פרק ב

שאלה: על אילו חלקים בתפילה יהיו רשאים לדלג חיילים הנחפזים למשימתם?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא, רבי ינאי אומר בואי כלה בואי כלה", ומנהג ישראל לומר מזמורי שבח והלל לה' בעת קבלת השבת, ויש נוהגים אף לִשְׁנות את פרק 'במה מדליקין' קודם ערבית או לאחריה[2], אולם במקום צורך ניתן לדלג על כל סדר 'קבלת שבת'[3], אלא שבשל מצות תוספת שבת יש להקפיד להקדים ולקבל את השבת מבעוד יום באמירת "בואי בשלום" או "מזמור שיר ליום השבת" וכד'.

כמו כן, כפי שהתבאר[4], ברכת 'מעין שבע' תוקנה בכדי לעכב את הציבור בסוף התפילה וכך המאחרים לא ישארו לבדם בבית הכנסת, ואינה מעיקר התפילה, ועל כן נראה שבשעת דחק ניתן לדלג עליה. ברם, מפאת חשיבות הדבר יש להשתדל לומר 'ויכולו' בציבור, שיש בכך מעין עדות על מעשה בראשית, ומ"מ בשעת דחק ניתן להסתפק באמירתה בתפילת העמידה[5].

עוד יש להוסיף שמבואר בראשונים[6] שעיקר ברכה אמצעית הוא "אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו כו' בא"ה מקדש השבת", ואילו הפתיחה "אתה קידשת כו'" אינה עיקרית, לפיכך נראה שבמקום דוחק גדול ניתן לדלג על פתיחה זו.

כמו כן יש להוסיף שיש מן הגאונים[7] שנקטו שיחיד שלא התפלל (או טעה ולא הזכיר שבת בתפילתו) יכול לצאת ידי חובה בשמיעת ברכת 'מעין שבע' מהש"ץ, ואמנם היו שתמהו[8] על חידוש זה, שהרי לכאורה אין לברכה זו מעמד של חזרת הש"ץ גמורה, ומ"מ פסק השו"ע[9]: "אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת, או שלא התפלל כלל, ושמע משליח ציבור ברכה מעין שבע מראש ועד סוף, יצא", אכן למעשה כתבו האחרונים[10] שאין לסמוך לכתחילה על היתר זה, אולם הורו מפוסקי דורנו[11] שניתן ללמוד מכאן שבמקום דוחק גדול, כגון כשנחפזים מאוד לצאת לפעילות, יוכלו להסתפק בברכה זו במקום תפילת העמידה (ויאמרו מיד לאחר ברכת 'השכיבנו' את ברכת 'מעין שבע', בכדי לסמוך גאולה לתפילה, ורק לאחר מכן יאמרו יחד את פרשת 'ויכולו').

לפיכך חיילים הנחפזים למשימותיהם רשאים במקום צורך לדלג על כל סדר קבלת שבת ויתחילו מ'ברכו', ובשעת דחק ניתן אף לדלג על ברכת 'מעין שבע' ולסיים את התפילה באמירת קדיש 'תתקבל' מיד לאחר תפילת העמידה, ובדוחק גדול ניתן לומר רק את קריאת שמע וברכותיה ולאחר מכן את ברכת 'מעין שבע' (במקום תפילת עמידה) ולסיים באמירת 'ויכולו'.

[1] סימן רסב סעיף ג, ע"פ הגמרא שבת קיט ע"א.

[2] שיש בו דין הדלקת הנר וג' דברים שצריך אדם לומר ערב שבת עם חשיכה. ראה שו"ע סימן ער סעיף א ומשנה ברורה שם ס"ק א.

[3] שכן מנהג זה אינו מעיקר סדר התפילה, ומוכח בהרבה מקומות שבזמן חז"ל היו מקבלים את השבת באמירת 'ברכו' שבתחילת תפילת ערבית, ועיין שו"ע סימן רסא סעיף ד.

[4] עיין בתשובה הקודמת.

[5] עיין בענין זה בתשובה הבאה.

[6] שבולי הלקט סימן קכח, וכן פסק השו"ע (סימן רסח סעיף ו) שמטעם זה המחליף תפילות השבת זו בזו, יצא ידי חובתו.

ועיין ערוך השולחן (שם סעיף ב) שכתב שאם אמר "או"א רצה במנוחתנו כו' בא"ה מקדש השבת" יצא ידי חובתו, והוסיף שאף אם אמר רק "ברוך אתה ה' מקדש השבת" בלא "או"א רצה במנוחתנו" ג"כ יצא בדיעבד, הואיל והזכיר את קדושת השבת, ורק במוסף לא יצא, לפי שצריך להזכיר את הקרבנות.

[7] הובאו בטור סוף סימן רסח.

[8] הטור שם.

[9] שם סעיף יג, וכמבואר בב"י שם שהכריע להקל בכך הואיל ותפילת ערבית רשות.

[10] משנה ברורה שם ס"ק כח (ועיין עוד בדבריו שם שאם מקל לצאת בתפילת הש"ץ, עדיף שיאמר עמו מילה במילה מתחילת הברכה ועד סופה).

[11] כן הורה לנו הגר"א נבנצל, ועיין מגן אברהם (שם ס"ק טו) שבדיעבד יחיד שהתפלל 'מעין שבע' אינו צריך לחזור ולהתפלל, אמנם בביאור הלכה (שם ד"ה 'ושמע מש"ץ') הביא שנחלקו האחרונים בכך, ומ"מ ניתן לדייק קצת שיש בברכה זו צד של חזרת הש"ץ, וראה גם לשון הרמב"ם (פ"ט מתפילה ה"י) "בלילי שבת חוזר שליח ציבור כו'". ועיין באריכות בשו"ת יביע אומר (ח"ו סימן יט) שהביא דעות מקילות שמי שנאנס ולא התפלל מנחה יוכל לצאת בברכה זו כתפילת תשלומין, ועיין עוד באריכות בשו"ת דברי יציב (או"ח סימן קכב) שהביא מקורות קדומים שהתקנה היתה להוציא בברכה זו את המאחרים (ולא להשהות את הציבור עד שיסיימו המאחרים את תפילתם), וכן באר הגר"א את דברי השו"ע הנ"ל.