פרק א

שאלה: אילו ענינים הלכתיים מרכזיים יש לקחת בחשבון בשעת נסיעה מבצעית בשבת? 

תשובה: כידוע, נהיגה ברכב בשבת כוללת איסורי תורה מרובים, שכן כל לחיצה על דוושת הדלק מציתה מאות הצתות במנוע הרכב, עצירת הרכב מפעילה את אורות הבלם האחורי, ועוד. כמו כן ברור שישנם מצבים מבצעיים רבים בהם נדרשת נסיעה ברכב, ופשוט שאין לשנות במצבים אלה מדרך הנהיגה הרגילה, מפאת הסכנה שבדבר.

1. יחד עם זאת, ישנן פעולות שניתן לבצע קודם השבת בכדי לצמצם חלק מהנסיעות ומהאיסורים הכרוכים בשימוש ברכב מבצעי בשבת, כך יש לדאוג לתידלוק, בדיקת שמנים, וזיווד הרכב קודם השבת, ובמידה והוכנסו מים או שמן למנוע, יש להשתדל שהרכב יהא מונע למשך מספר דקות קודם השבת (שכן בחימום מים ושמן בשבת יש משום איסור בישול, ולדעת חלק מהראשונים משבושל הנוזל לראשונה קודם השבת, אין בחימומו מעתה איסור תורה).

כמו כן ברכב עם תאורת פנים אוטומטית, והשארת התאורה אינה חיונית לצרכים מבצעיים, יש לדאוג להעביר את מתג התאורה שבתא הנוסעים למצב כבוי, כך שפתיחת הדלת בשבת לא תגרום להדלקתה. ובדומה לזה, במידת האפשר, יש לנעול את הרכב קודם השבת באמצעות מפתחות, כך שלא יהיה צורך לפותחו בשבת באמצעות השלט, הפעלה הכרוכה בהדלקת אורות הרכב.

2. אף בשעת נהיגה חיונית בשבת ישנן מספר פעולות שניתן לבצע בדרך שתביא לצמצום חילול השבת, כך יש להשתדל שהתנעת המנוע, כיבויו, והדלקת המערכות, תעשה בשינוי (כגון בלחיצה על המתג באמצעות גב היד, או זרת יד שמאל). וכך יש להרים את בלם היד רק לאחר כיבוי הרכב (למנוע הדלקת נורה בלוח המחוונים).

על דרך זו יש להעדיף הפעלת מספר מערכות חשמליות באמצעות פעולה אחת, על פני הפעלת כל מערכת בפני עצמה, ועל כן ראוי להעביר את מתגי המערכות הנדרשות למצב פעיל, ולאחר מכן להפעיל את כולם כאחד באמצעות הרמת 'מתג 24'. ברם, למעשה יש לנסות להפעיל את מערכות הרכב בדרך זו לפני שבת, שכן פעמים שלאחר מכן בשעת ההתנעה כבות כל המערכות ושבות ונדלקות בשנית, ובמצבים אלה יש להעדיף שהפעלת המערכות תעשה לאחר ההתנעה.

3. כמובן שחל איסור על כל נסיעה מיותרת, כגון לאפסנאות, או לחדר האוכל, ואפילו כשהמדובר בנסיעה למרחק קצר בלבד. מטעם זה יש לתאם עם המפקדים שהחלפת המשמרת תבוצע במידת האפשר[1] בכניסה למוצב (ובכדי שיוכלו להעביר בצורה חופשית חפצים מהמוצב לרכב, יש לסדר שהעירוב הבסיסי יכלול גם את נקודת ההחלפה). באותה מידה חיילים ששובצו למשימת אבטחה לאחר כניסת השבת, ישתדלו ל'קצר טווח' ולנסוע למקום המשימה קודם השבת, כל שאין הדבר כרוך בטירחה מרובה. כמו כן אמנם פשוט שאין להשאיר רכב מונע מבעוד יום לצורך משימות מבצעיות בשבת, אולם כאשר הרכב נועד לנסיעה זמן קצר לאחר כניסת השבת, וניתן לדאוג להשגחה עליו בכל משך זמן זה, ראוי להתניעו מבעוד יום. וכעין זה במידת האפשר ראוי להשאיר את הרכב מונע בשעת עצירה קצרה למנוחה, או בזמן החלפת משמרת (כשההחלפה נמשכת זמן קצר).

על דרך זו, כעיקרון, יש להימנע מעצירה שאין בה צורך בטחוני, ועל כן ראוי לתכנן מראש שעצירות לצורך מנוחה (שכמובן יש בהן כורח מבצעי מסוים) יבוצעו בנקודות תצפית, או אגב בדיקת עירנות במחסום ובפילבוקס, וכד'. ברם, יש להדגיש שהתנהלות במשימה מבצעית תוך חישוב בלתי פוסק של בחינת החיוניות של כל נסיעה ועצירה, ותוך עיסוק מתמיד בשאלות הלכתיות ובדרכים לצמצום האיסור, עלולה להטריד את דעת הלוחם עד כדי פגיעה בביצוע המשימה, ו'לא ניתנה תורה למלאכי השרת', לפיכך למעשה יש להשתדל לתכנן את החניות העיקריות מראש, ועם זאת להיות גמישים לצרכים המבצעיים המשתנים.

4. עוד יש להוסיף שמאחר ורכב הסיור חונה לרוב בכרמלית והוא עצמו נידון כרשות היחיד, על כן בלא צורך מבצעי יש להימנע מהוצאת חפצים ממנו או הכנסתם אליו (למעט בדרכים המיוחדות שהותר הדבר[2]), לאור זאת יש לדאוג להעמיס עליו את הציוד הנדרש קודם השבת, ובדומה לכך יש להכין מראש שקיות אשפה ברכב, בכדי להימנע מהשלכת פסולת מהרכב. יתר על כן, מעיקר הדין בלא עירוב יש להימנע מהוצאת אוכל מהרכב, ברם, בדרך כלל אין הדבר מעשי כל כך, ועל כן יש להעביר את האוכל החוצה דרך מקום פטור, וכשאין אפשרות לכך, יעבירו את החפץ בשלבים, כלומר, יעביר אחד את האוכל מהרכב לאויר הכרמלית, וחבירו העומד בכרמלית יטול את האוכל מידו ויניחנו שם.
5. מעבר לכך יש לציין שמכיון שרכב הסיור יוצא אל מחוץ לתחום, מעיקר הדין היה צריך לרוקן את הרכב מחפצים שאינם חיוניים לנסיעה, ברם, מאחר ולעיתים חל על חיילי הסיור 'פטור תחומין במחנה'[3], וכמו כן ניתן להסתמך על דעת חלק מפוסקי דורנו^[4] שנטו לומר שכשהותרו הבעלים לצאת אל מחוץ לתחום, חל ההיתר אף על חפציהם (כל שאין בהוצאתם איסורי העברת רשויות), שכן מוכח ממצבים שונים שהותרה בהם היציאה אל מחוץ לתחום, ולא הוזכר כלל שיש לצמצם בנטילת בגדים וחפצים כשיוצאים לענינים אלו, לפיכך במקום צורך ניתן להקל בענין זה. (עם זאת, יש לציין שהיתר הפוסקים הנ"ל אינו כולל אלא את הוצאת חפצי היוצא להציל, אך אינו רשאי להוציא חפצים של אחרים עימו (אא"כ שאלם מהם קודם השבת), שהרי קנו שביתה בתחום בעליהם^[5]).

[1] פעמים שההנחיות המבצעיות מחייבות שההחלפה תבוצע דוקא מחוץ לתחום המוצב, ופעמים שהמדובר באיזור חשוף המחייב את ביצוע ההחלפה בתחום המוצב הממוגן.

[2] עיין להלן פרק מד תשובה י.

[3] עיין להלן פרק מו תשובה ג.

[4] שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן טו ושו"ת מנחת יצחק ח"ט סימן לז.

לעומת זאת עיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה סימן ל) שהורה שבכדי לאפשר ליטול במצבים אלה חפצים נצרכים, כסידור וטלית, יש להפקירם קודם השבת, כך שבשבת יהיה דינם כחפצים מופקרים שלא חל עליהם איסור תחומין.

[5] אכן, מסתבר שציוד שמיועד באופן כללי לחיילים ולא נמסר לחייל מסוים, דינו כהפקר, שהרי אין אדם שדעתו עליהם לקנות להם שביתה, וכדין בור מים ציבורי (ראה ביצה לט ע"א, ובספר תורת היולדת פרק יג הערה ט).