הכנה משבת לחול

הכנה משבת לחול

שאלה: האם מותר להחליף מדים בשבת לצורך מוצ"ש? האם מותר לחיילי סיור המתחיל בשבת ונמשך למוצ"ש, לקחת עימם יין ובשמים בשבת לצורך הבדלה? האם מותר לחייל שהוזעק מביתו בשבת ליטול עימו חפצים לצורך המשך השבוע? האם מותר לחייל בקורס להתכונן בשבת למבחן שיערך ביום א'? ומה דין לימוד ציר ניווט בשבת לצורך מוצ"ש? האם מותר לערוך 'מסדרי שתייה' בשבת בכדי לוודא שהחיילים היוצאים ל'מסע' במוצ"ש שותים קודם לכן כמות מים במידה מספקת? והאם רס"פ החושש שלא יתאפשר לו להכין במוצ"ש כריכים לצורך ה'מסע', רשאי להכינם בשבת?

תשובה: שנינו^[1]: "מציעין את המיטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת", ונאמר בגמרא^[2]: "תנו רבנן, קערות שאכל בהן ערבית - מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית - מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים - מדיחן לאכול בהן במנחה, מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח. אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות - מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה".

לעומת זאת מצינו שנפסק בשו"ע^[3]: "מי שיש לו פירות בראש הגג ורואה מטר שבא, אסור לשלשלם בשבת דרך ארובה שבגג (לפי שיש בזה טירחה מרובה), אבל מותר לכסותן. ואפילו לבנים (העומדים לבנייה), שהם מוקצים, מותר לכסותן מפני הדלף", ובמקום אחר נפסק^[4]: "מותר להשקות את התלוש, כדי שלא יכמוש". מכאן דייקו מפוסקי דורנו^[5] שבכדי למנוע הפסד מרכושו, מותר לבצע פעולות שיש בהן משום הכנה משבת לחול, ובלבד שלא יהיה בהן טירחה מרובה, ועל כן התירו^[6] להדיח בשר שלא הומלח והיום השלישי לשחיטתו חל בשבת (בכדי לאפשר למולחו לאחר השבת), והוסיפו[7] שבמיוחד ניתן להקל בזה בפעולות שמורגלים לבצעם מבלי מחשבה, כגון להכניס בשבת אוכל למקרר או למקפיא, ואפילו לא יצטרך לו בהמשך השבת, או כגון לשפוך מים על כלי הסעודה בכדי שהלכלוך לא ידבק בהם ויקשה על ניקוים לאחר השבת.

עוד מבואר בפוסקים^[8] שלצורך מצוה ניתן להקל ולהכין משבת לחול ובלבד שלא יהיה בזה תיקון גמור, ועל כן התירו להעביר שולחן בשמיני עצרת מהסוכה לבית לצורך שמחת תורה (בחו"ל), אך אסרו להרכיבו שם, ולעומת זאת אסרו להביא יין בשבת לצורך הבדלה (אא"כ נושאו בעוד היום גדול, שאז נראה כעושה לצורך השבת), כמו גם לגלול בשבת את ספר התורה לצורך הקריאה הבאה, או להביא לביהכנ"ס מגילת אסתר או ספר קינות לצורך מוצ"ש.

ברם, כתבו מפוסקי דורנו^[9] שאין מניעה לבצע פעולות לצורך השבת, כשיש בהן תועלת גם למוצ"ש, ועל כן מותר להביא מגילה לביהכנ"ס, אם לומד בה בשבת, וכן מותר לסדר את הבית מבעוד יום, הגם שיש לו תועלת בכך למוצ"ש, ועל דרך זה מותר ללמוד לצורך חול ענינים שלעצם ידיעתם יש ערך כבר בשבת עצמה.

עוד נפסק בשו"ע^[10]: "עירב ברגליו בראשון, צריך לערב ברגליו בשני, והוא שילך ויעמוד באותו מקום ויחשוב שם בלבו שיקנה שם שביתה, ולא יאמר כלום, מפני שאסור לעשות שום הכנה מיו"ט לשבת או משבת ליו"ט אפילו בדיבור", הרי שאיסור הכנה שייך אף באמירה בלא מעשה וטירחה, וכן מצינו^[11] שאין להתיר נדרים בשבת.

לעומת זאת נפסק בשו"ע^[12]: "מותר לומר לחבירו: הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב, אע"פ שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו", ובהמשך^[13]: "יכול לומר לחבירו: לכרך פלוני אני הולך למחר, וכן מותר לומר לו: לך עמי לכרך פלוני למחר כו', וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום, יכול לומר לחבירו שיעשנו למחר, ובלבד שלא יזכיר לו שכירות (שאז אסור משום 'ודבר דבר - שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך בחול')", ויש לחלק^[14] שדוקא אמירה חשובה היוצרת חלות הלכתית נאסרה, אך בדיבור בעלמא אין איסור הכנה, ובאותה מידה מותר לישון^[15] או ללכת^[16] לצורך מוצ"ש, ובלבד שלא יהיה ניכר שעושה כן לצורך חול.

א"כ מבואר שמותר לבצע בשבת פעולות קלות כאמירה, שינה, או הילוך, לצורך חול, ובלבד שלא יהא ניכר שנועדו לצורך הכנה, ואילו פעולות משמעותיות יותר כהעברת ציוד והדחת כלים, נאסרו, למעט אם נועדו לצורך השבת ויש בהן תועלת נוספת למוצ"ש.

לפיכך מותר להביא יין ובשמים לצורך הבדלה, כשעוד היום גדול, הואיל וניתן לתלות שנועדו לשימוש בשבת, ולא ניכר שנועדו לצורך מוצ"ש. בדומה לזה מותר לוודא שתיית חיילים בשבת, לצורך אגירת נוזלים לקראת אימון מפרך במוצ"ש, שכן נראים כשותים מפאת חולי או צמא. אמנם, לא יאמרו בפירוש שהדבר נועד לצורך מוצ"ש, ואף לא יהיה ניכר עליהם שצער יש להם בשתייה זו, וששותים באופן מאולץ לצורך מוצ"ש, ולאור זאת לא יקיימו 'מסדרי שתייה'[17]. כמו כן, אסור לבצע בשבת פעולות הערכות להמשך השבוע, כלבישת מדים[18] והכנת כריכים לצורך לצורך 'מסע' שיערך במוצ"ש, או כנשיאת חפצים ולימוד חומר עיוני (כציר ניווט^[19] וכד') לצורך ימי החול (אא"כ יש ערך בידיעת החומר כבר בשבת עצמה).

עם זאת, בדוחק ניתן לבצע בשבת פעולות הכנה לצורך הצלה מהפסד, ועל כן מותר למגויס בשבת ליטול עימו חפצים נחוצים כבגדים וכד' להמשך השבוע, ואפילו ברור לו שלא יצטרך להם בשבת עצמה, שהרי בלעדיהם יקשה עליו להתנהל, ונחשב לו הדבר כמקום הפסד[20].

ברם, יש לציין שככלל, בשל חשיבות השמירה על מנוחת השבת במיוחד במסגרת הצבאית, מאוד יש להשתדל להימנע מביצוע כל פעילות במהלך השבת, ואפילו כשיש צורך גדול בדבר, מה גם שבחלק מהדוגמאות הנ"ל, הדבר נוגד את פקודות הצבא[21], על כן למעשה במקרים חריגים יש להיוועץ ברב היחידה ולשקול בזהירות ומתינות את מידת נחיצותם ודחיפותם.

[1] שבת פרק טו משנה ג.

[2] שם קיח ע"א.

[3] סימן שלח סעיף ז.

[4] סימן שכא סעיף יא.

[5] שמירת שבת כהלכתה פרק כח סעיף פג, ילקוט יוסף סימן שז דיני הכנה בשבת סעיף יז, (ברם, במשנה ברורה סימן שיט ס"ק סב משמע שדוקא לענין אמירה לגוי הקלו בדין זה במקום הפסד). ועיין באריכות בענין זה בשו"ת מחזה אליהו (סימנים נד-נה) שהוכיח מדברי השו"ע בהלכות יו"ט (סימן תצח סעיף ו): "בהמה מסוכנת שירא שמא תמות כו', אסור לשוחטה אא"כ יש שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית צלי מבעו"י", ובהמשך (שם סעיף י): "אותו ואת בנו שנפלו לבור, מעלה את הראשון ע"מ לשוחטו, ואינו שוחטו וחוזר ומערים ומעלה את השני", שבמקום הפסד מרובה ניתן להקל גם כשהדבר כרוך בטירחה מרובה, ובאר שם שבהורדת הפירות מראש הגג החמירו יותר לפי שניכרת שאינה לצורך השבת, מה גם שהגשם הוא דבר שכיח והיה לו להערך לכך קודם השבת.

[6] עיין משנה ברורה סימן שכא ס"ק כא.

[7] כן כתב בשמירת שבת כהלכתה שם סעיף פא בשם הגרש"ז אויערבך, ובמהדו"ח הוכיח זאת מהיתר טלטול כלי שמלאכתו להיתר מחמה לצל, והיינו למרות שאינו עושה פעולה זו לצורך השבת, מ"מ מאחר ועושה אותה מבלי דעת, אינה נחשבת לפעולת הכנה.

לעומת זאת יש לציין שבשו"ת מהרש"ג (ח"א סימן סא) למד מהיתר טלטול מחמה לצל, שכל איסור הכנה אינו אלא בפעולה שעושה אותה בשבת בכדי לחסוך את עשייתה לאחר השבת, אך אין איסור הכנה בפעולה שאם לא יבצענה בשבת, לא יוכל לבצעה לאחר מכן. ולכן התירו להפר נדרי אשתו בשבת, או להדיח בשר שלא הומלח והיום השלישי לשחיטתו חל בשבת.

[8] עיין חיי אדם כלל קנג סעיף ו שכתב: "דכשגומר איזה דבר, הוי הכנה, אבל ההבאה לביתו, לא הוי הכנה כו', והוא גמרא ערוכה בעירובין ל"ח דדוקא אם אמר זה יהא עירוב הוי הכנה, אבל ההולכה לא הוי הכנה כו', וכן מוכח ממהרי"ל שהביא המג"א סוף סימן תרס"ז דמותר להביא השולחנות לבית, רק להעריכם אסור, וכתב עוד בשמו דאסור לחפש הספר תורה מיום טוב לשבת, אלא על כרחך כמו שחילקתי כו'. ולכן נראה לי דבשעת הדחק שלא ימצא בלילה בקל, מותר להביא יין וכן מים מיום טוב לחבירו, דכל זה לא מקרי הכנה, רק שצריך להביאו בעוד היום גדול, דלא מוכח מילתא, דאפשר דצריך עדיין לצורך היום. וגם לא יביא כדרך שנושא בחול, רק ישנה. ומכל מקום לצורך חול, אין לנו ראיה להתיר, דיש לומר דדוקא לצורך מצוה, מותר". ועיין עוד במשנה ברורה סימן תרסז ס"ק ה.

[9] שמירת שבת כהלכתה שם סעיפים עד, עה, עט, פ, פד, ילקוט יוסף שם סעיפים ד, יד, כז, כט.

ומוכח כן בדברי השו"ע (סימן תקג סעיף א): "אסור לאפות או לבשל או לשחוט ביום טוב לצורך מחר, אפילו הוא שבת או יום טוב, ואפילו בשני ימים  של ר"ה. אבל ממלאה אשה קדירה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת".

[10] סימן תטז סעיף ב.

[11] סימן שמא סעיף א.

[12] סימן שז סעיף ז.

[13] שם סעיף ח.

[14] כן באר בשו"ת מחזה אליהו סימן נו.

[15] ראה משנה ברורה (סימן רצ ס"ק ד) שמותר לישון בשבת לצורך מוצ"ש ובלבד שלא יאמר שעושה כן לצורך מוצ"ש.

[16] ראה שו"ע (סימן שז סעיף ט) שכתב: "מותר להחשיך (לבוא סמוך למוצ"ש כדי) לתלוש פירות ועשבים מגינתו וחורבתו שבתוך התחום, ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום משום דמינכרא מלתא".

[17] וכעין שמצינו (ראה שו"ע סימן תקנב סעיף י) שמותר להגביר את האכילה בשבת שחלה בערב תשעה באב.

יש להעיר שלעומת כל זה, חיילים היוצאים לפעילות מבצעית מאומצת במוצ"ש, ומפקדם חושש שלא יוכל לוודא שהגבירו את השתייה במהלך השבת, רשאי, ואף מחויב, לערוך 'מסדר שתייה' אפילו באופן שיהיה ניכר שנועד לצורך מוצ"ש.

[18] מה גם שלבישת מדי עבודה בשבת אסורה מדין "וכיבדתו מעשות דרכיך" - שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול (שבת קיג ע"א).

[19] יש להעיר שבספר המורים בקשת (סימן 37) נקט שלימוד חומר עיוני כלימוד ציר ניווט בשבת אינו מוגדר כפעולה משמעותית אלא כאמירה בעלמא, ועל כן אין בו איסור הכנה, אולם לענ"ד היתר האמירה אינו אלא בשיחה קלה ולא בלימוד עיוני, וכן משמעות השש"כ והילקו"י שם שאסרו לימוד לצורך חול, אם לא שיש בו ערך בשבת עצמה.

עוד יש להוסיף שמאחר ולימוד ציר ניווט כרוך בסימון הציר ע"ג מפה ובכתיבת 'סיפור דרך', ורגילים לערוך בהם שינויים בזמן הלימוד, אפשר שהדבר אסור בשבת כדין קריאה בשטרי הדיוטות שנאסרה בשל חשש מחיקה (ראה שו"ע סימן שז סעיף יב, ועיין עוד באריכות בספר הנ"ל שכתב בשם הגר"א נבנצל והגר"מ אליהו שהקלו בכך, ובספר קשרי מלחמה (ח"א סימן כב) ובשו"ת מלומדי מלחמה (סוף סימן מט) שהחמירו בכך בגלל הרגילות לערוך שינויים בזמן הלימוד, ובספר קשרי מלחמה אף ציין שכשהציג לפני הגר"מ אליהו את הדברים, חזר בו הרב והורה להחמיר).

[20] ולענין אפשרות צירוף החפצים או יין ההבדלה לרכב הנע בהיתר מחוץ לעירוב ומחוץ לתחום, עיין לעיל פרק לו תשובה ו ופרק מה תשובה יב.

[21] הפ"ע 3.0903 "בימים אלו יופסקו כל העבודות בצה"ל, פרט לעבודות החיוניות לביטחון המדינה".