פרק א

שאלה: האם חיילים שטווחו בשבת, לקראת פעילות מבצעית שתוכננה למוצ"ש, ונודע להם ממפקדיהם שמועד היציאה לפעולה נדחה, צריכים להשתדל להימנע מפירוק והרכבת הנשק (לצרכי נקיון) בשבת? על מה ראוי להקפיד כשנצרכים מסיבות מבצעיות להרכיב חוטר בשבת?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "מיטה של פרקים (מיטה מתפרקת) אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת, ואם היא (דרכה להיות) רפויה, מותר לכתחילה (ובלבד שלא יהדק, שמא יבוא לתוקעה בחוזק ונמצא מתחייב חטאת)", כלומר, חל איסור מן התורה[2] לתקוע חלקי כלי ולחברם חיבור גמור ומלא, ועל כן אסרו חז"ל אף להרכיב כלים כשיש לחוש שיבוא לתוקעם בחוזק, אולם מותר להרכיב דבר שדרכו להיות מחובר ברפיון, שכן אז אין לחוש לתקיעה.

לעומת דין זה, נפסק בשו"ע[3]: "כיסא העשוי פרקים, וכשרוצים לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח, וכשמסירים אותו סוגרים אותו והעור נכפל, מותר לפותחו לכתחילה", והיינו לפי שחלקי הכיסא כבר מחוברים זה לזה והוא עומד לפתיחה וסגירה, על כן שינוי מצבו אינו בגדר יצירה חדשה, והוא כפותח דלת בבית. יתר על כן, כתבו הפוסקים[4] שמותר להבריג מכסים על כלי איחסון בחוזקה, לפי שאין חיבור זה בעל חשיבות, שהרי כלים אלה עומדים תמיד לפותחם ולסוגרם, וכל שימושם הוא בכך, והורו רבים מפוסקי דורנו[5] שכן הדין בכל כלי ששימושו מבוסס על פירוק והרכבה.

לפיכך נראה שבמידת האפשר יש להרכיב חוטר לניקוי קנה הנשק או התותח, לפני כניסת השבת, ולפרקו לאחר השבת, וכשלא ניתן הדבר, מותר אף להרכיבו ולפרקו בשבת, שהרי אין דרך להבריג את פרקיו בחוזק רב, ועומד לפרקו לאחר זמן קצר (ומ"מ ישתדלו להבריגם זה לזה ברפיון מה).

לעומת זאת דעת רבים מפוסקי דורנו[6] שאסור מן התורה לפרק ולהרכיב נשק בשבת, שהרי הדבר מצריך ידע ומיומנות כמעשה אומן, ונעשה בחיבור חזק, (ואמנם השימוש בו מחייב לפרקו תדיר לצרכי נקיון, אך אין לראות זאת כדרך תשמישו של הנשק, ברם, יש שהורו[7] שמסיבה זו איסור הרכבתו אינו מן התורה אלא מדרבנן). אכן יתכן שניתן להקל יותר בפירוק שגרתי של הנשק, הואיל ופירוק זה אינו מצריך ידע ומיומנות[8].

לפיכך יש להימנע מפירוק נשק בשבת לצורך ניקויו, מה גם שהניקוי עצמו כרוך באיסורים נוספים (כמבואר בהרחבה בתשובה הבאה). ברם, כמובן שפעולות אלה מותרות כשנוצר צורך מבצעי לכך, ומ"מ אף במציאות כזו, ישתדלו לכל הפחות לסיים את הרכבת גוף הנשק (כגון הידוק הפין הראשי ברובה M-16), בשינוי.

[1] סימן שיג סעיף ו. ע"פ המבואר בגמרא (שבת מז ע"א): "לוי בר שמואל אשכחינהו לרבי אבא ולרב הונא בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי רב הונא, אמר להו, מהו להחזיר (להרכיב) מיטה של טרסיים (מיטה מתפרקת) בשבת? אמרו ליה שפיר דמי כו'. מיתיבי, המחזיר קנה מנורה בשבת חייב חטאת, קנה סיידין (שמחברו למברשת בכדי לסוד מקומות גבוהים) - לא יחזיר, ואם החזיר פטור אבל אסור כו' (שהרי צריך לחזור ולפרקו תמיד). אינהו דאמור כי האי תנא (כרשב"ג), דתניא, מלבנות המיטה וכרעות המיטה ולווחים של סקיבס - לא יחזיר, ואם החזיר - פטור אבל אסור, ולא יתקע, ואם תקע - חייב חטאת. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם היה (דרכם להיות) רפוי - מותר".

[2] לשיטת רש"י משום מכה בפטיש, ולשאר ראשונים משום איסור בונה.

[3] סימן שטו סעיף ה, ע"פ הגמרא (שם קלח ע"א): "מיטה וכיסא טרסקל (מתקפל) ואסלא - מותר לנטותן לכתחילה".

[4] ט"ז סימן שיג ס"ק ז ומג"א שם ס"ק יב (אלא שנחלקו בהגדרת איסור הברגה חזקה בסתם כלים, למג"א איסורו מן התורה, ואילו לט"ז איסורו מדרבנן. ראה שער הציון שם ס"ק לב).

ברם, התהלה לדוד הקשה על היתר זה מקנה של סיידין שהתבאר (בגמרא המובאת לעיל) שאסור מדרבנן להרכיבו, למרות שדרך שימושו בפירוק והרכבה, והחזון איש (סימן נ אות ט ד"ה 'והא דכתבו') יישב שכל היתר הפוסקים אינו אלא במכסי כלים שאין חיבורם מחיל עליהם שם אחד, ותמיד נחשבים לשני חפצים נפרדים, משא"כ בקנה סיידין שלמרות שדרך שימושו בפירוק והרכבה, מ"מ החיבור מחשיב הכל לכלי אחד.

[5] כן התירו בשו"ת יביע אומר (ח"ג סימן כא אותיות ו-ז) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן קכב) מטעם זה להבריג בלון גז למיכל סיפולוקס (ליצירת מי-סודה), וכן מצינו בערוך השולחן (סימן שיג סעיף לא) שהתיר שימוש בסכו"ם שדרך לפרקו ולהרכיבו, ובבן איש חי (שנה ב פרשת ויקהל אות ב) שהתיר שימוש בכלי בושם שראשו מתברג ודרך שימושו בכך. ועיין בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן יט) שציין שעל דרך זו אין נמנעים מהכנסת מלח למלחייה, או הברגת מכסה מנורת נפט ביו"ט (וכן מהברגת פיטמת בקבוק של תינוק). ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן לב) ובילקוט יוסף (סימן שיד סעיף ב) התירו שינוי מצבו של סטנדר, למרות שהדבר כרוך בהידוק באמצעות הברגה, אלא שציינו שם שבסטנדר יש יותר מקום להקל, לפי שההברגה אינה מחברת חלקים נפרדים אלא רק מקבעת אותם למקומם.

אולם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן כד אות ד וח"כ סימן יג אות א) חלק על היתר הסיפולוקס, וכתב שמאחר וכל השמשת הכלי היא בהרכבה זו, א"כ ודאי שיש לחייבו משום בונה, מה גם שמוכח מקנה של סיידין שחל איסור אף כששימושו בדרך של פירוק והרכבה. אכן הגר"ע יוסף כתב ליישב ששם המדובר בחיבור מקצועי 'מעשה אומן', או בחיבור שעלול לתוקעו בחוזקה לקביעות, אך בסתם חיבור שעומד תמיד לכך אין כל איסור.

[6] שו"ת היכל יצחק או"ח סימן מא, ספר שולחן שלמה סימן שיד אות א, ד (וע"ש שכתב שפירוק זמני לצורך נקיון הנשק אינו נחשב כדרך תשמישו של הכלי, שהרי אינו משאיר אותו מפורק), שו"ת המורים בקשת (סימן 61) בשם הגר"מ אליהו.

[7] שו"ת משיב מלחמה ח"ב סימן פז, וכעין קנה של סיידין הנ"ל.

[8] וכעין זה כתב בספר דיני צבא ומלחמה (סעיף 237) שאין איסור בפירוק והרכבה שגרתיים, ורק על טיפול ע"י נשק מקצועי חל איסור. וכן שמענו מהגר"א נבנצל שפירוק והרכבה שגרתיים של נשק לצרכי אחזקתו נחשבים כדרך השימוש בו, ולא חשוב כיצירה חדשה.