פרק ג

שאלה: האם חיילי צוות הממתינים לאינדיקציה לצורך יציאה לפעולה, רשאים לצאת ביום ששי לחופשה בביתם, למרות שקיימת סבירות גבוהה שייקראו לחזור ליחידה בשבת? האם מותר למפקד שאמור לצאת לפעילות מבצעית בשבת אחר הצהריים, לנסוע לביתו קודם השבת תוך ידיעה שיהא עליו לשוב לבסיס בשבת?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן, אין מפליגין בספינה פחות משלושה ימים קודם לשבת, במה דברים אמורים, לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה, שפיר דמי".

ונחלקו ראשונים בביאור דין זה, יש שנקטו[2] שאיסור ההפלגה קודם השבת נובע מחשש שייקלע בשבת למצב של פיקוח נפש ויאלץ לעשות בה מלאכות אסורות, והואיל ונראה כמַתְנֶה לחלל את השבת, על כן אסרוהו בזה דוקא בימים הסמוכים לשבת, אך לא קודם לכן (ואילו לדבר מצוה התירו להפליג אף תוך ג' ימים, למרות החשש שיאלץ לחלל את השבת).

ויש שנקטו[3] שאפילו מתחילת השבוע אסור לצאת להפלגה שיש לחוש שיבוא על ידה לחילול שבת, וכל הסוגיה עוסקת בהפלגה שלא קיים בה חשש כזה, ומ"מ אין לצאת אליה בג' הימים הסמוכים לשבת, לפי שהשהות בספינה המיטלטלת בים פוגמת בעונג השבת, ורק אם יצא להפלגה קודם לכן, הורגל כבר להפלגה ובידו לענג את השבת (ולהפליג לדבר מצוה רשאי אף תוך ג' ימים למרות שפוגם בעונג השבת, לפי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה).

פסק השו"ע[4]: "הא דאין מפליגין בספינה פחות משלושה ימים קודם השבת, הטעם משום עונג שבת, שכל שלושה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול", ואילו בהמשך[5] כתב: "היוצאים בשיירה במדבר, והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת, כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם, ג' ימים קודם שבת אסורים לצאת, וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת, ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש, מותר, ואין כאן חילול", ובארו האחרונים[6] שהשו"ע פסק כדעה שמותר בחציו הראשון של השבוע (ולצורך מצוה אף בחציו השני של השבוע) לעשות פעולות שיביאוהו למצב סכנה בשבת, ומלבד זאת חש גם לדעה שיש להיזהר מלגרום פגיעה בעונג השבת.

א"כ מבואר שכעיקרון מותר לאדם להכניס עצמו במהלך השבוע למצב שיחייבנו לחלל את השבת לצורך פיקוח נפש, אלא שאין לעשות זאת בימים הסמוכים לשבת, מלבד במקום מצוה[7]. ברם, יש מהפוסקים[8] שכתבו שכל ההיתר אינו אלא כשספק אם פעולותיו עלולות להביאו לידי פיקוח נפש בשבת, אך אין לאדם היתר לבצע פעולות שודאי יביאוהו לידי פיקוח נפש בשבת.

עוד יש להוסיף שכתב הרמ"א[9]: "יש אומרים כל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו, חשוב הכל דבר מצוה, ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל, ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירה תוך שלושה ימים, כי חשובים הכל לדבר מצוה, ואין למחות בידן, הואיל ויש להם על מי שיסמוכו".

ומבואר בראשונים[10] שדוקא בענין זה הקלו להגדיר אף יציאה למסחר וכד' כדבר מצוה, לפי שעצם האיסור להיכנס למצב שיהיה בסכנה בשבת (או למצב שייפגע עונג השבת) אינו חמור כל כך, ועל כן הקלו בו לכל ענין חשוב.

למעשה כתבו האחרונים[11] שבמקום שלא נהגו להקל, אין ראוי להקל אלא ביציאה לצורך קיום מצוה גמורה, אם לא בשעת דחק. על כן אין להקל אלא ביציאה לצורך תפילה בציבור ושמיעת קריאת התורה, ומסתבר[12] שגם נסיעה למשפחתו המשבחת את עונג השבת חשובה כיציאה לצורך מצוה.

(מעבר לכל זה יש לציין שמסתבר שיש לחלק בין היוצא להפלגה, שבכך יוצר בעצמו את מצב הסכנה, לבין חייל היוצא לחופשה שיתכן שיוזעק ליחידתו בשבת, שמציאות הסכנה אינה נובעת ממעשיו[13]).

לפיכך חייל שקיבל חופשה בערב שבת, ויהיה עליו לשוב ליחידה לצורך ביטחוני בשבת, רשאי לנסוע לביתו (או להישאר שם), ואינו חייב להגיע ליחידה מערב שבת, אם הישארותו ביחידה בשבת גורמת צער גדול לו או למשפחתו. זאת, אף שבשל כך יאלץ לחזור בשבת ברכב ליחידה, שכן אין אדם חייב להצטער כדי לא לחלל שבת בהיתר, אלא שבמידת האפשר ישתדל להגיע ליחידה על ידי נהג גוי.

במיוחד ניתן להקל בזה כשכלל לא ברור שאכן יזעיקוהו חזרה לבסיס[14]. לעומת זאת, אם אין זה אלא מקרה חד-פעמי, או שמדובר בתורנות שיגרתית בשבת, ראוי להחמיר, ולהישאר ביחידה מערב שבת.

[1] שבת יט ע"א (ועיין עוד באריכות בכל סוגיה זו בספר שביתת הים לגר"א ולדנברג).

[2] בעל המאור שם ז ע"א מדפי הרי"ף, שו"ת הריב"ש סימן קא.

[3] רי"ף שם ע"ב.

[4] סימן רמח סעיף ב.

[5] שם סעיף ד.

[6] משנה ברורה בפתיחה לסימן שם.

[7] אולם מסתבר שאסור לאדם להיכנס בשבת עצמה למצב סכנה שיחייב אותו לאחר מכן לבצע מלאכות אסורות, ואפילו עושה כן לצורך מצוה, כגון שיוצא בשבת מהבסיס לתפילה ביישוב סמוך, ובשל כך יצטרכו לנסוע אליו בכדי לאוספו למשמרת (אולם אין להחמיר בכך אם מתעתד לשוב מהיישוב ברגל, ורק קיים חשש שמא יוזעק באופן חריג ויהא עליהם לנסוע אליו בכדי לאוספו, או אם היישוב נמצא באחריות היחידה ובין כך נוהגים מידי פעם לחנות בו במהלך הסיור).

אמנם מצינו ברמב"ן (שבת קלד ע"ב) שהתיר למול תינוק בשבת, למרות שידוע שבשל כך יאלצו לחמם לאחר מכן מים לרוחצו לצורך שמירת נפשו, אולם נראה שהיתר זה נובע מההיתר הייחודי של מילה בשבת, מה גם שבעל המאור (שם נג ע"א מדפי הרי"ף) חולק על הרמב"ן ואוסר למול במצב כזה, ועיין עוד באריכות בענין זה בספר שביתת הים פ"ו ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יט סימן יג.

[8] משנה ברורה שם ס"ק כו, ביאור הלכה שם ד"ה 'ופוסק עמהם לשבות', שו"ע הרב שם סעיף יג, ע"פ שו"ת המהריב"ל ח"ב סימן נג ושו"ת הרדב"ז ח"ד סימן עז.

לעומת זאת, האליה רבה (שם ס"ק יב) נקט שההיתר תקף גם כשודאי יבוא לידי חילול שבת, ועיין עוד בספר טל חיים (ח"א, סוגיית 'כניסה מכוונת לפיקו"נ') שהאריך להוכיח כשיטה זו.

[9] שם, ע"פ המרדכי שם פ"א אות רנח בשם ר"ת.

[10] שו"ת הריב"ש סימן קא.

[11] כן עולה מדברי המשנה ברורה שם ס"ק לו.

[12] כן מובא בשמירת שבת כהלכתה (פרק מ הערה סד, וביתר ביאור במהדו"ח שם הערה עא, ובספר הצבא כהלכה פרק כה סעיף יט) בשם הגרש"ז אויערבך, שיש להקל לרופא (או למפקד) המשובץ למשמרת בשבת, לשוב לביתו בער"ש, שכן אם בקביעות לא יימצא בביתו בליל שבת, יתבטלו הוא ובני ביתו מעונג השבת, ועל כן רשאי להקל, הואיל ויציאתו לדבר מצוה, ואינו עושה שום מעשה בקום ועשה בער"ש לגרום לחילול שבת. (אולם הוסיף שם שאם אין זה אלא מקרה חד-פעמי, ראוי להחמיר). כעין זה כתב גם בספר אורחות שבת פ"כ סעיף עא, וכן כתבו הגר"א נבנצל בהערות "ביצחק יקרא" על המשנה ברורה (סימן רמח), ושו"ת המורים בקשת (סימן 33) בשם הגר"מ אליהו והגר"ד ליאור. לעומת זאת יש לציין שבשו"ת אגרות משה (ח"א סימן קלא) הורה לרופא שמשמרתו בשבת וביתו מרוחק מבית החולים, לשבות מער"ש סמוך לביה"ח ולא בביתו. 

[13] וכן מבואר בשמירת שבת כהלכתה פרק לב הערה קד בשם הגרש"ז אויערבך.

[14] יש לציין, שלרוב אין במסגרת הצבאית וודאות שיהיה עליו לשוב בשבת, שכן כמעט תמיד יתכן שהמשימה תידחה מכורח נסיבתי מסוים. כעין זה התיר בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן סא) לחיילים יהודים לצאת להתפלל בביתם בראש השנה, למרות שבשל כך יהיה עליהם לשוב ליחידתם בנסיעה ברכבת בשבת, בנימוק שאין וודאות שאכן ישובו בשבת, שכן אפשר שבסופו של דבר לא יצטרכו לחזור, כגון שיתהווה שלום בעולם, או שלא יחושו בטוב.