פרק כב

שאלה: האם חיילים ש'הוקפצו' לעמדותיהם מיד לאחר הקידוש ולאחר זמן בטלה ההתראה ושבו לחדר האוכל, רשאים לאכול על סמך קידוש זה? ומה דין מפקד ששוחח בחדר האוכל זמן ממושך בין הקידוש לתחילת הסעודה? כיצד ינהגו חיילים שעקב הפסקת חשמל במוצב שהו זמן ממושך בין הקידוש לסעודה?

תשובה: כתב הרמ"א[1]: "וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר, או שיהא בדעתו לאכול שם מיד (שאז אף אם נבצר ממנו לאכול מיד, רשאי לאכול שם לאחר זמן בלא לקדש שנית), אבל בלאו הכי אפילו אכל במקום קידוש אינו יוצא".

נחלקו אחרונים בשיעור זמן זה, יש שהורו[2] להימנע מכל שהייה בין הקידוש לאכילה ואפילו לזמן קצר (מלבד לענינים הנצרכים לצורך הסעודה[3]), יש שכתבו[4] שכל שלא שהה בכדי שיתעכל המזון שבמעיו (72 דקות), לא חשוב הפסק, (ויש שחלקו[5] על עיקר דין הרמ"א ונקטו שניתן לאכול אף זמן רב לאחר הקידוש, כל שלא הסיח דעתו ממנו).

עוד נחלקו הפוסקים אם יציאה ממקום הקידוש נחשבת לעקירת הקידוש, יש שנקטו[6] שהיוצא ממקומו, אף כשחזר לשם לאחר זמן, צריך לחזור ולקדש, יש שנקטו[7] שכל שחזר למקומו הרי חוזר לקביעותו הראשונה, ויש שבארו[8] שחוזר ומקדש דוקא כשגם שהה לאחר הקידוש וגם עקר ממקומו.

לפיכך יש להקפיד להישאר במקום הקידוש ולאכול מיד לאחר הקידוש, אולם בדיעבד, כל שלא הסיח דעתו מן הקידוש אין צריך לחזור ולקדש אף אם נאלץ לצאת ממקומו ושב לשם לאחר זמן, ואף אם שהה זמן רב לאחר הקידוש, ובלבד שהיתה דעתו בשעת הקידוש לאכול שם מיד (ובמיוחד ניתן להקל בענין זה כשנשארו מספר סועדים במקומם[9]). ברם, אם דעתו היתה לאכול לאחר זמן, אם שהה מעט, אינו חוזר ומקדש, שהה יותר מכדי שיעור עיכול (72 דקות) – חוזר ומקדש[10].

[1] סימן רעג סעיף ג. ויסוד דבריו מהגמרא (פסחים קא ע"א): "רב הונא קדיש, ואיתעקרא ליה שרגא (כבה הנר במקום שהיה אמור לסעוד), ועיילי ליה למניה לבי גנניה דרבה בריה דהוה שרגא, וקדיש (חזר וקידש הואיל ונבצר ממנו לאכול במקום הקידוש הראשון), וטעים מידי", ודייקו הפוסקים שאם היה נשאר במקומו, לא היה עליו לחזור ולקדש למרות שנמנע מאכילה מיד לאחר הקידוש, לפי שדעתו היתה לאכול לאלתר.

[2] משנה ברורה שם ס"ק יב, ועיין סידור יעב"ץ שכתב שאין לשהות יותר מכדי הילוך כ"ב אמה.

[3] ראה משנה ברורה שם ס"ק יד.

[4] כן מדויק בדברי המהריק"ש, ועיין באריכות בשו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן כו.

[5] שו"ת גינת ורדים או"ח כלל ג סימן כ, וכעין זה באשל אברהם בוטשאש (שם), וראייתם מליל הסדר שמאריכים בהגדה בין הקידוש לסעודה, ומ"מ הוסיף הא"א שנראה ששינת קבע בזמן זה תחשב להפסק.

[6] אחרונים בדעת המגן אברהם שם ס"ק ה (עיין ביאור הלכה שם ד"ה 'לאלתר').

[7] משנה ברורה שם ס"ק יב בשם השכנה"ג, וכן נקט מחצית השקל בדעת המגן אברהם הנ"ל.

[8] דעת הביאור הלכה הנ"ל בביאור דברי המגן אברהם הנ"ל.

[9] כן כתב בשו"ת דבר חברון (סימן רנז) שלפוסקים המשווים בין דיני שינוי מקום בקידוש לדיני שינוי מקום בסעודה (שקי"ל (ראה שו"ע סימן קעח סעיף ב) שכשהניח מקצת מחבריו ויצא, לא פקעה קביעות הסעודה), ניתן להשוות אף לענין זה.

[10] ילקוט יוסף שם סעיף טו.