פרק א

שאלה: האם חיילי פלוגה השוהים בשטח אימונים (במסגרת 'שבת שטח') ומתפללים תפילת ליל שבת, יאמרו שם ברכת 'מעין שבע'? וכיצד ינהגו בענין זה חיילי סוללת תותחים השוהים מספר שבועות בפריסה ומתפללים בקביעות באוהל שיוחד לשם כך?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבא יום טוב שחל להיות בשבת, שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית (ואומר ברכת 'מעין שבע' ("מגן אבות בדברו")) אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביום טוב כו', (ד)בדין הוא דאפילו בשבת נמי לא צריך (לומר ברכה זו), ורבנן הוא דתקוני משום סכנה (לפי שבתי כנסיות שלהם היו מחוץ לעיר, ובכדי שהמאחרים לא ישארו לבדם בתום התפילה, תיקנו חז"ל לומר ברכה זו שעד שיסיימוה, יסיימו המאחרים את תפילתם)".

ע"פ טעם זה כתבו ראשונים שאין אומרים ברכה זו אלא במקום הקבוע לתפילה, וכן פסק השו"ע[2]: "אין אומרים ברכה מעין שבע (כשמתפללים) בבית חתנים ואבלים (וכד'), דליכא טעמא דמאחרין לבוא שיהיו ניזוקין" (אולם יש מקומות שנהגו ע"פ הסוד[3] להתייחס לברכה זו כאל חזרת הש"ץ, ולאומרה בכל תפילה בציבור).

בהגדרת מקום הקבוע לתפילה נחלקו אחרונים, יש שהסתפקו[4] בקביעות למספר ימים ויש שהצריכו[5] שיתפללו שם מספר שבועות, יש שנקטו[6] שדוקא כשיש שם ספר תורה ויש שהורו שמקום תפילה נקבע אף בלא ס"ת, ולמעשה נראה[7] שבמסגרת הצבאית יש לאומרה בבית הכנסת היחידתי, ואפילו בלא ס"ת ואפילו לא נקבעו שם לתקופה ממושכת, אולם במקום תפילה ארעי, כגון כשמתפללים בשדה במסגרת 'שבת שטח', אין לאומרה.

[1] שבת כד ע"ב. ועיין עוד תוס' (פסחים קו ע"ב ד"ה 'מקדש אריפתא') שהביאו דברי הירושלמי (ברכות פ"ח ה"א): "אמר רבי יוסי ברבי נהיגין תמן במקום שאין יין שליח ציבור עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת".

[2] סימן רסח סעיף י.

[3] בן איש חי שנה ב פרשת וירא אות י, ושכן מנהג ירושלים, ועיין באריכות בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן כג) ובשו"ת יביע אומר (ח"ד סימן כא) שמטעם זה יש אף חזנים שנוהגים לכרוע בתחילת ברכה זו, וכן עיין באריכות בשו"ת יביע אומר (ח"ב סימן כה, ח"ב סימן כט, וח"ד סימן כא) שמטעם זה אף יש שנוהגים לאומרה בליל פסח שחל בשבת, ובניגוד לפסק השו"ע (סימן תפז סעיף א) שאין לאומרה בזמן זה שהוא משומר מן המזיקין. ומטעם זה יש אף שהקפידו שאם טעה הש"ץ, עליו לחזור ולאומרה.

עוד יש להעיר שאפשר שגם ע"פ הנגלה יש לאומרה תמיד, ולפי שאחר שתיקנו חז"ל לאומרה, לא חילקו בתקנתם, וכן משמעות האורחות חיים (הלכות אבל) שנקט שאף בבית האבל יש לאומרה, וכן נראה ברמב"ם (פ"ט מתפילה ה"י) שהביא דין ברכה זו ולא סייג כלל מתי אין לאומרה, ועיין עוד בשו"ת בצל החכמה ח"ד סימן קיא.

[4] ראה משנה ברורה שם ס"ק כד, אלא שמשמעות דבריו שמצריך אף ס"ת, ועיין באשל אברהם (שם) שהצריך שיתפללו שם את כל התפילות באותם הימים, ובשו"ת אגרות משה (ח"ד סימן סט אות ג) הסתפק אף במקום שמתפללים בקביעות פעם בשבוע (אך אפשר שבמקום שמתפללים רק מספר ימים, אף הוא יצריך שיתפללו שם את כל התפילות).

[5] שו"ע הרב שם סעיף טו.

[6] עיין באריכות בענין זה בשו"ת מנחת יצחק ח"י סימן כא.

[7] ראה בשו"ת מנחת יצחק (שם בסופו) שכשכל הציבור עובר באופן זמני להתפלל במקום אחר, אומרים ברכה זו, שהרי שייך טעם המאחרים. נוסף לכך, מפאת חשיבות קיום סדר התפילה המקובל, במסגרת הצבאית, נראה לסמוך על שיטות האחרונים המקילות בהגדרת מקום התפילה.