פרק ז

שאלה: האם מותר להנות מקפה שהוכן בשבת במהלך הסיור ע"י הגשש, או מאוכל שחומם בשבת ע"י אינו יהודי? האם מותר לחיילים המתגוררים עם חייל אינו יהודי לקרוא לאור תאורה שהדליק האינו יהודי לצרכיו? האם במוצב שרוב חייליו בני המיעוטים ומיעוטם יהודים, מותר להנות מתאורה או מתנור חימום שהודלקו בשבת ע"י חייל אינו יהודי, כשלא ידוע עבור מי הדליקם?

תשובה: נאמר בגמרא^[1]: "תנו רבנן, נכרי שליקט עשבים (לבהמתו), מאכיל אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל, אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל, אסור. במה דברים אמורים, שאין מכירו, אבל מכירו, אסור כו' (דחיישינן שמא ירבה במלאכה עבור הישראל). הא (מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה, ועשה נכרי כבש לירד בו, וירדו בו רבן גמליאל וזקנים, ו)רבן גמליאל מכירו הוה! אמר אביי, שלא בפניו הוה. רבא אמר, אפילו תימא בפניו, נר לאחד נר למאה (כלומר, מאחר ובבניית כבש לא שייך לחוש שירבה בשבילו, מותר בהנאה למרות שמכירו)".

וכן נפסק בשו"ע^[2]: "ליקט גוי עשבים לצורך בהמתו, אם אינו מכירו, מאכיל אחריו ישראל כו', אבל אם מכירו[3], אסור. וכן בכל דבר דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו, אבל בדבר דליכא למיחש שמא ירבה בשבילו, כגון שהדליק נר לעצמו או עשה כבש לירד בו, שבנר אחד ובכבש אחד יספיק לכל, אפילו מכירו, מותר".

יתר על כן נפסק בשו"ע^[4]: "אע"פ שאינו מכירו, אם אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה, או אפילו אם אינו אומר כן, אם מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל עושה, כגון שהדליק נר בבית שישראל בו והלך לו הגוי, אסור".

ובמקום אחר מבואר בשו"ע^[5]: "ישראל וגויים שהסבו יחד והדליק גוי נר, אם רוב גויים, מותר להשתמש לאורו, ואם רוב ישראל, או אפילו מחצה על מחצה, אסור. ואם יש הוכחה שלצורך גוי מדליקה, כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה, אע"פ שרוב ישראל, מותר".

עוד יש להוסיף שאם הגוי עשה מלאכה האסורה מן התורה עבור ישראל מסוים, נאסרו כל ישראל בהנאה ממנה, ואילו אם הגוי ביצע עבורו מלאכות האסורות מדרבנן, אין איסור ההנאה אלא על אותו ישראל, ואילו לאחרים מותר, כמפורש בשו"ע^[6]: "גוי שמילא מים לבהמתו מבור שהוא רשות היחיד לרשות הרבים כו' לצורך בהמת ישראל, אסור בכל מיני תשמיש אפילו ישראל אחר, ואם מילא מבור רשות היחיד לכרמלית, מותר לאחר שלא מילא בשבילו".

יתר על כן הוסיף הרמ"א[7]: "הגה, ויש מקילין ואומרים דאף אם הובא דרך רשות הרבים לצורך ישראל, מותר לאדם לשתות מהם, הואיל ואפשר לילך שם ולשתות כו'. ואע"פ שיש להחמיר בדבר, מ"מ אין למחות ביד המקילין לצורך שבת ובשעת הדחק, דהא יש להקל באמירה לגוי לצורך", וכתבו האחרונים[8] שאמנם משמע שלכתחילה אין להקל בכך, אבל בדיעבד בודאי שניתן לסמוך על דעה זו במקום צורך גדול או צורך שבת.

לפיכך, מלבד אותם מצבים ייחודיים שהותרה אמירה לאינו יהודי (כמבואר בתשובה הקודמת), אין להנות בשבת ממלאכה שביצע אינו יהודי עבור ישראל, ואפילו עשה כן מיוזמתו, ואף למוצ"ש אסור להנות ממלאכת האינו יהודי עד בכדי שיעשה את כולה לאחר השבת^[9]. ברם, אם עשה האינו יהודי מלאכה האסורה מדרבנן עבור ישראל מסוים, אין איסור ההנאה אלא על אותו ישראל. כמו כן אם עשה האינו יהודי מלאכה לעצמו, ואפילו אותה מלאכה אסורה מדאוריתא, אין איסור להנות ממנה, ובלבד שאין לחוש שירבה בה לצורך הישראל[10].

לאור זאת אסור להנות מתאורה שהודלקה, מתבשיל שחומם, או ממזון שהוסע ע"י אינו יהודי בשבת עבור ישראל. כמו כן אסור לישראל להנות ממזגן שהודלק, או מחפץ שהובא (בהליכה) ע"י האינו יהודי מרשות אחרת או מחוץ לתחום עבורו, אלא שמאחר והפעלת המזגן והבאת החפץ כרוכים באיסורים מדרבנן, אין האיסור חל אלא על אותו ישראל שהמלאכה נעשתה עבורו, ואילו לאחרים מותר להנות מכך. יתר על כן, במקום צורך גדול או צורך שבת ניתן להנות בדיעבד אפילו ממזון שהוסע ע"י אינו יהודי עבור ישראל, והיינו כשיכלו להגיע אל אותו מזון בלא חילול שבת[11].

לעומת כל זה מותר להנות ממלאכות שעשה האינו יהודי לצורך עצמו, כגון ממזון שהסיע, או מתאורה ומזגן שהדליק האינו יהודי לצרכיו האישיים, ובלבד שאין לחוש שירבה בהן לצורך ישראלים, כגון שהאינו יהודי אינו מכירם, או כגון שהאינו יהודי מדליק בחדרו תאורה, הסקה, או מזגן, הואיל ופעולה זו בין כך מספקת לכל הנוכחים שם, ולכן אין לחוש שירבה בה.

[1] שבת קכב ע"א.

[2] סימן שכה סעיף יא. ועיין עוד בשו"ע (שם סעיפים ז, ט, טז) שגם במצבי ספק אם נעשתה מלאכה (כגון ספק אם הגוי הביא את החפץ מחוץ לתחום), או אם הגוי עשה את המלאכה עבור הישראל, יש להחמיר ולאסור, ואף שכל איסור ההנאה ממלאכת גוי אינו אלא מדרבנן, וקי"ל 'ספק דרבנן לקולא', מ"מ כאן מחמירים, הואיל והוא 'דבר שיש לו מתירין', שהרי ניתן להנות מהמלאכה במוצ"ש. ברם, עיין צל"ח (ביצה כד ע"ב) שנקט שכן הדין דוקא בדבר שהנאתו חד-פעמית, כאכילה ושתייה, אך בהנאה נמשכת שההנאה היום אינה מונעת את ההנאה מחר, כגון בהנאה ממזגן, מקילים.

[3] ועיין במשנה ברורה (שם ס"ק סו) שהביא מחלוקת הפוסקים אם דוקא כשהגוי יודע שחבירו הישראל צריך לזה, יש לחוש שירבה בשבילו, או גם כשהגוי המכירו אינו יודע שהישראל צריך לכך, מ"מ אסור להנות ממנו, הואיל ויש לחוש שבפעם אחרת ירבה עבור הישראל, והוסיף המ"ב שבמקום צורך יש להקל בזה.

עפ"ז יש מקום להקל למפקד שהזדמן באופן מקרי למוצב שכן ונכנס למגורי ידידיו הגששים, ולהתיר לו לשתות מקפה שבושל על ידם שלא בפניו, לפי שלא בישלו עבורו (בענין היתר שתיית קפה שבושל ע"י גוי ואין בו כל חשש לתערובת מאכלים אסורים, עיין שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן מב, ושו"ת משיב מלחמה ח"ב סימן קמו). ברם, יש לציין שנפסק בשו"ע (שם סעיף ד, ובמשנה ברורה שם ס"ק טז) שבהנאה מבישול גוי בשבת יש להחמיר יותר משאר הנאה ממלאכת גוי, הואיל וחוששים שמא יבוא לומר לו במפורש לבשל עבורו, ועל כן יש להקל בכך רק בשעת דחק.

[4] שם סעיף יב.

[5] סימן רעו סעיף ב. ועיין בביה"ל (שם ד"ה 'ואם יש הוכחה') שהביא מחלוקת הפוסקים אם ניתן להנות ממעשה הגוי כשמוכח שעשה גם לצורך עצמו וגם לצורך ישראל, והורה למעשה שיש להחמיר בכך, ושהסומך להקל אין למחות בידו.

[6] סימן שכה סעיף י (וכעין זה גם שם סעיף ח).

[7] שם, ע"פ ר"ת בתוס' שבת קכב ע"א ד"ה 'משקה אחריו ישראל'.

[8] משנה ברורה שם ס"ק נו ושער הציון שם ס"ק נד.

[9] כמבואר בשו"ע (סימן שז סעיף כ, וכעין זה בסימן שכה סעיף ו): "ישראל שאמר לגוי לעשות לו מלאכה בשבת, מותר לו ליהנות בה לערב בכדי שיעשו" (וגזרו כן בכדי למנוע מצב שישראל יאמר לגוי בשבת לעשות לו מלאכה שתהיה מוכנה לו מיד בצאת השבת). 

ברם, אם מפורסם הדבר שהדבר נעשה בשבת עבור ישראל, אסרוהו בהנאה לעולם, כמבואר בשו"ע (סימן שכה סעיף יד) "עשה גוי בשבת ארון או קבר כו' בשביל ישראל, לא יקבר בו עולמית. ודוקא שהקבר בפרהסיא והארון על גביו, שהכל יודעים שנעשה לפלוני ישראל, אבל אם הוא בצינעה, מותר ליקבר בו לערב, בכדי שיעשו. ואפילו כשהוא בפרהסיא, אינו אסור אלא לאותו ישראל שנעשה בשבילו, אבל לישראל אחר, מותר, והוא שימתין בכדי שיעשו".

[10] ברם, עיין שו"ע (סימן שכה סעיף ה) שאם הגוי קטף פירות או צד דגים לצורך עצמו, בכ"ז אסור לישראל להנות מהם, הואיל ולא היו מזומנים מערב שבת, וחל עליהם דין מוקצה מוחלט.

[11] כגון שהם פטורים מדין תחומין בשל היותם 'מחנה היוצא למלחמה' (עיין לעיל פרק מו תשובה ג), וממילא יכולים להגיע רגלית אל האוכל, או שיכולים להביאו באמצעות רכב הסיור הנע ממילא בגיזרה (עיין שם תשובה ו).