשש שירד ממנה בשבת ויצא אל מחוץ לד' אמותיו. וכן הורה בשו"ת היכל יצחק (או"ח סימן כו) ע"פ הרשב"ם הנ"ל שחייל יעדיף יציאה מחוץ לתחום ברכב גבוה, על פני יציאה ברגל, ושכן מצינו בשערי תשובה (סימן שה ס"ק ה) שהביא שהנמלט אל מחוץ לתחום יעדיף יציאה ע"ג עגלה גבוהה, על פני הליכה רגלית.

ועיין עוד בספר תורת היולדת (שם הערה ג) שהביא בשם שו"ת שם אריה (אהע"ז סימן לג) ושו"ת טוב טעם ודעת (מהדו"ק סימן קצב) שהקלו לצרף מלווה ליולדת הנוסעת ע"ג עגלה גבוהה י"ט (למניעת איסור ייחוד עם הנהג הגוי). ובאריכות בענין זה במאמר הרל"י הלפרין בספר הזיכרון לגר"י ניסים ח"א, ובספר שבת ומועד בצה"ל עמ' עז-פב.

[14] החפץ חיים בספר מחנה ישראל פרק לא סעיפים א-ג.

[15] שמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף סה, ועיין באריכות בענין זה להלן פרק מד תשובה יב.

[16] ועיין באריכות בשו"ת קשרי מלחמה (ח"ד סימן יא) שחילק ע"פ שו"ת רע"א (תניינא סימן סח) בין חשש מראית עין הנובע מטעות בהבנת המציאות, שאסרו חז"ל, לבין חשש מראית עין הנובע מטעות בהבנת הדין, שאינו בכלל האיסור, ועל כן אמנם אסרו חז"ל הצטרפות לרכבת הנהוגה ע"י גויים, בשל החשש שלא יכירו במציאות המיוחדת ויטעו לומר שמותר לנסוע ברכבת בשבת, אולם הצטרפות לרכב הנוסע לצורך בטחוני אינה בכלל האיסור, שכן הרואה מבין היטב את המציאות, ורק טועה בדין וסובר שהצטרפות לנסיעה כזו אסורה. (מה גם שאפשר שאין כלל איסור בנסיעה ברכב ביטחון, שכן העומד מן הצד מבין שהרכב נע בהיתר ואין כלל לחוש בכך מראית עין).

[17] כן נראה משמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף סד-סה, שו"ת אגרות משה ח"ה סימן ל, וספר תורת היולדת פרק יז, שדנו בצירוף חפצים משום העמסה על פעולת המנוע ומשום תחומין וכד', ולא הזכירו שיש בדבר משום מראית עין ועובדין דחול, וכן הורה בשו"ת מלומדי מלחמה סימן סה.

[18] ועיין בשו"ת משיב מלחמה (ח"א סימן כד וח"ב סימן קיד), ובספר שבת ומועד בצה"ל (עמוד פג), שלעיתים יש לראות בנסיעה מיוחדת לצורך העברת מזון חם ללוחמים, חלק מהצרכים החיוניים לעוסקים בהצלת נפשות, וכעין שמצינו שהעדים שהותרו לחלל שבת בכדי לבוא להעיד על קידוש החודש הותרו גם לשאת עימם מזונות.

[19] ועיין להלן פרק מו תשובה ג שבלאו הכי יש הנוקטים שרכב סיור נידון כ'מחנה היוצא למלחמה' ופטור מדין תחומין.