פרק יז

שאלה: האם ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת הקידוש מחייל חילוני?

תשובה: לאור דבריהם של רבים מפוסקי דורנו^[1] בענין מעמדם ההלכתי של מי שאינם שומרי מצוות, ניתן לצאת בשעת דחק ידי חובה בקידוש שנערך על ידיהם, ובפרט נכון הדבר כשיש להם יחס של כבוד לעבודת ה', מה גם שהידיעה שאין קידושם מקובל עלולה לגרום להם צער ועלבון ואף להתרחקותם מן הקודש. ברם, אם המקדש מצהיר בריש גלי על חוסר אמונתו בה', הרי שלדעת חלק מפוסקי דורנו[2] לא ניתן לצאת בשמיעת קידוש זה.

אכן כפי שהתבאר[3] ניתן במקום צורך לומר בלחש את הקידוש עם המקדש, ואף שאינו אוחז את היין בידו, מ"מ מאחר והיין לפניו, נחשב לו כמקדש על היין, וכן יש לנהוג במצבים אלה, אלא שראוי שיאחוז גם כוס יין בידו^[4], או שיתכוון לקדש על החלות שלפניו ויברך ברכת המוציא^[5]. (וכפי שהתבאר, על המקדש באופן זה להקפיד לשתות מן היין כשיעור, וכמו כן להימנע מעניית אמן על ברכת המקדש, שמאחר וברך בעצמו, הרי שעניית האמן מהווה עבורו הפסק בין הקידוש לטעימת היין).

[1] ראה שו"ת בנין ציון החדשות סימן כג, שו"ת מלמד להועיל חלק או"ח סימן כט, חזון איש או"ח סימן פז סקי"ד, שו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סימן יא, ובילקוט יוסף סימן נה סעיף יא, ועוד.

[2] עיין בספר הצבא כהלכה בהשלמות שבסוף הספר שהביא את דעת הגר"א נבנצל שהחמיר בכך, ולעומתו הביא את דברי הגר"א שפירא שכשמשייך עצמו לדברים שבקדושה אין להגדירו כמומר.

ועיין גם בשו"ת כחיצים ביד גיבור (ח"א עמוד 33) שלכתחילה אין לצאת בקידוש זה הואיל ומן הסתם אין כוונתו להוציא את הרבים ידי חובתם, אולם לעצם הענין הקל (בח"ב עמוד 125) בחילוני המקדש שאין להגדירו ככופר, ברם, דעת הגר"א נבנצל (בהערה שם) שאין העובדה שמקדש מהווה בהכרח ראיה על אמונתו בה', ופעמים רואה בקידוש ענין טקסי גרידא.

[3] בתשובה הקודמת, וראה כעין זה בילקוט יוסף בהוספות שבסוף הספר סימן רעא סעיף ה.

[4] שכן דעת הגרש"ז אויערבך (ספר שולחן שלמה סימן רעג הערה ו) שאין יוצאים בקידוש זה לפי שלא ניתן לשתות מהיין שהוא כיין נסך (עיין בהערה לעיל סוף תשובה יג ששיטת הגרשז"א להחמיר ביין מפוסטר שאין דינו כמבושל), ולפיכך רק אם אוחז בידו כוס ומקדש בלחש יוצא ידי חובה.

[5] כן כתב בשו"ת המורים בקשת סימן 2 בשם הגר"ד ליאור.