פרק ב

שאלה: האם מוטל על חייל המשרת בבסיס חיל האויר ושובץ לשמירה בעמדה המרוחקת כשני ק"מ מהמגורים, להגיע אליה ברגל, או אף קודם השבת, בכדי להימנע מנסיעה אליה בשבת? האם איש מילואים שקיימת סבירות גבוהה שיגייסוהו בשבת, צריך להגיע ליישוב הסמוך לנקודת ההתייצבות, בכדי למעט בחילול שבת? האם חיילי סיור רכוב צריכים להשתדל להימנע בשבת מהדלקת המזגן ברכב (כשמנועים בשל נסיבות מבצעיות לפתוח את חלונות הרכב), גם כשהדבר גורם להם צער מרובה? האם מותר לסמב"ץ לצאת מהחמ"ל לחדר האוכל למרות שהדבר כרוך בטלטול מכשיר קשר והפעלת אינטרקום לכשישוב, ובאפשרותו לדחות את הארוחה לתום המשמרת, או לאכול מנת קרב בתוך החמ"ל? האם חייל שמשמרתו מסתיימת שעה לפני צאת השבת, צריך להתנדב להישאר בעמדה עד מוצ"ש בכדי למנוע ממחליפו להגיע אליו בנסיעה בשבת?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן: מי שאחזו בולמוס - מאכילין אותו הקל הקל, טבל ונבילה - מאכילין אותו נבילה, טבל ושביעית – שביעית", כלומר, אף במצבי סכנה המחייבים מעבר על איסור לצורך ההצלה, יש להשתדל לצמצם במידת האפשר את האיסור. וכן מצינו[2] שחולה שאמדוהו שנצרך לשתי גרוגרות (תאנים) לרפואתו, ולא מצאו אלא שתי גרוגרות בשני עוקצין (ענפים) ושלוש בעוקץ אחד, כורתים העוקץ שיש בו שלוש, ואם היו שתיים בעוקץ אחד ושלוש בעוקץ אחד, לא יכרתו אלא העוקץ שיש בו שתיים.

כיוצא בזה פשוט שמוטל על אדם להיערך מראש קודם השבת בכדי שלא יאלץ לעבור על איסורים בשבת, וכן נאמר בגמרא[3] שיש לחמם מים חמים קודם השבת בכדי שיוכלו לרחוץ תינוק לאחר מילתו, כעין זה מצינו[4] שאסור לאדם להפליג בספינה שלושה ימים קודם השבת, בכדי שלא יגיע למצב סכנה ויאלץ לחלל את השבת, ואף מובא בפוסקים[5] שיולדת העלולה ללדת בשבת, תכין צרכיה מבעוד יום, בכדי למעט בחילול השבת.

יחד עם זאת, הורו מפוסקי דורנו[6] שמסתבר הדבר שבכלל היתר פיקוח נפש בשבת כלול גם שאין מוטל על העוסק במעשה הצלה להגיע למצבי טירחה, הפסד, או צער מרובים בכדי לקיים ענין זה (מה גם שיש לחוש שאם נטריחו, עלול הוא להתרשל מהשתתפות מלאה בפעולות ההצלה).

עיקרון זה מוכח ממה ששנינו בענין היתר חילול שבת לצורך הגעת עדי קידוש החודש לירושלים: "מי שראה את החודש ואינו יכול להלך, מוליכין אותו על החמור אפילו במיטה, ואם צודה להם (חוששים מאויבים האורבים בדרך), לוקחין בידם מקלות, ואם היתה דרך רחוקה, לוקחין בידם מזונות", ודייקו מפוסקי דורנו[7]: "קשה להניח שהמדובר במשנה כאשר בלי המזונות לא יוכלו בשום פנים להגיע למקום העדות גם בדוחק, אלא מאחר והיציאה עצמה דוחה שבת, אינם מחויבים ע"פ דין תורה לדחוק עצמם ולהישאר בלי מזונות, גם כאשר בדוחק יוכלו לצום ולא לאכול, או לבקש מזונות אצל אחרים".

כן הוכיחו מדברי הרמ"א[8] שכתב לענין כהן שמצא מת מצוה ומחוייב להיטמא לו ולקוברו, אלא שבאפשרותו לשכור אחרים שיקברוהו: "הגה, יש אומרים אם אינו מוצא שיקברוהו, רק בשכר, אינו חייב לשכור משלו, אלא מיטמא, אם ירצה", דהיינו[9]: "כיון שהוא מת מצוה והתורה התירה אותו להיטמא, אין כאן שום עבירה, ואין צריך כלל לחפש עצות ולהפסיד ממון כדי להימנע מזה, כיון שאין זו עבירה אלא מצוה. וכיון שכן גם לענין פיקוח נפש אית לן למימר הכי, דכיון שפיקוח נפש דוחה שבת, אין זו עבירה, ואינו חייב להפסיד כלום משלו".

וכן למדו מהיתר כיבוי גחלת ברה"ר כשקיים חשש שמישהו יינזק ממנה[10], ואף אחד מן הפוסקים לא מזכיר את האפשרות שהמבחין באותה גחלת ברה"ר, יעמוד לצידה כל השבת ויזהיר מפניה.

במיוחד נראה שנכון להימנע מטירחה מרובה בעת פעילות הצלה כשהמדובר באיסורים מדרבנן, שכן מצינו בשו"ע[11]: "קוץ המונח ברשות הרבים, מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמות, ובכרמלית מותר לטלטלו להדיא, משום דחיישינן שמא יוזקו בו רבים, ובמקום היזקא דרבים לא גזור רבנן שבות", דהיינו, למרות שהיה ניתן להימנע מטלטולו המלא בכרמלית, מ"מ הורו חז"ל שבמקום איסור דרבנן אין לטרוח בשל כך. ואכן הורו מפוסקי דורנו[12] שלענין איסורי דרבנן במצבי פיקוח נפש השבת 'הותרה'.

על יסוד עיקרון זה כתב בספר שמירת שבת כהלכתה[13]: "חוטי חשמל שנפלו ברחוב ויש חשש שייגע בהם אדם, מותר להזעיק את חברת החשמל על מנת להפסיק את הזרם, ואין חיוב מעיקר הדין לעמוד שם במשך כל השבת כדי להתרות בבני אדם לבל יגעו בחוטים ויבואו לידי סכנה, ומ"מ המחמיר לעמוד שם, תבוא עליו ברכה".

כיוצא בזה כתב שם[14]: "מותר להדליק אור בשביל חולה מסוכן, אף אם אצל שכנו ישנה מנורה דולקת, אלא שהעמדתה לרשות החולה, תגרום לשכן צער וסבל גדול". ובהמשך[15] כתב: "אין האשה (העומדת ללדת) חייבת להימצא בקרבת בית החולים סמוך לשבת כדי להימנע מנסיעה בשבת, אם יש קושי בדבר".

לפיכך למרות שמצוה לחלל את השבת לצורך שמירת האומה וארצה, והזריז הרי זה משובח, עם זאת, גם במצבים מבצעיים יש להשתדל להימנע מחילול שבת, ואף חובה להיערך קודם השבת בכדי להימנע מאיסורים. אולם אין חובה להגיע למצבי טירחה, הפסד, או צער מרובים בכדי לקיים ענין זה, וכל שכן שאסור להשתדל בכך כשהשתדלות זו עלולה להביא לידי סכנה, או לפגוע בתיפקוד המבצעי, במיוחד נכון להקל בכך כשהמדובר בפעולות שאינן אסורות מן התורה אלא מדברי חכמים. למעשה נראה שאין גבול ברור לחובת ההשתדלות המוטלת בכדי למנוע חילול שבת במצבים מבצעיים, ויש לשקול כל מקרה לגופו כך שמידת ההשתדלות תהיה סבירה, הן מצד החייל הפרטי, והן מצד ההתנהלות המערכתית.

לאור זאת אין חובה לטרוח טירחה מרובה ולצעוד ברגל מספר קילומטר לעמדה מרוחקת, או להגיע אליה מבעוד יום, בכדי להימנע מנסיעה אליה בשבת[16] (וכל שכן שמשום פיקוח נפש אין לצעוד לעמדה כשההליכה בשטח כרוכה בסכנה[17]). על דרך זו חייל שמשמרתו מסתיימת לפני צאת השבת, ועיכוב בהחלפה מכביד עליו וגורם לו צער מרובה, אינו חייב להתנדב להישאר בעמדה עד מוצ"ש בכדי למנוע ממחליפו להגיע אליו בנסיעה בשבת[18] (ולענין אפשרות חזרתו למגורים בנסיעה, עיין להלן תשובה ה). כעין זה רשאים חיילי סיור רכוב (המנועים בשל נסיבות מבצעיות לפתוח את חלונות הרכב) להדליק (בשינוי) את מזגן הרכב בשבת, כשבלא זה נגרם להם צער מרובה הפוגם במוכנותם המבצעית (אך ראוי שילחצו על מתג הפעלת המזגן לפני הנעת הרכב, כך שאגב הנעת הרכב ידליקו גם את המזגן). ובאותה מידה אין חיוב לסמב"ץ לדחות את הארוחה לתום המשמרת, או לאכול מנת קרב בתוך החמ"ל, בכדי להימנע מיציאה מהחמ"ל לחדר האוכל, למרות שהדבר כרוך בביצוע (בשינוי) של פעולות האסורות מדרבנן (כטלטול מכשיר קשר, והפעלת אינטרקום לכשישוב[19]).

ומ"מ המחמיר בכל זה (והדבר אינו מסכן או פוגע בפעילות המבצעית), תבוא עליו ברכה.

[1] יומא פג ע"א.

[2] מנחות סד ע"א.

[3] עיין עירובין סח ע"א.

[4] שבת יט ע"א.

[5] ראה משנה ברורה סימן של ס"ק א, בשם ספר חסידים, וכעין זה בבן איש חי ש"ב תצוה אות יד, וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה (פרק לב סעיף לד): "חייב אדם להכין מבעוד יום כל דבר שיצטרך לו בשבת לצורך החולה שיש בו סכנה, ואסור לו לסמוך על מה שיהא מותר לו לחלל את השבת אם לא הכין מבעוד יום". וכן הורה בשו"ת משיב מלחמה (ח"ב סימן קי) שעל חיילי סיור המשובצים לשמירה בשבת, להגיע לנקודת היציאה קודם כניסת השבת.

[6] הגרש"ז אויערבך, באריכות בשו"ת מנחת שלמה ח"א סימן ז, והובאו דברים משמו בספר הצבא כהלכה פרק טז סעיף כא. שו"ת משיב מלחמה ח"ב סימן עא (באמצעו), ועיין גם בשו"ת דבר חברון סימן תמו.

[7] לשון הגר"ש גורן שם (וכעין זה כתב גם בח"א סימן כד).

(ברם, יש לציין שבשו"ת אגרות משה (ח"ה סימן כו) באר שהתירו להם לקחת בידם מזונות בשל החשש הרחוק שבלעדיהם עלולים להגיע לידי סכנה, ובשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ח) באר שבכדי שלא יהיו עדים ממרחק גדול שיחמירו על עצמם ויימנעו מנטילת מזונות, הורו חז"ל שכל עדי החודש רשאים ליטול עימם מזונות).

[8] יו"ד סימן שעד סעיף ג.

[9] לשון המנחת שלמה שם.

[10] ראה שבת מב ע"א.

[11] סימן שח סעיף יח.

[12] כן מובא בשמירת שבת כהלכתה (פרק לב הערה קצא) בשם הגרש"ז אויערבך, שכן מבואר בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן קיח אות ה) שחז"ל כלל לא קבעו את איסוריהם במקום פיקו"נ, וכדמצינו לענין חולה (כתובות ס ע"א) "במקום צערא לא גזרו רבנן". וכן כתב בספר הצבא כהלכה (פרק יז הערה 11 והערה 37) ששמע מהגרשז"א שאיסורי דרבנן שאין להם כל עיקר מן התורה, כגון איסור מוקצה, כלל לא נאסרו במקום פיקו"נ. וכן שמענו פעמים רבות מהגר"א נבנצל שאף מ"ד 'דחויה' מסכים שלענין איסורי דרבנן השבת 'הותרה'.

[13] פרק מא סעיף כב.

[14] פרק לב סעיף סה. וכעין זה כתב (שם סעיף עד): "מותר לבשל עבור חולה מסוכן אף אם אצל שכנו ישנו אוכל חם, אלא שהעמדתו לרשות החולה, תגרום לשכן צער וסבל גדול, כגון ששכנו ישן ויש צורך להעיר אותו, או שהלה יישאר ללא אוכל חם".

וכן הורו בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן טו סוף פרק יא, בשם שו"ת דברי מלכיאל וספר זית רענן) ובמנחת שלמה (שם), הואיל והמצילים עושים בהיתר גמור, ואילו על השכן היודע שמטפלים בחולה, לא מוטל כלל חיוב "לא תעמוד על דם רעך". ברם, סיים שם שמשום גמילות חסד ומצד קידוש השם, ראוי לכל מי שיראת ה' נגע בלבו, שיתנדב להציל את החולה מחילול שבת.

[15] פרק לו סעיף ז. וכעין זה כתב (שם פרק מ סעיף יג) שרופא הנמצא בכוננות אינו חייב להימצא בביתו כל שעות היממה, בכדי למזער את חילול השבת במידה ויזעיקוהו. וכן כתב (שם סעיף עב) שאין להעיר שכן משינתו כדי לבקשו להסיע חולה מסוכן, ואף אין להטרידו בזה, אם בשל כך יצטרך אותו שכן להישאר מנותק ממשפחתו במשך השבת. וכן כתב (פרק לב סעיף לד) שמעיקר הדין אין חובה לטרוח הרבה בער"ש בכדי למנוע את הצורך בחילול שבת לפיקו"נ.

[16] וכן כתבו בספר הצבא כהלכה פרק כה סעיף טז, ובשו"ת דבר חברון סימן שצא (עם זאת, עיין עוד שם סימן שפה שכתב שאמנם כשנוסעים לעמדה מרוחקת לא ניתן לדקדק עד היכן הנסיעה חיונית, אך מ"מ די בהבאתם לקרבת העמדה (כמובן, כל שאין בדבר מגבלה בטחונית), ואל להם לנסוע נסיעה מיותרת לצורך זה).

בדומה לזה, על המערכת הצבאית ככלל ועל הרבנות הצבאית בפרט, לדאוג מראש להסדרת מקום ראוי לשהייה בסמוך למקום הפעילות המתוכננת בשבת. אולם כשהדבר לא נעשה, ועל החיילים מוטל לאבטח קניון בשבת, אין הם מחויבים להגיע לקניון (או למקום הנמצא בטווח הליכה ממנו) מערב שבת בכדי למנוע את נסיעתם אליו בשבת, במידה וההערכות הלוגיסטית ותנאי השהייה במקום כרוכים בטורח רב. וכל שכן שלא חלה חובה הלכתית על מפקד שחייליו אמורים לחדור בליל שבת לשטח האויב ממוצב הממוקם בסמוך לגבול, להביאם ממחנה הקבע למוצב מערב שבת בכדי למנוע נסיעה זו בשבת, כאשר כתוצאה מכך עלול נוהל הקרב ללקות בחסר, או שעלולים להישכח פריטי ציוד חשובים. בדומה לזה נראה שאין חובה הלכתית על חיילי צוות איסוף הנדרשים לתאם את פעילותם הלילית עם חמ"ל האיסוף, לנסוע מבסיסם לחמ"ל (או לתחקיר אצל הרמה הממונה) מערב שבת בכדי להמנע מנסיעה זו בשבת, כשהדבר כרוך בטורח רב, כגון העדר אפשרות להתקלח, לסעוד סעודת שבת חמה ומשביעה, או לנוח לקראת הפעילות.

[17] כגון שהיא כרוכה בהליכה במעבר באיזור ששכיחים בו אירועי פח"ע, בחציית מסלולי המראה, או שההגעה הרגלית לשם עלולה לבלבל את השומרים ולגרום להם לפתוח באש חלילה.

[18] וכעין זה כתב בספר תורת היולדת (פרק נט סעיף ב) שרופא המסיים את עבודתו באמצע יום השבת, לא ימשיך בעבודתו עד מוצ"ש רק בכדי למנוע את הצורך בנסיעה בשבת של הרופא המחליף.

[19] ועיין עוד בענין זה להלן פרק מג סוף תשובה ו.