פרק ד

שאלה: האם חייל שבידו למנוע פעילות יחידתית-חברתית הכרוכה בחילול שבת באמצעות העברת המידע בטלפון בשבת לגורם ממונה, רשאי לעשות כן?

תשובה: נאמר בגמרא^[1]: "גופא, בעי רב ביבי בר אביי, הדביק פת בתנור, התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת, או לא התירו כו'? אמר רב שילא, לעולם בשוגג, ולמאן התירו – לאחרים (כלומר, התירו לאחרים לעבור על איסור חז"ל ולרדות את פתו מן התנור, בכדי להצילו מאיסור אפייה בשוגג). מתקיף לה רב ששת, וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך?! אלא אמר רב אשי, לעולם במזיד, ואימא (התירו לו לרדותה) קודם שיבוא לידי איסור סקילה (כלומר, התירו דוקא לחוטא להציל את עצמו מאיסור חמור יותר)".

ומבואר בראשונים^[2] שאמנם מצינו מקורות^[3] שהתירו לאדם לעבור איסור קל בכדי להציל את חבירו מאיסור חמור, אך המדובר שם: או במצבים בהם הוא עצמו הביא את חבירו לידי האיסור, ועל כן התירו לו לחלצו מהאיסור, או במצבים הכרוכים במצוה דרבים, או שהחוטא כלל לא פשע, ועל כן התירו לחלצו מהאיסור, משא"כ במקרה שהחוטא פשע בחטאו (ואף כשהדביק בשוגג פת בתנור, נחשב שפשע שלא נזהר בזה), שאז אסור לחבירו לעבור אפילו על איסור קל בכדי להצילו מאיסור חמור.

כעין זה נפסק בשו"ע^[4]: "מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה, ויוצא אפילו חוץ לשלוש פרסאות", אולם כתבו אחרונים^[5] שדוקא כשהוציאוה באונס רשאי לחלל עליה את השבת, אך אם פשעה ויצאה עימם, אין היתר לעבור על איסורי תורה בכדי להשיבה (אך מ"מ רשאי לעבור אדרבנן, משום דהוי כמצוה דרבים).

יתר על כן, מובא ברמ"א^[6]: "מי שרוצים לאונסו שיעבור עבירה גדולה, אין מחללין עליו השבת כדי להצילו", דהיינו, כל ההיתר לחלל שבת לצורך הצלה רוחנית הוא דוקא כשעומדים להמיר את דתו לגמרי, אך לא כשאונסים אותו לעבור עבירה אחת, ואפילו היא עבירה חמורה.

מלבד זאת יש לציין שכתבו מפוסקי דורנו^[7] שכל ההיתר אינו שייך אלא כשמונע באופן ישיר את הרבים מחטא שהם כבר כאנוסים לגביו, אך אין היתר לחטוא חטא קל בכדי למנוע את חבירו ממצב שעלול להגיע ממנו בעקיפין לידי חטא חמור. ובמידה ואותו חבר מהמזלזלים במצוות ה', כל שכן שאין כל היתר לעבור על איסור רק בכדי למונעו מלחלל שבת בפשיעה.

א"כ מבואר שאסור לאדם לעבור אפילו על איסור קל מדרבנן בכדי למנוע מאחרים חילול שבת גדול יותר, למעט מקרים נדירים[8], כהצלת אדם מהמרת דת גמורה, ולעיתים אף בהצלת רבים מאיסורים חמורים (כדיווח טלפוני לגורם ממונה בכדי למנוע חילול שבת המוני[9]), ועל כן למעשה יש להיוועץ ברב היחידה כיצד לנהוג במצבים אלו.

[1] שבת ד ע"א.

[2] תוס' שם ד"ה 'וכי אומרים לו לאדם', ועיין בהרחבה באנציקלופדיה תלמודית ערך 'אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך', בשו"ת באהלה של תורה ח"ד סימן סד, ובספרו של פרופסור הר"נ רקובר 'מטרה המקדשת את האמצעים'.

[3] ראה ערובין לב ע"ב, שנוח לחבר להפריש תרומה שלא מן המוקף, בכדי להציל את חבירו מאכילת טבל. גיטין מא ע"א, שהתירו לאדונו של עבד שחציו בן חורין לשחררו, בכדי שיוכל לקיים מצות פו"ר. ערובין קג ע"ב, שכהן שנמצאה בו בשבת יבלת הפוסלתו מעבודת המקדש, התירו לחבירו לחותכה בשיניו.

[4] סימן שו סעיף יד.

[5] משנה ברורה שם ס"ק נו.

[6] סימן שכח סעיף י.

[7] שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סימן ג, לענין קיום ברית מילה בשבת לבן למשפחה שאינה שומרת מצוות, למרות שהדבר עלול לגרום חילול שבת מרובה.

[8] כן כתב הר"נ רקובר בסיכום ספרו הנ"ל: "האפשרות לעבור עבירה כדי להציל מעבירה אחרת כו' לא נכבשה כדרך הרבים אלא נשארה כאורח ליחידים, השיקולים לשימוש בה הם מורכבים ולא בכדי לא נקבעו בענין זה כללים ברורים ונוקשים כו'. אף את ההיתרים הפרטניים יש שביקשו לצמצם כו', כך למשל קובע ר' שמואל לנדא, בנו של ה'נודע ביהודה' (נוב"י תניינא חלק אבן העזר סימן לז): "על כל פנים יצא לנו מזה דהיכא דלא מצינו בפירוש בחכמי התלמוד, לא אמרינן 'חטא כדי שיזכה חברך', אפילו אם האיסור הוא מדרבנן" כו'. דומה שהיטיב להגדיר את הבעייתיות שבנושאנו הנצי"ב מוולוז'ין, בסיום תשובתו בענין זה (שו"ת משיב דבר ח"ב סימן מד) הוא קובע: "הכלל, דלהתיר איסור בשביל איסור צריך להיות מתון הרבה, וכמו רפואת הגוף שאם רואה הרופא דידו של אדם כואב הרבה, פעם מחליט לחתוך אותה כדי שלא יתמשך הכאב הלאה בחלל הגוף ויסתכן, ופעם מחליט דמוטב לסבול הכאב ולא להפסיד היד, ודבר זה אינו נעשה כי אם ביישוב דעת איזה רופאים יחד, דשני הצדדים מסוכנים, כך רפואת הנפש המקולקל בזה האופן, צריך יישוב הרבה עם איזה דעות בני אדם גדולי תורה, ובקרבם אלוקים ישפוט שלא ליתי לידי חורבה ח"ו".

[9] כן כתב בספר הצבא כהלכה פרק לב סעיף ח בשם הגרש"ז אויערבך, וכן שמענו מהגר"ד ליאור, ועיין בשו"ת קשרי מלחמה (ח"ה סימן ט) שהתיר לנהל שיחות טלפון בשבת, בכדי למנוע פעילות צבאית לפינוי מאחז בשבת, פעילות הכרוכה בחילול שבת המוני, ואשר יהיו לה ולמניעתה השלכות מערכתיות רחבות.