פרק כא

שאלה: האם סמב"ץ ששמע קידוש בחדר האוכל רשאי לעבור לאכול בחמ"ל הסמוך? האם חיילי חפ"ק שקידשו בג'יפ מחמת הגשם, רשאים לאכול מחוץ לג'יפ כשפסק הגשם?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה. סבור מינה הני מילי מבית לבית, אבל ממקום למקום בחד ביתא לא, אמר להו רב ענן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דשמואל ונחית מאיגרא לארעא (מעליית הגג לבית) והדר מקדש (וא"כ מוכח שיש להימנע אף ממעבר מחדר לחדר)", אעפ"כ בארו הראשונים[2] שכן הדין דוקא בשינוי מחדר לחדר, אך מפינה לפינה באותו חדר אין להחמיר.

כתבו הגאונים[3] שאם דעתו מתחילה לעבור ממקום הקידוש למקום אחר, רשאי, ומ"מ כתבו ראשונים[4] שכן הדין דוקא במעבר מחדר לחדר תחת גג אחד[5], אך העובר מבית לבית, אפילו היתה דעתו מתחילה לכך, צריך לחזור ולקדש. ויש ראשונים[6] שחלקו ונקטו שאין דעת מועלת כלל לענין מעבר מקום.

עוד הקלו מהגאונים[7] שכל הרואה ממקומו את מקום הקידוש, לא חשוב כהשתנה מקומו, ואין צריך לחזור ולקדש. אולם יש מן הפוסקים[8] שחלקו על עיקר חידוש זה.

פסק השו"ע[9]: "אין קידוש אלא במקום סעודה, ובבית אחד מפינה לפינה חשוב מקום אחד כו'[10]. ויש אומרים שכל שרואה מקומו, אפילו מבית לחצר, אין צריך לחזור ולקדש. ויש אומרים שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר, שפיר דמי, והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד, כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא".

מאחר שדינים אלו תלויים במחלוקת, הורו האחרונים[11] שלכתחילה יש להימנע ממעבר מחדר לחדר (או מהג'יפ לשדה) קודם שיאכל מעט, ואפילו היתה דעתו מתחילה לכך, ורק אם בנוסף לכך היה גם רואה משם את מקומו הראשון, רשאי להקל אף לכתחילה.

ואילו לענין מעבר ממבנה למבנה (או מכלי רק"מ אחד למשנהו), אין להקל אף כשרואה את מקום הקידוש אלא בדיעבד ובמקום דחק (ויש מחמירים[12] אף במקום דחק, אם לא כשגם היתה דעתו מתחילה לכך, ולעומתם יש מקילים[13] במקום צורך אף לעבור לכתחילה מבית לבית כל שרואה מקומו ודעתו לכך), אך אם אין רואה את מקומו ואין באפשרותו לחזור ולאכול מעט במקומו הראשון[14], עליו לחזור ולקדש[15].

[1] פסחים קא ע"א.

[2] תוס' שם ד"ה 'אבל ממקום למקום', ועוד.

[3] רבינו ניסים גאון (המובא בטור), ע"פ הירושלמי (ברכות פ"ו ה"ו): "רבי יעקב בר אחא בשם שמואל (אמר) קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר, צריך לקדש. רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יהושע (אמר) מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו, אמר רבי אבין ולא פליגין, מה דמר רב בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר, ומה דמר שמואל בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר".

[4] רא"ש שם פ"י סימן ה.

[5] אולם ראה שמירת שבת כהלכתה (פרק נד הערה כא) שמסתבר שאין בכלל זה מעבר מדירה לדירה דרך חדר מדרגות, ואף ששתיהן תחת גג אחד. וכן כתב (שם הערה כז, בשם הגרש"ז אויערבך) שאין בכלל זה מעבר בין שני חדרים שכל אחד מהם בבעלות אחרת.

[6] ר"ן שם כ ע"א מדפי הרי"ף, ונקט שהבבלי חלוק על הירושלמי הנ"ל.

[7] רבינו שר שלום גאון (המובא בטור), וכעין ששנינו (ברכות פ"ז משנה ה): "שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו מצטרפים לזימון".

[8] ראה משנה ברורה סימן רעג ס"ק ז.

[9] סימן רעג סעיף א.

[10] עיין משנה ברורה (שם ס"ק ג) שלכתחילה יש לחוש לשיטה המחמירה ונוקטת שכל ההיתר במעבר מפינה לפינה אינו אלא בדיעבד, ועל כן לכתחילה יש להימנע אף ממעבר מפינה לפינה, כל שלא היתה דעתו מתחילה לכך.

[11] ראה ביאור הלכה שם ד"ה 'וכן עיקר', משנה ברורה שם ס"ק ז, וילקוט יוסף שם סעיף ה.

[12] דרך החיים, מובא בשער הציון שם ס"ק ח.

[13] ילקוט יוסף שם סעיף ז, וכן הורה הגר"ד ליאור לנהוג במקום דחק כל שאין שביל מבדיל ביניהם. הלכה כסדרה פ"ח סעיף יג.

[14] ראה משנה ברורה (שם ס"ק יב) וילקוט יוסף (שם סעיף טז) שבדיעבד יש להקל אם יצא ממקומו לאחר הקידוש ולאחר מכן חזר לאכול שם, ובפרט נכון הדבר אם יצא ממקומו לדבר שהוא מצרכי הסעודה.

[15] עיין שער הציון (שם) שמשום חשש ברכה לבטלה יש לחוש לשיטות המקילות ואין לחזור ולקדש כל שרואה משם את מקומו. אכן למעשה ראוי במקרים אלה לשוב ולאכול מעט במקום הקידוש, ובאם לא ניתן הדבר יש להשתדל לשמוע קידוש מאחר.