התעמלות אישית בשבת

התעמלות אישית בשבת

שאלה: האם מותר לחייל החפץ בכך, לצאת למד"ס פרטי בשבת?

תשובה: את הפסוק "וכיבדתו מעשות דרכיך" דורשת הגמרא^[1]: "שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול", על יסוד דין זה נאמר במקום אחר בגמרא^[2]: "אמר רבי זירא, מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפירקא בשבתא (מתחילה כשראיתי את החכמים רצים לשמוע את הדרשה בשבת), אמינא: קא מחליין רבנן שבתא, כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר, "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו'", אנא נמי רהיטנא".

וא"כ מבואר שמלבד לדבר מצוה, אין לרוץ בשבת, אלא שמובא בראשונים^[3] שהמתענג מריצתו רשאי בכך, וכן נפסק בשו"ע^[4]: "אין לרוץ בשבת אלא אם כן הוא לדבר מצוה כגון לביהכ"נ או כיוצא בו. בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם, מותר".

לעומת זאת נפסק בשו"ע^[5]: "אין מתעמלין, היינו שדורס על הגוף בכח (שפושט ומקפל זרועותיו) כדי שייגע ויזיע", והיינו לפי שיש בכך משום רפואה שנאסרה בשבת, ובארו מפוסקי דורנו^[6] שיש לחלק בין מצב שנהנה מעצם ההתעמלות, שאז מותר בה אף בשבת, לבין מצב שמתעמל לחזק את גופו, שאז מעשה ההתעמלות אסור.

מלבד כל זה יש מפוסקי דורנו[7] שכתב שחל איסור להתעמל ולבצע תרגילי מאמץ בשבת בשל הפגיעה במנוחת השבת, וכביאור הרמב"ן[8] שמצות השבת כוללת גם "שיהיה יום שביתה ומנוחה, לא יום טורח", ואפילו מדברים שאינם מלאכה.

לאור זאת אסור להתעמל בשבת, ובודאי שאין לערוך מד"סים, ברם, חייל פרטי המתענג מההתעמלות עצמה (ולא רק שמח בחיזוק גופו), רשאי להקל בכך בדרך אקראי, ואף זאת תוך זהירות מפגיעה במנוחת השבת וכבודה, וכמובן תוך זהירות משאר איסורים, כאיסור יציאה מחוץ לתחום, או כאיסורים הקשורים לרחיצת הגוף בשבת.

[1] שבת קיג ע"א.

[2] ברכות ו ע"ב.

[3] סמ"ק סוף סימן רפא.

[4] סימן שא סעיפים א-ב.

[5] סימן שכח סעיף מב.

[6] עיין שו"ת מלמד להועיל ח"א סימן נג, ושו"ת דבר חברון סימן ערה.

[7] שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סימן ד.

[8] ויקרא כג כד. ועיין בשו"ת חת"ס (ח"ו סוף סימן צז) שלמד מדברי הרמב"ן הללו שחל איסור מן התורה לנסוע ברכבת מיטלטלת בשבת, ואפילו אין הנסיעה עצמה כרוכה בשום איסור מלאכה נוסף, מלבד עצם ביטול המנוחה.