פרק ח

שאלה: האם מותר לתקן עירוב שנקרע בשבת? האם צוות שמירה השוהה בשדה פתוח, רשאי להקים מחיצה לצידו (באמצעות קרטון קשיח וכד') בכדי ליצור מחסה מפני השמש הקופחת? כיצד ינהגו חיילים השוהים בשטח עוין במבנה שיש בו צואה, ונצרכים לבנות מחיצה בכדי לאפשר תפילה במקום? האם מותר להקים בשבת מחיצה במכולה המשמשת בית כנסת, לצורך 'עזרת נשים' עבור חיילות היחידה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "רב ושמואל הוו יתבי בההוא חצר, נפל גודא דביני ביני (כלומר, הכותל שבין בתים צמודים בחצר שלא עירבו ביניהם, נפל), אמר להו שמואל, שקולו גלימא נגידו בה כו' (כלומר, הורה להם לפרוס גלימה במקום הפירצה). ולשמואל למה לי הא, הא אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה, וזה מטלטל עד עיקר מחיצה (כלומר, הלא לשיטתו אין צורך במחיצה בכדי להתיר טלטול בבתים אלו)? שמואל עביד לצניעותא בעלמא", וא"כ מבואר שאין מניעה להקים מחיצה ארעית בשבת.

אלא שבמקום אחר נאמר בגמרא[2]: "כי אתא רב דימי אמר, פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מערב שבת (לבית הכנסת, ולא היה להם עירוב), למחר פירסו סדינין על גבי העמודים (בכדי להפוך את הכול לרשות אחת), והביאו ספר תורה וקראו בו. פירסו סלקא דעתך?! מהיכן הביאום בשבת? אלא מצאו סדינין פרוסים על גבי העמודים, והביאו ספר תורה וקראו בו", וא"כ מוכח שחל איסור להקים מחיצה בשבת.

בארו הראשונים[3] שיש לחלק בין מחיצה ארעית שנעשית לצניעות גרידא, שמותר להקימה בשבת, לבין מחיצה חשובה שנועדה להתיר ענין הלכתי, כתיקון עירוב בשבת, שבשל חשיבותה אסרו חז"ל להקימה בשבת (ומ"מ הקלו לומר לגוי לתקן את העירוב[4]).

וכן נפסק בשו"ע[5]: "אסור לעשות אוהל בשבת ויו"ט אפילו הוא עראי, ודוקא גג, אבל מחיצות מותר, ואין מחיצה אסורה אלא אם כן נעשית להתיר סוכה או להתיר טלטול (ומכאן שחל איסור לקשור חוט עירוב שנקרע, ואפילו בקשר שאינו של קיימא[6]). הגה, אבל מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא שרי, ולכן מותר לתלות וילון לפני הפתח אע"פ שקבוע שם, וכן מותר לעשות מחיצה לפני החמה או הצינה כו', אבל אסור לעשות מחיצה ... לפני ספרים כדי ... לעשות צרכיו, אם לא שהיה מבעוד יום טפח, שאז מותר להוסיף עליה בשבת[7] (ועל דרך זו ניתן גם להקל לפתוח דלת מתקפלת, או וילון המחובר למסילה, ובלבד שהתחיל לפורסם כשיעור טפח[8])".

ברם, כתבו האחרונים[9] שלצורך עשיית צרכיו בפני ספרי קודש, או לצורך אמירת דבר שבקדושה בסמוך לדבר מיאוס, ניתן להקל בשעת דחק (כל שהרחיק למקום שכלה הריח[10]) ולפרוס מחיצה שתסתיר לחלוטין את הטעון כיסוי, לפי שאז אין מחיצה זו מועלת בתורת 'מחיצה המתרת', אלא בתורת כיסוי.

עוד מבואר באחרונים[11] שמחיצה בין גברים לנשים לצורך שמיעת דרשה, אינה נחשבת אלא כמחיצה לצניעות גרידא, וכתבו מפוסקי דורנו[12] שכן הדין גם לענין מחיצה בין גברים לנשים לצורך תפילה, על כן מותר להקימה בשבת.

[1] עירובין צד ע"א.

[2] סוכה טז ע"ב.

[3] תוס' עירובין מד ע"א ד"ה 'פקק החלון', מרדכי שבת סימן רצט, ועוד. וכן מוכח גם מהגמרא (עירובין מד ע"א): "איתיביה רב נחמן בר יצחק לרבא, נפל דופנה (של הסוכה) - לא יעמיד בה אדם בהמה וכלים, ולא יזקוף את המיטה לפרוס עליה סדין, לפי שאין עושין אוהל עראי בתחילה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. אמר ליה, את אמרת לי מהא ואנא אמינא לך מהא, עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה וישן, ויזקוף את המיטה ויפרוס עליה סדין כו'. לא קשיא, הא בדופן שלישית (הנצרכת להתיר את הסוכה), הא בדופן רביעית (הנצרכת לצניעות גרידא)".

כל זאת בניגוד לשיטת רש"י (ראה שבת קכה ע"ב ד"ה 'שאין עושין אוהל עראי', שם קלח ע"א ד"ה 'מותר לנטותו', ובאריכות בר"ן שם מט ע"א מדפי הרי"ף) שמשמע שהתיר בניית כל מחיצה בשבת.

[4] כן כתבו הפוסקים (משנה ברורה סימן רעו ס"ק כה, ביה"ל סימן שסב סעיף ג ד"ה 'מחיצה שנעשית בשבת', ובאריכות בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן ל, ועיין עוד בענין זה להלן פרק מה סעיף נג) שבכדי למנוע מכשול מהרבים, הקלו לומר לגוי לתקן את העירוב, ואפילו הדבר כרוך בביצוע פעולות האסורות מן התורה, וכשיטת בעל העיטור (ראה רמ"א סימן רעו סעיף ב) שאמירה לגוי במלאכה האסורה מן התורה, הותרה לצורך מצוה, ומ"מ עדיף לומר לו שיקשור בקשר שאינו של קיימא, והוי שבות (של אמירה לגוי) דשבות (של קשר שאינו של קיימא) במקום מצוה.

ועיין עוד בשמירת שבת כהלכתה (פרק יז סעיף כד) שכשאין גוי, הקל אף לישראל לקשור את העירוב בקשר שאינו של קיימא, וצ"ע בדבריו.

[5] סימן שטו סעיף א.

[6] ועיין באורחות שבת (פ"ח סעיף כה) שנקט שיש בכך אף איסור בונה גמור, הואיל ופועל תיקון בדבר המחובר בקרקע.

[7] ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק כד הערה קכ) שכתב בשם הגרש"ז אויערבך שכשם שניתן להוסיף על מחיצה מתרת שהתחילו לפורסה, כך מותר לייצב ולחזק מחיצה העומדת באופן רעוע.

ועיין עוד שם (סעיפים לז-לח) שגדר המחיצה נקבע ע"פ ההווה, ואם כשפורסה עושה כן לצורך צניעות או הגנה וכד', רשאי לאחר זמן להשתמש בה כמחיצה מתרת. ולאידך גיסא, מחיצה שהסתיים הצורך בה להתרה, בטל ממנה דין מחיצה מתרת, ומותר לפרקה.

[8] משנה ברורה סימן שטו ס"ק יא.

ולענין אם ניתן לפתוח בשבת מחיצה מתרת מגולגלת שחיבר אליה מבעוד יום חוט ומשיחה בכדי לפורסה, עיין במשנה ברורה (שם ס"ק לט) שהביא מחלוקת אחרונים בדבר, ולא הכריע.

[9] עיין מג"א (סימן שטו ס"ק ג) שהביא דעת הרמב"ם ועוד ראשונים שמאחר וניתן בענינים אלה להתיר את הדבר גם באמצעות כיסוי הצואה או הספרים (בשני כיסויים), אין המחיצה נחשבת למחיצה מתרת, וכעין זה כתב הט"ז (סימן תקיד ס"ק ב), וכן הביא הביה"ל (סימן שטו סעיף א ד"ה 'אם לא') שהנשמת אדם התיר להקים בשבת מחיצה בפני אור הנר לצורך תשמיש, ואינה נחשבת למחיצה מתרת לפי שיש לו עצה אחרת להתיר את הדבר, באמצעות כיסוי הנר.

ברם, דעת המג"א (וכן הורה למעשה המשנה ברורה שם ס"ק י) שאין להקל בכך, הואיל וסוף סוף המחיצה מועלת מצד שמגדירה הלכתית את המקומות כנפרדים זה מזה, אולם מ"מ הורו להקל בשעת דחק ולפרוס מחיצה בתורת כיסוי, דהיינו, אמנם הצבת מחיצה מתרת, שגובהה לכל הפחות י' טפחים ורוחבה ד' ושאינה נדה ברוח, אסורה, אך ניתן לפרוס מחיצה שתסתיר בשלימות את הטעון כיסוי, ואכן לשם כך אין צורך בקשירת המחיצה שלא תנוד ברוח.

[10] עיין באריכות בענין זה בח"א של חיבור זה פ"ב.

[11] משנה ברורה שם ס"ק ה.

[12] שו"ת משנה הלכות פרק טו סימן קיב, שכן דעת פוסקים רבים שדין המחיצה בביהכנ"ס הוא מדין צניעות, ובניגוד לשיטת האגרות משה (או"ח ח"א סימן לט) שנקט שאינה מצד איסור הסתכלות אלא משום קלות ראש שלא יתפללו במקום אחד, ועל כן כתב שדי במחיצה עד גובה הכתפיים. ועיין עוד בדברי המשנה הלכות שם שכתב שאף לשיטת האגרות משה ניתן להקל במחיצה גבוהה שאין נראים דרכה כלל, שאז ניכר שמחיצה זו נועדה לצניעות, ומותרת (ועיין עוד בכעין זה בספר אורחות שבת פ"ט הערה נו).