פרק יג

שאלה: האם ניתן לקדש על יין מבקבוק שהשאירוהו פתוח מספר שעות? ומה דין יין שריחו רע? האם חיילים שנוכחו ביום ששי שבגלל תקלה באספקת המזון אין ברשותם יין אלא ענבים, רשאים לסוחטם ולקדש עליהם?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח. למיעוטי מאי? אילימא למיעוטי יין מגיתו (מיץ ענבים שלא התיישן) כו', אנן אפילו לכתחילה נמי (מקדשים עליו)! דאמר רבא, סוחט אדם אשכול של ענבים (ביום ששי מבעוד יום) ואומר עליו קידוש היום כו'. אלא למיעוטי שריחו רע. ואיבעית אימא לעולם למיעוטי מגולה (שעמד ללא מכסה, ויש לחוש שמא הטיל בו נחש ארס), ואע"ג דעבריה במסננת כרבי נחמיה (שנקט שהארס צף ע"ג היין ומועיל לסננו), אפילו הכי הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך (כלומר, וכי ראוי להקריב יין כזה לפני ה')?!".

וכן פסק השו"ע[2]: "אין מקדשין על יין שריחו רע, אע"ג דריחיה וטעמיה חמרא, ולא על יין מגולה, אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי. (הגה, ואין מקדשין על היין דריחיה חמרא וטעמיה חלא). יין מגיתו מקדשין עליו, וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום".

העירו האחרונים[3] שבמקום צורך אין להקפיד על גילוי לזמן מועט, כל שלא נפגם טעמו וריחו, ויש אף המקילין[4] בדוחק כל שלא שהה כך יותר מלילה שלם, יתר על כן, יש שהורו[5] שביין שהתגלה ואעפ"כ אין חוששין בו לארס נחש, כגון ביין מבושל, אף אין בו פחיתות כבוד של 'הקריבהו נא לפחתך', ולדרך זו ניתן להקל בכל יין מפוסטר שהתגלה.

ולענין דיעבד אם קידש על יין מגולה, דעת רבים מהאחרונים[6] שאין צריך לחזור ולקדש[7].

[1] בבא בתרא צז ע"א.

[2] סימן רעב סעיפים א-ב.

[3] משנה ברורה שם ס"ק ג, ילקוט יוסף שם סעיף א, ועיין שו"ע המקוצר סימן נט סעיף ז.

[4] בן איש חי שנה ב בראשית אות כה, כף החיים שם ס"ק ז (וע"ש ס"ק ט שאף הקל לענין יין מגולה שהיה סגור בארון וכד'), ילקוט יוסף שם, ועיין ערוך השולחן שם סעיף ה.

[5] ראה גמרא (ע"ז ל ע"א) שאין לחוש ביין מבושל לארס נחש, ועיין כף החיים (שם ס"ק יב) שהביא בשם הפתה"ד שבשל כך אף אין לחוש בכה"ג לפגם של 'הקריבהו נא לפחתך', ושהפמ"ג (משב"ז שם ס"ק א) העלה ג"כ אפשרות זו, וכן הורו להקל הגר"ד ליאור והגר"י זילברשטיין (הלכס"ד פרק יא הערה 27), ברם יש שנקטו שכל שהתגלה, נפגמה חשיבותו, ואפילו אין לחוש בו כלל לארס נחש, ראה שו"ת שואל ונשאל ח"א סימן מו וח"ב סימן יא, ולכאורה כן אף משמעות השו"ע שלמרות שכיום אין חוששין לארס נחש, מ"מ אין לקדש על יין שהתגלה, מפאת פגימת חשיבותו.

[6] כף החיים שם ס"ק י (לפי שעיקר קידוש על היין אינו מן התורה, ובפרט כיום שאין מקפידים כ"כ על גילוי), ביאור הלכה שם ד"ה 'אין מקדשין' (לפי שלא מסתבר להחמיר בדיעבד מטעם 'הקריבהו נא לפחתך'), ילקוט יוסף שם סעיף ב ובתוספות שבסוף הספר (אלא שהוסיף שבקידוש היום הכולל רק את ברכת הגפן ואין לחוש לברכה לבטלה, ראוי לחזור ולקדש על יין טוב). אמנם הברכי יוסף (שם אות א) נטה להחמיר בזה, שכן מצינו ברמב"ן (ב"ב צז ע"ב) שלשיטתו יין לבן פסול לקידוש והחמיר בו אף בדיעבד, וכן הביא במשנה ברורה שם ס"ק א.

[7] עוד יש להוסיף שמשום חשש יין נסך אסרו חז"ל יין שנגע בו גוי (ראה שו"ע יו"ד סימן קכג סעיף א) ואפילו רק מזג ממנו לכלי אחר (ראה שו"ע שם סימן קכד סעיף יח), ויש מחמירים אף במגעו של ישראל המומר לחלל שבתות, אולם אין איסור זה חל על יין מבושל (ראה שו"ע שם סימן קכג סעיף ג), ולדעת רבים אף יינות מפוסטרים בכלל היתר זה (עיין ילקוט יוסף סימן רעב סעיפים י-יא, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ח יו"ד סימן טו), ברם, יש מחמירים בפיסטור הואיל ואינו פועל כל שינוי בטעם ומראה היין (עיין באריכות בשו"ת מנחת שלמה ח"א סימן כה), ועל כן לכל הפחות לכתחילה יש להקפיד שפתיחת הבקבוק ומזיגת היין תעשה ע"י יהודי שומר מצוות. 

ואגב יש להוסיף שנחלקו פוסקי דורנו (עיין שמירת שבת כהלכתה פ"ט סעיף יז, ספר פסקי תשובות סימן שיד אות ה, ובאריכות בשו"ת מנחת שלמה ח"א סימן צא אות יב וח"ב סימן לב, שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן מב, ועוד) אם יש בפתיחה ראשונית של בקבוקים, שעם פתיחתם מנתק טבעת המחוברת לתחתית הפקק ובכך מכשירו לשימוש חוזר, משום תיקון כלי, ועל כן לכתחילה ודאי יש לפותחם קודם השבת, ואם לא עשה כן, ראוי שיקלקל את הפקק (ע"י נקיבתו) קודם שיפתחנו בשבת.