פרק ג

שאלה: האם חל איסור לפרק ולהרכיב נשק בשבת? האם יש להימנע מפתיחת מיטה מתקפלת או אלונקה בשבת? על מה ראוי להקפיד כשנצרכים מסיבות מבצעיות להרכיב חוטר בשבת?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "לוי בר שמואל אשכחינהו לרבי אבא ולרב הונא בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי רב הונא, אמר להו, מהו להחזיר (להרכיב) מיטה של טרסיים (מיטה מתפרקת) בשבת? אמרו ליה שפיר דמי כו'. מיתיבי, המחזיר קנה מנורה בשבת חייב חטאת, קנה סיידין (שמחברו למברשת בכדי לסוד מקומות גבוהים) - לא יחזיר, ואם החזיר פטור אבל אסור כו' (שהרי צריך לחזור ולפרקו תמיד). אינהו דאמור כי האי תנא (כרשב"ג), דתניא, מלבנות המיטה וכרעות המיטה ולווחים של סקיבס - לא יחזיר, ואם החזיר - פטור אבל אסור, ולא יתקע, ואם תקע - חייב חטאת. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם היה (דרכם להיות) רפוי - מותר", כלומר, חל איסור מן התורה[2] לתקוע חלקי הכלי ולחברם חיבור גמור ומלא, ועל כן אסרו חז"ל אף להרכיב חלקים שדרך לתוקעם, אולם אין איסור להרכיב דבר שדרכו להיות מחובר ברפיון[3].

ונחלקו ראשונים במצב ביניים של הרכבת חלקי כלי (כהרכבת רגל הגביע) שאין דרך לתוקעם זה בזה ולחברם חיבור גמור בחוזק רב, אך מכל מקום מהדקם עד שנדרש להפעיל כח בכדי לפרקם, יש שהקלו[4] להרכיבם באופן רפוי, הואיל ואין לחוש לתקיעה, ויש שאסרו[5].

פסק השו"ע[6]: "מיטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת, ואם היא (דרכה להיות) רפויה, מותר לכתחילה (רמ"א - ובלבד שלא יהדק). וכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת, ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המיטה", ולמעשה מנהג הספרדים[7] להקל בהרכבה רפויה, ואילו מנהג האשכנזים[8] להחמיר, אם לא במקום צורך.

למרות דין זה, נפסק בשו"ע[9]: "כיסא העשוי פרקים, וכשרוצים לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח, וכשמסירים אותו סוגרים אותו והעור נכפל, מותר לפותחו לכתחילה", והיינו לפי שחלקי הכיסא כבר מחוברים זה לזה והוא עומד לפתיחה וסגירה, על כן שינוי מצבו אינו בגדר יצירה חדשה, והוא כפותח דלת בבית. יתר על כן, כתבו הפוסקים[10] שמותר להבריג מכסים על כלי איחסון בחוזקה, לפי שאין חיבור זה בעל חשיבות, שהרי כלים אלה עומדים תמיד לפותחם ולסוגרם, וכל שימושם הוא בכך, והורו רבים מפוסקי דורנו[11] שכן הדין בכל כלי ששימושו מבוסס על פירוק והרכבה.

לפיכך מותר לפתוח מיטה מתקפלת או אלונקה בשבת, ובנסיבות מבצעיות אף אין צורך להשתדל להכניס מחסנית לנשק בשונה מדרכו בחול, שהרי כן דרך שימושו[12] (מה גם שבשל סיבות בטיחותיות, כמעט תמיד הכנסת המחסנית נעשית באופן זמני בלבד[13]), ובשל טעם זה נראה שהנצרכים בשל נסיבות מבצעיות להעביר חוטר בשבת, ולא נערכו לכך מבעוד יום, רשאים להרכיב את החוטר בשבת כדרכם בחול, שהרי נעשה לזמן קצר בלבד (ומ"מ יימנעו מהידוק הפרקים זה לזה, וכן ישתדלו לדחות את פירוקו עד לאחר השבת).

אולם אסור לפרק ולהרכיב נשק בשבת, שהרי הדבר מצריך ידע ומיומנות כמעשה אומן, ונעשה בחיבור חזק[14], ומ"מ הנצרכים לכך מסיבות מבצעיות, ישתדלו לכל הפחות לסיים את מלאכת הרכבת הנשק בשינוי (עוד בענין פירוק וניקוי נשק, עיין להלן פרק מא תשובות א-ב).

[1] שבת מז ע"א.

[2] לשיטת רש"י משום מכה בפטיש, ולשאר ראשונים משום איסור בונה.

[3] ועיין אורחות שבת (פ"ח סעיף נא) ובספר מנוחת אהבה (פכ"ג סעיף לד) שהתירו מטעם זה להאריך שולחן באמצעות פלטת העץ המיועדת לכך, ואפילו כשהפינים שבמדף נתחבים לנקבים שבשולחן המותאמים לצורך זה, וכעין זה בשמירת שבת כהלכתה פרק כד סעיף כג. ועיין עוד בשו"ת עטרת פז (או"ח סימן ח) שהתיר מטעם זה להוציא ספר תורה 'ספרדי' מתיבתו בכדי לגוללו ביתר קלות, ולפי שמציבים את עמודי הספר בחורי התיבה באופן רפוי בכדי שיוכלו לגוללם בקל.

[4] רבינו ירוחם בשם הר"פ, והטור.

[5] מהר"ם מרוטנבורג והכלבו.

[6] סימן שיג סעיף ו.

[7] ילקוט יוסף שם סעיף ג, מנוחת אהבה פרק כג סעיף לד.

[8] משנה ברורה שם ס"ק מו.

[9] סימן שטו סעיף ה, ע"פ הגמרא (שבת קלח ע"א): "מיטה וכיסא טרסקל (מתקפל) ואסלא - מותר לנטותן לכתחילה".

[10] ט"ז סימן שיג ס"ק ז ומג"א שם ס"ק יב (אלא שנחלקו בהגדרת איסור הברגה חזקה בסתם כלים, למג"א איסורו מן התורה, ואילו לט"ז איסורו מדרבנן. ראה שער הציון שם ס"ק לב).

ברם, התהלה לדוד הקשה על היתר זה מקנה של סיידין שהתבאר לעיל שאסור מדרבנן להרכיבו, למרות שדרך שימושו בפירוק והרכבה, והחזון איש העיר (סימן נ אות ט ד"ה 'והא דכתבו') שכל היתר הפוסקים אינו אלא במכסי כלים שאין חיבורם מחיל עליהם שם אחד, ותמיד נחשבים לשני חפצים נפרדים, משא"כ בקנה סיידין שלמרות שדרך שימושו בפירוק והרכבה, מ"מ החיבור מחשיב הכל לכלי אחד.

[11] כן התירו בשו"ת יביע אומר (ח"ג סימן כא אותיות ו-ז) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סימן קכב) מטעם זה להבריג בלון גז למיכל סיפולוקס (ליצירת מי-סודה), וכן מצינו בערוך השולחן (סימן שיג סעיף לא) שהתיר שימוש בסכו"ם שדרך לפרקו ולהרכיבו, ובבן איש חי (שנה ב פרשת ויקהל אות ב) שהתיר שימוש בכלי בושם שראשו מתברג ודרך שימושו בכך. ועיין בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן יט) שציין שעל דרך זו אין נמנעים מהכנסת מלח למלחייה, או הברגת מכסה מנורת נפט ביו"ט (וכן מהברגת פיטמת בקבוק של תינוק). ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן לב) ובילקוט יוסף (סימן שיד סעיף ב) התירו שינוי מצבו של סטנדר, למרות שהדבר כרוך בהידוק באמצעות הברגה, אלא שציינו שם שבסטנדר יש יותר מקום להקל, לפי שההברגה אינה מחברת חלקים נפרדים אלא רק מקבעת אותם למקומם.

אולם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן כד אות ד וח"כ סימן יג אות א) חלק על היתר הסיפולוקס, וכתב שמאחר וכל הפיכתו לכלי בעל ערך נעשית בהרכבה זו, א"כ ודאי שיש לחייבו משום בונה, מה גם שמוכח מקנה של סיידין שחל איסור אף כששימושו בדרך של פירוק והרכבה. אכן הגר"ע יוסף כתב ליישב ששם המדובר בחיבור מקצועי 'מעשה אומן', או בחיבור שעלול לתוקעו בחוזקה לקביעות, אך בסתם חיבור שעומד תמיד לכך אין כל איסור.

[12] כן הורו לנו הגר"א נבנצל והגר"ד ליאור. ועיין בכעין זה בשו"ת מלומדי מלחמה (סימן מד) שהביא דעת הגר"י שילת להתיר פירוק והרכבת מסנן למסיכת אב"כ, לפי שכן דרך שימושו, אכן המחבר שם חולק על כך ונוקט שאין להחשיב זאת כדרך השימוש, וכן נקט הגר"י זילברשטיין (ספר נס להתנוסס סימן ד). נוסף לזאת יש להעיר שהגר"מ אליהו החמיר בכל ענין זה וחש בכל דחיקה לאיסור 'תוקע'.

[13] עיין לעיל סוף תשובה א שרבים מן הפוסקים מתירים בנייה זמנית שאינה עומדת לקיום כלל.

[14] ועיין בשו"ת היכל יצחק (או"ח סימן מא) שכתב שאיסורו מן התורה, וכן כתב בשו"ת המורים בקשת (סימן 61) בשם הגר"מ אליהו שכל שהחלקים מקובעים זה לזה יש לחוש לאיסור תורה, ועיין עוד בספר שולחן שלמה (סימן שיד אות א, ד) שכתב שפירוק זמני לצורך נקיון הנשק אינו נחשב כדרך תשמישו של הכלי (שהרי אינו משאיר אותו מפורק), ואיסורו מן התורה.

לעומת זאת בשו"ת משיב מלחמה (ח"ב סימן פז) כתב שאיסורו מדרבנן, לפי שאמנם אין דרך שימושו בפירוק והרכבה, אך מ"מ עשוי לפירוק לצורך נקיון, ובשל כך אף לא שייך בו חשש הידוק, וכעין קנה של סיידין הנ"ל, וכן כתב בשו"ת המורים בקשת (שם) בשם הגר"א נבנצל.

ומ"מ אפשר שיש לחלק ולהקל בפירוק ראשוני של הנשק, שאינו מצריך ידע ומיומנות.