פרק ד

שאלה: האם מותר לשטוף בשבת את רצפת חדר האוכל היחידתי?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב יהודה אמר שמואל, מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ וביקש להדיח קרקע, ואמר לו: אין מדיחין (שמא יבוא להשוואת גומות), לסוך לו קרקע, אמר לו: אין סכין", ומבואר בראשונים[2] שכן הדין אף בקרקע מרוצפת, שהואיל ואין ההדחה נחוצה ככיבוד, לדברי הכל החמירו וגזרו בה אטו קרקע שאינה מרוצפת. וכן פסק השו"ע[3]: "אין סכין את הקרקע, ולא מדיחים אותו, אפילו הוא מרוצף".

ברם, כתבו מפוסקי דורנו[4] שבשעת דחק שההדחה נחוצה ביותר, כגון במרפאה ששומרים בה על תנאי היגיינה קפדניים, והתלכלכה, או בחדר אוכל שהתלכלך בצורה קיצונית, ניתן להקל בקרקע מרוצפת, ובלבד שישתמש לצורך זה במגב גומי אטום בלא סחבה (שכן בשטיפת רצפה עם סחבה, או עם מגב העשוי חומר ספוגי, יש משום איסור סוחט), וכן יזהר מגריפתם ישירות על צמח כלשהו (כמבואר להלן תשובה ז).

עוד כתבו פוסקי דורנו[5] שנקיון נקודתי של המקום המלוכלך ברצפה, אינו בכלל גזירת ההדחה, ועל כן ניתן לשפוך על מקום זה מעט מים ולגוררם במגב גומי בלא סחבה, ועוד ציינו שאם נשפכה כמות גדולה של מים על הרצפה, ניתן לגוררה במגב, שכן האיסור הוא בנתינת המים לשם הדחה, ולא בסילוקם.

[1] שבת מ ע"ב.

[2] רמב"ם פכ"א משבת ה"ג.

[3] סימן שלז סעיף ג.

[4] שמירת שבת כהלכתה פרק כג סעיף ו לענין מרפאה, ובמהדו"ח הוסיף להקל גם בבית שהתלכלך לכלוך רב, ועיין בשו"ת דבר חברון סימן תיח שנקט שכיום אין כלל חשש השוואת גומות ומותר לשטוף רצפה.

[5] שמירת שבת כהלכתה שם סעיף ז והערה כז, ילקוט יוסף שם סעיף ב והערה ב.