פרק ט

שאלה: כיצד ינהגו חיילים שבגלל פעילות מבצעית ממושכת נאלצו לדחות את תפילת מוסף לצהרי היום וכבר הגיע זמן מנחה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן, היו לפניו שתי תפילות, אחת של מנחה ואחת של מוסף - מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף, שזו תדירה (של מנחה מצוותה בכל יום) וזו אינה תדירה. רבי יהודה אומר, מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה, שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת (הואיל ולשיטתו לא ניתן להתפלל מוסף אלא עד שעה לאחר חצות היום, הרי שחשובה כמצוה עוברת יחסית למנחה שמצוותה כל היום). אמר רבי יוחנן, הלכה, מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף".

יש מן הראשונים[2] שנקטו דין זה כפשוטו, שתמיד יש להקדים את של מנחה, ויש שנקטו[3] שכן הדין דוקא כשרוצה להתפלל גם מנחה, וכגון שחפץ לסעוד סעודה גדולה, שאז מאחר ואסור לסעוד סעודה זו קודם תפילת המנחה, עליו להקדים מנחה תחילה, אך אם לא כן יתפלל של מוסף תחילה, ובירושלמי[4] נאמר שכל דין זה דוקא בזמן מנחה קטנה (ברבע האחרון של היום, משעה תשיעית ומחצה) שהואיל והוא זמנה המובחר של תפילת המנחה, יש להקדים בו מנחה למוסף, אך קודם לכן תפילת המנחה קודמת. ומלבד דעות אלו יש מן הראשונים[5] שנקט שבציבור לעולם יש להקדים מוסף למנחה, בכדי שלא יטעו וישנו את סדר התפילות בימים אחרים.

פסק השו"ע[6]: "היו לפניו שתי תפילות, אחת של מנחה ואחת של מוספין, כגון שאיחר מלהתפלל תפילת מוסף עד שש שעות (ומחצה) שהוא זמן תפילת מנחה, צריך להתפלל של מנחה תחילה ואח"כ של מוסף (הגה, ומיהו אם הקדים של מוסף, יצא). ויש אומרים דהיינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה, אבל אם אין צריך עתה להתפלל מנחה יכול להקדים של מוסף (הגה, ומיהו אם הגיע מנחה קטנה יתפלל מנחה תחילה). ויש מי שהורה שאין עושים כן בציבור להקדים תפילת מנחה לתפילת מוסף, כדי שלא יטעו".

ולמעשה מורים רבים מן הפוסקים[7] לסמוך על השיטות המורות להימנע משינוי הסדר הרגיל, מה גם שע"פ הסוד[8] אין להפוך את סדר התפילות, ועל כן רק במקרה של יחיד שהתאחר מלהתפלל מוסף עד הרבע האחרון של היום ועומד לסעוד סעודת קבע יש להקדים מנחה למוסף, וגם אז דוקא כשאין מי שיזכירנו להתפלל מנחה קודם שקיעה (שע"פ דין במקרה זה אסור באכילה עד שיתפלל)[9].

[1] ברכות כח ע"א.

[2] תוס' שם ד"ה 'הלכה', רא"ש שם פ"ד סימן ח.

[3] ר"י המובא בתוס' שם, רשב"א שם.

[4] שם פ"ד ה"א: "רבי חייא בשם רבי יוחנן (אמר) תפילת המנחה ותפילת המוסף - תפילת המנחה קודמת. הוון בעון (ל)מימר כשאין ביום כדי להתפלל שתיהן, אבל אם יש ביום כדי להתפלל שתיהן - תפילת מוסף קודמת, (אולם) רבי זעירא (אמר) בשם רבי יוחנן ואפילו יש ביום כדי להתפלל שתיהן - תפילת המנחה קודמת. רבי נתן בר טובי בשם רבי יוחנן אפילו יש ביום כדי להתפלל שתיהן תפילת המנחה קודמת?! והתני הקדים תפילת המנחה לתפילת המוספין יצא, לשעבר, הא בתחילה לא (כלומר, מוכח שלכתחילה אין להקדים מנחה)? בדא פתר לה בשלא הגיע זמן התפילה", ובאר הרא"ש (שם) כוונת הירושלמי שזמנה המובחר של תפילת המנחה ברבע האחרון של היום (משעה תשיעית ומחצה) ורק בזמן זה יש להקדים מנחה, אך קודם לכן יקדים את תפילת המוסף.

[5] רמב"ם פ"ג מתפילה הי"א.

[6] סימן רפו סעיף ד.

[7] ראה ב"ח (שם אות ג) שבציבור יש להתפלל תמיד מוסף תחילה כדי שלא יטעו, ואף ביחיד ינהג כן כל שאינו עומד לאכול, וכעין זה הורו החיי אדם כלל כז סעיף ח, כף החיים שם ס"ק לו, והגר"מ אליהו בהערותיו לקיצור שו"ע סימן עו הערה יד.

ועיין עוד בערוך השולחן (שם סעיף יז) שכתב: "אצלנו לא שמענו מי שיקדים מנחה למוסף אף אם איחר מוסף עד מנחה קטנה, משום דאנו אוכלים גם אחר מנחה קטנה כמ"ש בסימן רלב דסומכים על קריאת השמש לבית הכנסת (וכשיטת הרמ"א שם)", אמנם בילקוט יוסף (שם סעיף ט) כתב שיחיד ששהה ולא התפלל מוסף עד זמן מנחה, יקדים מנחה תחילה, והיינו כשיטת השו"ע בסימן רלב שאין לאכול אף סעודה קטנה קודם מנחה, וכן נקט בשו"ת מלומדי מלחמה (סימן כא) שיחיד יקדים במצבים אלה מנחה למוסף, ושבמיוחד נכון הדבר אם יש לפניו אפשרות או להתפלל מנחה בציבור או להתפלל מוסף ביחידות תחילה.

[8] ראה כף החיים שם.

[9] ולענין אם נאנס ולא נותר לו זמן להתפלל אלא אחת מהן, עיין מגן אברהם (שם ס"ק ג) שיתפלל מוסף, הואיל ולמנחה יש תשלומין ואילו את תפילת מוסף לא ניתן להשלים, וכ"כ בשו"ת שאגת אריה סימן יט, וכן נראה דעת המשנה ברורה שם ס"ק יג, וערוך השולחן שם סוף סעיף יז.

אולם הדגול מרבבה והבית מאיר הקשו על כך מהירושלמי הנ"ל שמפורש שבאין שהות לשתיהן מתפלל של מנחה שהיא תדירה (וכן הורה בילקוט יוסף שם סעיף ט), ועיין רע"א שהעמיד את דברי הירושלמי בשהה במזיד עד סוף הזמן, שהואיל ובכה"ג לא יוכל להשלים את תפילת המנחה, יקדימנה, אך בשוגג, יתפלל של מוסף וישלים מנחה בערב, ועיין עוד בשו"ת מחנה חיים (סימן ו) שחילק בין אם איחר את תפילת המוסף בפשיעה שאז יקדים את של מנחה, לבין אם נאנס ולא יכל להתפלל עד כה את תפילת המוסף שאז יתפלל של מוסף.