פרק ז

שאלה: האם ראוי לחייל שיצא לסיור בשבת מיד לאחר תפילת שחרית, לדחות מטעמי נוחות את תפילת מוסף עד שובו לבסיס בשעות הצהריים?

תשובה: שנינו[1]: "(זמן תפילה) של מוספין כל היום, רבי יהודה אמר עד שבע שעות (כשעה לאחר צהרי היום)", ואע"פ שהלכה כת"ק, נאמר בגמרא[2]: "אמר רבי יוחנן, ונקרא פושע (המאחר כל כך את תפילתו)".

וכן פסק השו"ע[3]: "זמן תפילת מוסף מיד אחר תפילת השחר ואין לאחרה יותר מעד סוף שבע שעות, ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע[4], ואעפ"כ יצא ידי חובה מפני שזמנה כל היום".

העירו האחרונים[5] שלכתחילה ראוי להתחיל תפילת מוסף קודם שש ומחצה (כחצי שעה לאחר חצות היום), שכן לאחר מכן כבר מתחיל זמן תפילת מנחה שתדירה יותר.

[1] ברכות פ"ד מ"א.

[2] שם כח ע"א.

[3] סימן רפו סעיף א.

[4] עיין טור (סוף סימן רפו וסימן תרכ) שהעיד שכשהציבור התאחר בתפילת מוסף עד אחר שבע שעות, היה אביו הרא"ש מתפלל אותה ביחידות, אולם בשל מעלת התפילה בציבור מנהג רבים להתפלל מאוחר אף במצבים אלה, ובמיוחד נכון לנהוג כן במסגרת הצבאית בה יש לתפילה בציבור גם חשיבות מערכתית.

[5] משנה ברורה סימן תרכ ס"ק ב.